שאלתה של קגומה-

NlNין lcNlc

New member
נכון ובנוסף לפחות ביהדות, זמן השבעה הוא גם

כדי לומר תפילות לעילוי נשמת הנפטר..
 

kagome10

New member
לא אמרתי שהם טועים

כולכם אמרתם אמת, אבל לא לשאלה ששאלתי. זה כמו שאני אשאל מה אכלת לארוחת בוקר, ואת תעני שאכלת לארוחת צהריים פסטה עם רוטב. זו פשוט לא השאלה שהתכוונתי לשאול.
 
קגומה יקרה

ישנם אנשים כואבים כי כואב להם וישנם אחרים שלא כואבים כי לא כואב להם.
 

kagome10

New member
שוב, זו תשובה אישית

למה לאנשים מחברה X יותר כואב מלאנשים בחברה Y?
 
אבל קגומה


הרי כתבנו לך לפחות חלקנו על מה אנחנו מתאבלים, על החוסר הארצי שלה, ישנם דברים שלמרות ההגיון עובדים על הרגש, האם איבדת פעם אדם אהוב?
 

kagome10

New member
כן, איבדתי, אפילו שניים

את סבתא רבא שלי ואת סבא שלי. וסבתא שלי כבר לא ממש בעולם הזה. ושוב, זו לא השאלה שלי. את נונת תשובה *אישית*, למה את, רונית, מרגישה את זה. אני שואלת שאלה אנתרפולוגית, לחלוטין לא אישית, שמתייחסת ל*קבוצה* ולמנהגי קבוצה.
 
בואי נוסיף עוד פן לשאלתך-

אם לא צריך להתאבל אלא לשמוח על לכתו של אדם, כי יודעים שהוא הולך למקום טוב יותר, אז בעצם צריך להתאבל כשתינוק נולד, כי אנו יודעים שהוא מגיע לעולם לא פשוט ולהתמודדות לא קלה, אז למה בעצם שמחים על הולדת תינוק?
 
רונית

אני חושב שאנחנו קצת מפספסים את תפיסתה של קגומה. אין כאן עניין של שמחה או עצב, יש תהליכים טבעיים, תהליכים שכך הטבע יצר אותם. אם נתבונן בסרט בו רואים אריה טורף במבי קטן התגובה שלנו תהיה כשל מעשה אחזרי ואפילו מעציב- אבל האמת שאין כאן כל אכזריות אלה צורך קיומי שיצר הטבע. לפי תפיסה זו יש לקבל את חוקי הטבע כהוויתם, ניתן ליצור פולחנים ושמחות למחזורי הטבע: קיץ, חורף, לידה , מוות וכו אבל בדיוק כפי שלא נתעצב אם הקיץ בושש לבוא או הסתו לא השיל עלי שלכת ך גם לא נתעצב על אדם שהלך לעולמו. אפרופו, ע"פ תפיסה זו חוגגים היום הפגאנים את חג האימבולק- חג שמצין את המחצית בין היום הקצר ביותר לתחילת האביב.
 
איתן לפי מה שהבנתי מקגומה

היא לא מתייחסת למוות כחלק מהחיים אלא כחגיגה ושמחה. הנה ציטוט-"אני הייתי עושה חגיגה גדולה לכבוד גילי." "אני שמחה בשבילה. באמת. ואני לא מתאבלת. ולפי כל חוקי ההיגיון, רובכם אמורים להרגיש כמוני" מוות משמש כשחרור ולכן לא אמור לגרום לעצב, יש שבטים שעושים חגיגה
 

kagome10

New member
ובחיים לא אמורים לשמוח?

המוות הוא חלק ממעגל החיים, וגם הלידה, ההתבגרות, נישואים, לידתם של ילדים, זקנה. וכל אחד מציוני הדרך הזאת הוא סיבה לחגיגה.
 

kagome10

New member
קודם כל, כי הוא רצה בזה

דבר שני, למה להתאבל? צריך לשמוח על לכתו של אדם כי זה מה שהוא (נשמתו) רצהף כי הוא חיי חיים מלאים, כי הוא היה אדם נפלא. אם מישהו לא סיים את שיעוריו אולי אפשר להתעצב על זה שהוא לא סיים. בואו של תינוק הוא לשב, כמו אביב, ומוות הוא שלב כמו חורף. צריך לשמוח גם על החורף וגם על האביבי, ועל כל גלגולי גלגל השנה, כמו גם גלגל החיים.
 

NlNין lcNlc

New member
למה להתאבל? כדי להשלים עם האובדן

ביהדות אומרים: "צריך לברך גם על הרעה" כמו שכתבת במשפט האחרון. וזה לא סותר את תקופת האבל שבאה כדי להשלים עם האובדן (וכל איש לפי הסביבה שלו נוהג...) רק... המשפט שלך "צריך לשמוח על לכתו של אדם כי זה מה שהוא (נשמתו) רצהף כי הוא חיי חיים מלאים, כי הוא היה אדם נפלא." קצת צרם לי... אם אדם לא חי חיים מלאים/ או לא היה אדם נפלא, אז לא צריך לשמוח על לכתו..? נקודה למחשבה, אפע"פ שכמו שאני מכירה אותך מההודעות בטוח לא התכוונת לזה...
 

NlNין lcNlc

New member
אני לא חושבת שזה עניין של שבטיות או חברה

מערבית. ואני גם לא חושבת שאת צריכה להתאבל, במלוא מובן המילה. רק בני משפחה מתאבלים (במקרה היהודי, יושבים שבעה). את יכולה להיות עצובה וזה יכול לעבור לך אחרי שעה, אחרי יומיים ואחרי חודש. וכל תחושה, היא בסדר.
הרעיון בשבעת ימי האבל או אבל באופן כללי הוא במתן מקום לאבל, זה להכיל את העצב, להתחיל תהליך של קבלת החיים החדשים, ללא האדם האהוב. אני יכולה להגיד שברוב ניחומי האבלים שהייתי, שיא העצב הוא ביום שאחרי, ובערך אחרי היום השלישי והרביעי, תוכלי לראות את האבלים כבר מחייכים יותר, מדברים יותר עם הסביבה, ונותנים לאנשים שבאים אליהם לנחם אותם כדי להתחזק. זה לא שהאבלים מפסיקים להיות עצובים אבל, הזמן עושה את שלו ושגרת היום יום מנחמת.. או שלא... זו כבר הבחירה של האדם.
 

kagome10

New member
אוף, זו שוב תשובה לשאלה שלא שאלתי

למה אנשים מחברות העוזבים נפגעים ממוות פחות מאנשים מחברת הלקחנים? ניסחתי את השאלה בצורה חד משמעית מספיק?
 

פיה 61

New member
זה קשור לתודעת האנשים לדעתי

תודעת האנשים ככל שהיא יותר פתוחה הם מתאבלים פחות .. מובן שכואב להם וקשה להם אבל הם משלמים עם המצב במהירות יותר הם מקבלים את הנושא של מות יקריהם באהבה .. ובפחות באגואסטיות ..
 

kagome10

New member
זה הגיוני, אבל חלקית

נניח שאת צודקת. והסיבה להבדל היא פתחיות התודעה. אם כך, קבוצה של אנשים שתודעתם פתוחה מישראל אמורים להתאבל כמו קבוצה של אינדיאנים (ויסלחו לי האינדיאנים שאני לוקחת אותם כדוגמא, מה גם שכיום לא ממש קל להם לחיות את חייהם על פי המסורת) ברמת פתיחות דומה. האם זה כך? (מנסה לחשוב על זה?)
 

פיה 61

New member
קגומה

זה נכון החברה מאלצת לנהוג לפי המסורת שלה .. גם אנשים בעלי פתיחות בתודעה נוהגים לפי המסורת .. כנראה שלא רוצים להיות יוצאי דופן ושיחשבו שהם מוזרים ..
 

kagome10

New member
הניגוד בין ההם לאנחנו

אני יודעת ומכירה בכך שאנשים נוטים לנהוג על פי המסורת. אני מטילה ספק בכך שהם אכן בעלי פתיחות - אנשים פתוחים, על פי הגדרתי, לא *מרגישים* מה שהם אמורים להרגיש כדי להיות כמו כולם. אחרת, במה הפתיחות שלהם?
 

גל סופר

New member
אופי אנושי הוא לבכות את החסר

וזה לא בהכרח אישיות אלא גם חפצים וכדו'. ברגע שמדובר באישיות כלשהי, המושג "אבל" תופס מקום. הרי אנחנו לא מתאבלים על ספר שאבד, לדוגמה, אבל בהחלט מתאבלים על אישיות גדולה. תחושת ה"חסר" היא אחת התחושות האנושיות הקשות יותר, אם לא הקשה מכולן. היא שורש תחושות קשות אחרות כגון געגוע, תסכול, חוסר ביטחון ועוד.
 
למעלה