צריך לשים לב האם מדובר על צורך או
נוחות שקשורים ישירות לשינה עצמה, או על צורך/נוחות שקשורים בעצם למשהו אחר, וסידורי השינה הם רק כסות לכך. ולמה כוונתי? יש פעמים (לא בין משתתפי הפורום הזה, כמובן
) שבהן העובדה שילד ישן עם הוריו במיטתם משמשת אמתלה טובה ונוחה לחוסר באינטימיות זוגית (וכן, גם בעיני יש הבדל בין אינטימיות זוגית לאינטימיות משפחתית, כאשר בתוך התא המשפחתי גם לדעתי יש מקום נפרד לאינטימיות הזוגית). אצל מי שאיננה חיה בזוגיות (כמוני למשל
), הלינה המשותפת יכולה לשמש כסות לחשש מה"מיטה הגדולה והריקה", בבחינת תחליף בן זוג. אפשר לחשוב על דברים רבים ונוספים, אבל העקרון נראה לי ברור - האם הילד ישן במיטת ההורה/ים כי הסדר זה נמצא כטוב ביותר עבור אותה משפחה לעניין
השינה, או שמא זה סידור נוח מאד לפתרון בעיות אחרות מבעיות שינה. לי אישית קשה יותר תפיסתית וערכית עם המצב השני. ברגע שהבנתי שאצלי זה לא משמש כפיצוי/תחליף, אלא באמת אך ורק כהטבת תנאי השינה של שנינו - הפסיקו אצלי הלבטים.