שאלות על לינה משותפת...

[שחר של עמית]

../images/Emo45.gif מסכימה מאד עם ליליה

מוזר ומדהים עד כמה "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" ולהפך. אני מאמינה שצריך לפתור בעיות כשהן צצות ולא באופן וירטואלי. את עדיין לא יודעת כיצד ישפיע עליך המהפך של האמהות (והוא משפיע, אוהו כמה שמשפיע) ובאיזה כיוון. ממילא לוקח זמן לאישה לאחר הלידה להתאושש ולאט לאט לחזור לעצמה (בערך לעצמה, לחלקים ממה שהיא היתה פעם, לפני שהפכה לאמא). כל עוד לינה משותפת תראה לך הפתרון הנכון ביותר עבור כולכם, לכי על זה. כשתרגישי שצריך (אם בכלל) לערוך שינוי - זה יגיע מעצמו (גם אם ילווה בלבטים). אני משוכנעת שאם תרצי להכניס מישהו משמעותי לחייך (ולבית שלך), תמצאי את האיזון הנכון (זה משליך לא רק על סידורי הלינה).

עם ההריון

 

[tookmy]

תודה על התגובות...

אין לי ספק שהשינוי יהיה גדול. בקשר להכנסה של אנשים לחיים שלי- עוד לפני ההריון הפכתי להרבה יותר קנאית למי נכנס ומי לא נכנס לחיים שלי ומאז ההריון זה נעשה עוד יותר קיצוני. גם בקשר לקשרים זוגיים/מיניים, כבר מזמן לא נוטה לקשרים מזדמנים וגם האב הוא מישהו שאני מכירה היטב כבר המון זמן. אני מניחה שכאשר ההורות תגיע זה רק ילך ויהפוך עוד יותר כזה. דווקא בגלל זה החשש שלי שבחיים כאלה, אין הרבה פתח לאנשים אחרים להיכנס, ולינה משותפת היא רק נדבך נוסף בהקשר הזה. אבל שוב, כפי שאמרתן, עוד מוקדם לדאוג לזה ויש עוד זמן. בקשר להורים שלי- אני משוכנעת שהם יעזרו, אבל בקטע של שינה, יש אצלם לול, ולי לול מזכיר בית כלא

 

[שחר של עמית]

אז אצל ההורים שלך, את יכולה לארגן

מזרון, ולרפד אותו היטב.

 

[galia26]

מזל טוב, מסכימה עם כל מילה ../images/Emo45.gif

 

[ליליה והגמדים]

לעומר קניתי מיטה כשהוא נולד

ואחר כך מיטת נוער. הוא לא ישן באף אחת מהן. לרעות לא קניתי כלום. קבלתי מיטת תינוקות ששימשה כארגז צעצועים. אמא שלי מזכירה לכולנו כל הזמן שרעות ישנה פעם שעה במיטה שלה כשאמא שלי עשתה עליה בייביסיטר

כעת, קרוב לגיל 9, כשהמיטה המשפחתית נהייתה צפופה ועומר נהייה פתאום נורא בוגר, הוא "הועזב" מהמיטה המשפחתית ועדיין בוחר להרגיש אותנו קרובות אליו - מביא שמיכת פוך וישן על השטיח, ברוב הלילות. לא הזיק לשניהם, לדעתי הבלתי קובעת, אלא להיפך - נטע בהם בטחון עצום ויכולת לקרבה ואינטימיות מופלאה שבהרבה משפחות שאני מכירה, חיים בשאיפה מתמדת אליה.

 

[עמית@]

בנתיים (שנה ותשע) אנחנו יחד.

העברנו כמה לילות קשים מאוד, גמילה מהנקה ושאר ירקות ואנחנו עדיין יחד במיטה (ולא ייאמן אבל גם יש לנו כבר כמה לילות רצופים..) הגיוני מאוד בעיני שהיא תרצה לעבור למיטה משלה בשלב כלהו, והמיטה והחדר מוכנים עבורה.

 

[לאה_מ]

אנחנו התחלנו לינה משותפת באופן קבוע

רק עם אורי. לפני שהוא נולד היינו מאפשרים לילדים להגיע אלינו בלילה או לישון אצלנו מתחילת הלילה מדי פעם, לבקשתם, אבל יש לציין שזה לא היה קורה לעתים תכופות במיוחד (כמובן שהם הורגלו לישון במיטות משלהם). אחרי שאורי נולד התחלנו לישון יחד בעיקר בגלל ההנקה (כמו שתארת). זה ממש הציל אותי כשחזרתי לעבודה, כי אורי היה מתעורר המון פעמים בלילה, ולפחות הלינה המשותפת איפשרה לי להניק תוך כדי שינה. מתישהו בסביבות גיל שנה בן זוגי חשב שעדיף להעביר את אורי למיטה משלו. מכיוון שאני לא חשבתי כך, החלטנו שהוא יהיה זה שיהיה אחראי על המעבר. התברר שאורי הוא סרבן סורגים, וכך יצא ששמנו את המזרון של מיטת התינוק על הרצפה בחדר הילדים ובן זוגי ניסה להשכיב שם את אורי. הנסיונות האלה לא נחלו הצלחה, וחזרנו למודל השינה המשותפת. אבל את המזרון החלפנו במזרון נוער, ובעקרון היתה לאורי "מיטה משלו". בסביבות גיל שנתיים הוא התחיל לחלחל לשם לפעמים, וכך גם הסכמנו איתו, שאחרי שהוא נרדם (בדרך כלל בסלון, או איפה שאנחנו נמצאים) אנחנו מעבירים אותו למיטה שלו. לרוב הוא מגיע אלינו מתישהו באמצע הלילה, וזה בסדר גמור מבחינתנו. הילדים הגדולים (גם עומר, שהוא בן 11, אבל בעיקר שירה, בת ה-8) מבקשים לפעמים לישון איתנו. אנחנו נענים בכפוף לשיקולי נוחות שלנו (למשל, אם למישהו מאיתנו כואב הגב, אנחנו מבקשים לדחות ללילה אחר). זו המיטה המשפחתית שלנו. יש בה לפעמים שניים, בדרך כלל שלושה, לעתים לא מזומנות ארבעה, וקורה גם שחמישה. היא ברוחב 150, כך שאם זה היה סידור קבוע, היינו צריכים למצוא פתרון יעיל יותר

 

[לורליי43]

אני מקשרת לך מאמר

בנושא. מתוך המאמר אני מעתיקה את הקטע שקשור ללינה משותפת (ד"ר אבי שדה, מספרו 'לישון כמו תינוק' (הוצאת 'ידיעות אחרונות')- "אם אתם נהנים משינה משותפת עם התינוק, עשו זאת מתוך בחירה חופשית. רצוי להימנע מלפתח דפוס זה כתגובה לקשיי השינה שלו, אם אינכם רוצים שהדבר יהפוך לדפוס שיהיה קשה לשנות מאוחר יותר." "כבר מגיל צעיר ביותר הילד זקוק לקשר משמעותי עם הוריו. תינוק שהוריו (או אחד מהם) לא זמינים עבורו במשך היום נוטה לפתח דפוס של קשר לילי עם ההורים (או ההורה) . רצוי להקדיש זמן לקשר איכותי וייחודי עם הילד לפני השינה, גם אם הדבר כרוך בהתמודדות עם קנאה או תחרות של האחים וגם אם הדבר מסובך בשל דרישות העבודה ולוח הזמנים של ההורים." שני הקטעים שחשוב בעיני 1. נושא הדפוס שהוא מתפקד על תקן נבואה שמגשימה את עצמה ויכול ליצור בלבול בין המושגים "הרגל או צורך". ילד שמתרגל לישון במיטת הוריו, זה לא בהכרח אומר שזה משמש למילוי צורך קריטי אצלו. 2. נושא הקשר עם ההורים והפיצוי על הזמן ה"אבוד" באמצעות שינה משותפת.

 

[גלים של שניים]

ממש לא הבנתי....

מצטטת מההודעה שלך: "שני הקטעים שחשוב בעיני 1. נושא הדפוס שהוא מתפקד על תקן נבואה שמגשימה את עצמה ויכול ליצור בלבול בין המושגים "הרגל או צורך". ילד שמתרגל לישון במיטת הוריו, זה לא בהכרח אומר שזה משמש למילוי צורך קריטי אצלו. 2. נושא הקשר עם ההורים והפיצוי על הזמן ה"אבוד" באמצעות שינה משותפת." זה הצליח להרגיז אותי למרות שניסיתי להתעלם מהשירשור הזה... התאומים שלנו עברו למיטה המשותפת באופן סופי סביב גיל שנה, בדיוק בגלל שזו הדרך הכי טובה שמצאנו לישון כולנו שינה סבירה בלילה...וזה אכן הוכיח את עצמו. וכמו שאני חוויתי את זה הם בהחלט "גונבים" עוד זמן של קירבה וחום איתנו בלילה (שעושה מסתבר לכולנו טוב) וישנים הרבה יותר טוב - והנה אלו שני ה"קטעים" שאבי שדה (וגם את?) רואים אותם כבעייתים..למה? מה הבעיה? ומה זה משנה אם זה הרגל או צורך? מה ההבדל בגיל כל כך צעיר? זו אחת הסיבות שאני לא קופצת בראש חוצות ומודיעה לכולם שהם ישנים איתנו..אני לא מבינה איך אפשר להפוך בחירה כזו למשהו לא "בריא" או מעוות..

 

[לאה_מ]

אני לא הבנתי את זה כמוך -

כשקראתי את מה שלורליי ציטטה מאבי שדה ההבנה שלי היתה לא שהכוונה היא לטעון שזה משהו לא בריא או מעוות, אלא שיש לשים לב האם מדובר בצורך אמיתי (של הילד או של ההורים) או בעניין של נוחות לכל הצדדים. לא מצאתי ביקורת על העובדה הזו - רק הפניית תשומת הלב, שלא לבלבל בין הנושאים השונים. ולגבי הפיצוי על הזמן האבוד באמצעות שינה משותפת - אין לי שום ספק (לפחות כך זה בעיניים הסובייקטיביות שלי) שההתעוררויות התכופות של אורי בלילה לאחר חזרתי לעבודה היו צורך שלו לפצות על זמן אבוד איתי. מאחר והייתי מאד שלמה עם העבודה שלי מחוץ לבית, ואני באופן כללי מאד שלמה עם הקשר שלי עם ילדי, לא ראיתי לנכון לוותר על העבודה שלי, אבל בהחלט הלינה המשותפת איפשרה לי פיצוי (חלקי, מסויים, אבל כזה שהיווה נכון לאותו מועד את האלטרנטיבה שאני הרגשתי שהיא הטובה ביותר) לזמן האבוד הזה. שוב, אני לא בהכרח רואה בכך ביקורת - כן הפניית תשומת לב והסבת המודעות, ולדעתי חשוב להיות מודעים לכך.

 

[גלים של שניים]

אם כך -

האם מעשה שנעשה לשם ה"נוחות" הוא פחות מאשר מעשה שנעשה לשם מילוי "צורך" (ע"פ איזשהו סולם דרגות ציונים להורים)? ההפרדה היא די מלאכותית בעיני - יש לי "צורך" לישון בלילה והדרך הנוחה ביותר שמצאתי (יכולתי ללכת גם לכיוון של חמש הדקות אבל העדפתי שלא) היא לישון עם ילדיי.. רגע - ירד לי האסימון אולי? מה שהיא רצתה להגיד זה ששינה עם הורים היא לא בהכרח צורך מולד? עם זה אני מסכימה.

 

[לאה_מ]

למה צריך לתת ציונים?

צורך זה לגיטימי וגם נוחות זה לגיטימי. לא יותר ולא פחות (אולי רק במובן שבשביל צורך אני אהיה מוכנה לוותר על נוחות, אבל זה לא נראה לי מעלה את זה בדרגה כלשהי). אני חושבת שהוא רק ניסה לעורר את תשומת הלב להבדל - לא בתור דירוג - פשוט כי זה קיים.

 

[גלים של שניים]

בדיוק - ממש לא צריך!

פשוט מהציטוטים הבנתי שיש כאן עניין של דירוג וציונים..

 

[נורית מ.]

אבל נוחות "לכל הצדדים"

זה בהחלט "צורך אמיתי" (לכולם). למה להניח שלבחור בכך מתוך נוחות זה לא ראוי בעוד שאם מדובר ב"צורך אמיתי" (שוב לא ברור לי בכלל מה ההבדל) הוא לגיטימי.

 

[לאה_מ]

שוב, אני לא קראתי דה-לגיטימציה

לנושא הנוחות. למשל, אצלנו היום המצב הוא בפירוש של נוחות. זה לא עושה את הבחירה שלנו לפחות טובה בעיני.

 

[נורית מ.]

טוב קראתי עכשיו את המאמר

שבקישור ולא ראיתי שד"ר שדה עצמו עושה הפרדה בין צורך לנוחות.

 

[לורליי43]

הנה הסברתי כאן

והטענה שלי היא הפוכה, בדרך כלל אחד מהטיעונים בעד הלינה המשותפת, הוא שזה צורך בסיסי- כזה שאין חיים טובים מבלעדיו. אין לי בכלל בעיה עם אנשים שאומרים (וזו הטענה הכי טובה בעיני)- אנחנו ישנים יחד כי ככה נוח לנו.

 

[צימעס]

אבל אבל...

בן כמעט 4. לעיתים, באמצע הלילה עובר אלינו, כי הוא רוצה. כשישן אתנו, הוא נדבק-כזה (שם יד, מתקרב - כאילו "מסניף" אותנו). אני מפרשת את זה כצורך. זה לא שיא הנוחות, אבל גם לא לא-נוח (יש די מקום). אני אמורה (לשיטתך) לא לאפשר לו לישון אתנו, משום שזה פוגם מעט בנוחות שלי, למרות שזה (לדעתי) צורך שלו?

 

[לורליי43]

לשיטתי...../images/Emo8.gif

בצורך שלו אפשר לטפל בכל מיני דרכים, לפי ההתאמה למשפחה. אני העדפתי לעבור לישון איתו בחדר שלו- לידו או במיטה שלו. ל"שיטתי" זה מקנה לו בטחון שאני איתו, תומכת בו, אבל נותנת לו בטחון בחדר שלו וביכולת שלו להתמודד. כשאני מדברת על להתמודד- הכוונה כמובן לא ל"טירונות", אלא לפיתוח יכולת ואמונה ביכולת שלו, שבעיני מאוד חשובה.

 

[galia26]

תחושת ביטחון, היא צורך או הרגל?

לישון זה צורך וגם ביטחון זה צורך ואם זה בא ביחד זה אמור להיות טוב שבעתיים, לא?! מה שאני אומרת שלישון עם ההורים, לדעתי וגם ע"פ המאמרים שקושרתי אליהם, נותנים לילד תחושת ביטחון, אז אולי זה מעבר להרגל?!