קנג'וטסו \ איאייג'וטסו - הבהרות
בוקר טוב לכם . ננסה שוב לעשות מעט סדר , למענכם ולמען גולשים נוספים . קנג'וטסו זוהי אומנות הלחימה בחרב ( קן - חרב , ג'וטסו - אומנות לחימה ) . זוהי אומנות לחימה עתיקה שכללה שימוש בכלי נשק נוספים ( מלבד הקטאנה והואקיזאשי - חרב קטנה ) . אומנות עתיקה שמוזכרת כבר בהיסטוריה של שבט האייזו . משפחת טאקדה לדוגמא העבירה בירושה טכניקות ללחימה לא רק בחרב אלא גם בקשת , חנית , גרזן ארוך ולחימה ביידיים חשופות . היסטוריית הקנג'וטסו התחילה כבר במאות ה- תשיעית , עשירית - ביפן . ( אולי אפילו קודם ) במהלך השנים חוברו מאות טכניקות , שיטות שונות , שאנו מכירים אותם בשם : ריו . ההיסטוריה היפנית מספרת לנו שבשלב מסוים הופסקו המלחמות בין השבטים השונים . " הסמוראים " - הוצאו מחוץ לחוק , והופסקו הקרבות לחיים ולמוות בחרבות . ( לא זה המקום להרחיב על ההיסטוריה ביפן ) מהקנג'וטסו - התפתחו בין השאר האייקיג'וג'וטסו , האייקידו , הג'יוג'יטסו , האיאיידו , ואף הקנדו . הקנדו לדוגמא עוסק ( יותר כספורט ) בצבירת נקודות ע"י מכות מהירות נכונות ומדויקות לאזורים מוגדרים בגוף . בשלב מסוים בקנדו עברו להשתמש ב" חרב " מבמבוק ( עקב פציעות ) - השינאי . המטרה של השינאי לפגוע ולהשיג נקודות . התנועות לא בהכרח דומות לתנועות של החרב כי המטרה לא לחתוך את היריב אלא כאמור להשיג \ לצבור נקודות . האיאיידו - עוסק בשליפת החרב , חיתוך והחזרת החרב לסאיה ( נדן ) . הג'יוג'יטסו - עוסק בבריחים , הטלות , חניקות וכדומה . כל אומנויות הלחימה הללו הן נגזרות של הקנג'וטסו , והן באו בעיקר על מנת לשמר ולאפשר המשך תרגול ( " על יבש - ללא קרב אמיתי ) של הטכניקות העתיקות . ניתן לקרוא בהרחבה על כל זה בספרים רבים ובאינטרנט . בהזדמנות אפשר יהיה להרחיב יותר .
