שאלות על אימוץ
- פותח הנושא גיורא24
- פורסם בתאריך
למה זה כלכך מפתיע אותך?
בגיל ארבע וחצי זיו הסבירה לי שאיני ה-echte moeder שלה. הביטוי הפלמי הרישמי לאם שמסרה לאימוץ הוא אמא אמיתית, ומכיוון שלא אני ילדתי אותה, איני אמא אמיתית שלה. רק שכבר בתפיסת בת הארבע וחצי, זה נשמע לה מוזר. הייתי מוכנה מראש לשימוש בביטוי הזה, כך שלא התרגשתי, אך זיו הייתה זו שלא הרגישה שלמה. כעבור מספר משפטים, היא מצאה את ההגדה הנכונה. אני, כך היא הגדירה, echt waar אמא. לא "אמא אמיתית" אלא "אמא באמת" (התרגום הטוב ביותר שמצאתי).
בינתיים עברו כמה שנים. לא לי ולא לאוריאל יש בעיה עם השימוש במילה אמא עבור האישה שילדה/האם הביולוגית/או כל ביטוי אחר, אבל זיו, כשהיא מדברת עם חברים על לידתה מספרת על אישה (vrouw), ולא על אמא (moeder או mama).
דווקא במשפחה בה האב הוא חד הורי, צריך להזהר מלהשתמש במילה "אמא" בקלות. כאשר יש אמא מאמצת, הילד יודע מי אמו המעשית בחיי היום יום, והפנטזיות הן בתחום הפנטזיות, וילדים יודעים להבדיל בין הפנטזיות לבין המציאות. ילד שאין לו אם מאמצת, עלול לפתח ציפיה שהאם העלומה הזו מקצהו האחר של העולם, תבוא ותקבל עליה את תפקידי האם בפועל לצד האב האהוב. משהו שלא הולך לקרות, ועדיף שהילד ידע זאת, ולא צריך יהיה לעמת אותו יום אחד עם המציאות ולשבור את לבו.
בגיל ארבע וחצי זיו הסבירה לי שאיני ה-echte moeder שלה. הביטוי הפלמי הרישמי לאם שמסרה לאימוץ הוא אמא אמיתית, ומכיוון שלא אני ילדתי אותה, איני אמא אמיתית שלה. רק שכבר בתפיסת בת הארבע וחצי, זה נשמע לה מוזר. הייתי מוכנה מראש לשימוש בביטוי הזה, כך שלא התרגשתי, אך זיו הייתה זו שלא הרגישה שלמה. כעבור מספר משפטים, היא מצאה את ההגדה הנכונה. אני, כך היא הגדירה, echt waar אמא. לא "אמא אמיתית" אלא "אמא באמת" (התרגום הטוב ביותר שמצאתי).
בינתיים עברו כמה שנים. לא לי ולא לאוריאל יש בעיה עם השימוש במילה אמא עבור האישה שילדה/האם הביולוגית/או כל ביטוי אחר, אבל זיו, כשהיא מדברת עם חברים על לידתה מספרת על אישה (vrouw), ולא על אמא (moeder או mama).
דווקא במשפחה בה האב הוא חד הורי, צריך להזהר מלהשתמש במילה "אמא" בקלות. כאשר יש אמא מאמצת, הילד יודע מי אמו המעשית בחיי היום יום, והפנטזיות הן בתחום הפנטזיות, וילדים יודעים להבדיל בין הפנטזיות לבין המציאות. ילד שאין לו אם מאמצת, עלול לפתח ציפיה שהאם העלומה הזו מקצהו האחר של העולם, תבוא ותקבל עליה את תפקידי האם בפועל לצד האב האהוב. משהו שלא הולך לקרות, ועדיף שהילד ידע זאת, ולא צריך יהיה לעמת אותו יום אחד עם המציאות ולשבור את לבו.
לאבי ולגיורא....
אבי....לי זה ברור מאד שכשילד בן 10 שמאומץ על ידי 2 אבאים שואל אם יש לו אמא- הוא לא ייחס לה את רמת ההורות שהוא מייחס למי שמגדל אותו. ברור שהוא התכוון לאמא הביולוגית שלו.
ועם כל הלא שגרתי [מבחינה סטטיסטית] בדרך שבה הוא מגודל -חשוב שידע את המשותף לו ולכל הילדים-שכולם נוצרו מאיש ואשה.על פי רב האיש והאשה שמהם נוצרים הילדים הופכים להוריהם ,אבל יש פעמים של חוסר מסוגלות ,ואז הילדים נמסרים למי שידאג למצוא להם את ההורים הכי הכי בשבילם ,שהם הורים ל ת מ י ד.
אני חושבת היום שלילד מותר לכנות את מי שילד איתו בכל כינוי שהוא ,ושהוא יודע היטב מי מתפקד בשבילו כהורים מסורים מלכתחילה.
ולגיורא- פרט לדברים הקודמים.....חשוב מאד שהבן לא ירגיש שיש חילוקי דעות בינך לבין בן הזוג שלך,בוודאי בנושא האימוץ שהוא נושא של זהות ושורש.
ההרגשה שלי ששלחת את השאלה לפורום "בן זוגי אמר לו כך וכך" עם רצון לראות מי מביניכם צודק....לדעתי ,חשוב שלא יהיה כך. כדאי לפנות ליעוץ קצר כדי לתאם עמדות וכדי שכשיגיעו שאלות[והן תמיד מגיעות כשלא ממש צפוי] תהיו "מוכנים" אליהן,בשלווה ורוגע.
אבי....לי זה ברור מאד שכשילד בן 10 שמאומץ על ידי 2 אבאים שואל אם יש לו אמא- הוא לא ייחס לה את רמת ההורות שהוא מייחס למי שמגדל אותו. ברור שהוא התכוון לאמא הביולוגית שלו.
ועם כל הלא שגרתי [מבחינה סטטיסטית] בדרך שבה הוא מגודל -חשוב שידע את המשותף לו ולכל הילדים-שכולם נוצרו מאיש ואשה.על פי רב האיש והאשה שמהם נוצרים הילדים הופכים להוריהם ,אבל יש פעמים של חוסר מסוגלות ,ואז הילדים נמסרים למי שידאג למצוא להם את ההורים הכי הכי בשבילם ,שהם הורים ל ת מ י ד.
אני חושבת היום שלילד מותר לכנות את מי שילד איתו בכל כינוי שהוא ,ושהוא יודע היטב מי מתפקד בשבילו כהורים מסורים מלכתחילה.
ולגיורא- פרט לדברים הקודמים.....חשוב מאד שהבן לא ירגיש שיש חילוקי דעות בינך לבין בן הזוג שלך,בוודאי בנושא האימוץ שהוא נושא של זהות ושורש.
ההרגשה שלי ששלחת את השאלה לפורום "בן זוגי אמר לו כך וכך" עם רצון לראות מי מביניכם צודק....לדעתי ,חשוב שלא יהיה כך. כדאי לפנות ליעוץ קצר כדי לתאם עמדות וכדי שכשיגיעו שאלות[והן תמיד מגיעות כשלא ממש צפוי] תהיו "מוכנים" אליהן,בשלווה ורוגע.
מסכים לגמרי
לגבי הצורך באחידות התשובות בין בני הזוג. תיאום עמדות וחזית אחידה חשובים ביותר.
הילדים שלנו בין אם מאומצים או ביולוגיים חיים כמו כולנו ב"ים החיים" שלפעמים יש בו גלים וסערות. אנחנו כהורים לא יכולים למנוע את הסערות והזרמים, אנחנו בהחלט יכולים וצריכים תמיד לדאוג שהמגדלור שמסמן את חוף המבטחים יהיה יציב וברור ונראה לעין מכל מקום.
לגבי הצורך באחידות התשובות בין בני הזוג. תיאום עמדות וחזית אחידה חשובים ביותר.
הילדים שלנו בין אם מאומצים או ביולוגיים חיים כמו כולנו ב"ים החיים" שלפעמים יש בו גלים וסערות. אנחנו כהורים לא יכולים למנוע את הסערות והזרמים, אנחנו בהחלט יכולים וצריכים תמיד לדאוג שהמגדלור שמסמן את חוף המבטחים יהיה יציב וברור ונראה לעין מכל מקום.
לא מתיימרת להמציא נוסחא אחת לכל
בידי החלטת בית משפט בחו"ל ובו שמותיהם של ההורים הביולוגיים. אני מניחה שכך זה לא רק בבולגריה ובאוקראינה. ואת יודעת מה, אם לא יודעים ולא ניתן לברר הילד יכול לתת שם. אם לחתולים וכלבים יש שמות אין סיבה שהאם הביולוגית תכונה "האישה". להרגשתי זה מוריד במקצת את רמת הניכור. אישית לא חיכיתי לשאלות כדי להעביר לכל אחת מהבנות את תמצית קורותיה מאז לידתה עד הצטרפותה למשפחה. אז נכון שמפעם לפעם עולות שאלות, אבל הן באות ממקום של ידע מוקדם לגבי מה ידוע ומה לא. אצלנו מסמכי האימוץ זמינים לעיון מאז ומתמיד ומעניין שאולי בגלל זה הן לא מגלות עניין לעשות זאת.
בידי החלטת בית משפט בחו"ל ובו שמותיהם של ההורים הביולוגיים. אני מניחה שכך זה לא רק בבולגריה ובאוקראינה. ואת יודעת מה, אם לא יודעים ולא ניתן לברר הילד יכול לתת שם. אם לחתולים וכלבים יש שמות אין סיבה שהאם הביולוגית תכונה "האישה". להרגשתי זה מוריד במקצת את רמת הניכור. אישית לא חיכיתי לשאלות כדי להעביר לכל אחת מהבנות את תמצית קורותיה מאז לידתה עד הצטרפותה למשפחה. אז נכון שמפעם לפעם עולות שאלות, אבל הן באות ממקום של ידע מוקדם לגבי מה ידוע ומה לא. אצלנו מסמכי האימוץ זמינים לעיון מאז ומתמיד ומעניין שאולי בגלל זה הן לא מגלות עניין לעשות זאת.
אולי הזמינות של המידע
מורידה את רמת הסקרנות. אני זוכר שעד גיל 18 הייתי מאד סקרן וברגע שהגעתי לגיל הזה משום מה לא הגעתי לפתיחת התיק. הפעם הבאה שהתעסקתי עם זה היתה בגיל 25 לפני שנישאתי פעם ראשונה וגם אז מסיבות בעיקר של בירור נושא מחלות גנטיות וכאלה. משהו בידיעה שהמידע זמין יכול להיות שהרגיעה את הסקרנות. יחד עם זה התברר מאוחר יותר כשהתיק נפתח שהמידע שהיה שם היה מאד מוגבל, או לפחות המידע שקיבלתי היה מוגבל. את כל השאר הייתי צריך לברר ולגלות בעצמי.
מורידה את רמת הסקרנות. אני זוכר שעד גיל 18 הייתי מאד סקרן וברגע שהגעתי לגיל הזה משום מה לא הגעתי לפתיחת התיק. הפעם הבאה שהתעסקתי עם זה היתה בגיל 25 לפני שנישאתי פעם ראשונה וגם אז מסיבות בעיקר של בירור נושא מחלות גנטיות וכאלה. משהו בידיעה שהמידע זמין יכול להיות שהרגיעה את הסקרנות. יחד עם זה התברר מאוחר יותר כשהתיק נפתח שהמידע שהיה שם היה מאד מוגבל, או לפחות המידע שקיבלתי היה מוגבל. את כל השאר הייתי צריך לברר ולגלות בעצמי.
אין בעיה בשימוש בשם, כמובן,
אך מבחינתי אין גם עדיפות מיוחדת. הילדים לא קוראים בשם לא לי, לא לאבא שלהם ולא לסבים שלהם. אני לא רואה הכרח לקרוא בשם דווקא לאם הביולוגית. לא רואה במה זה עדיף על "יולדת" או על "האמא הביולוגית" או על כל כינוי אחר שההורה מרגיש איתו בנוח ושבא לו טבעי.
אך מבחינתי אין גם עדיפות מיוחדת. הילדים לא קוראים בשם לא לי, לא לאבא שלהם ולא לסבים שלהם. אני לא רואה הכרח לקרוא בשם דווקא לאם הביולוגית. לא רואה במה זה עדיף על "יולדת" או על "האמא הביולוגית" או על כל כינוי אחר שההורה מרגיש איתו בנוח ושבא לו טבעי.
אם ההורה לא ישתמש במה שנח ומתאים לו, כיצד זה
יתקבל אצל הילד?
אם מבוגרים משתמשים בביטוים שאינם מקבלים עליהם, מהר מאד ילד ישים לב לזה, והביטוי יתקבל אצלו עם נימה שלילית, למרות המאמץ שנעשה בדיוק למען המטרה ההפוכה.
בנוסף לכך, אין ילד אחד, יש הרבה ילדים והרבה הורים. ככלל, אפשר למצוא תשובה כללית שתתאים לרוב הילדים, אבל אי אפשר למצוא בדיון כללי תשובה שתתאים לילד אחד מסויים. כלומר, אולי הילד הזה ימצא את התשובה שלך מתאימה לו, אבל גם יכול להיות שלא. לכן, עדיף שההורים ישתמשו במה שנח להם, ויתנו מקום לילדים להביע את עצמם ולמצוא את דרכי הביטוי שלהם, מבלי להניח מראש מה תהיינה אותן דרכים.
יתקבל אצל הילד?
אם מבוגרים משתמשים בביטוים שאינם מקבלים עליהם, מהר מאד ילד ישים לב לזה, והביטוי יתקבל אצלו עם נימה שלילית, למרות המאמץ שנעשה בדיוק למען המטרה ההפוכה.
בנוסף לכך, אין ילד אחד, יש הרבה ילדים והרבה הורים. ככלל, אפשר למצוא תשובה כללית שתתאים לרוב הילדים, אבל אי אפשר למצוא בדיון כללי תשובה שתתאים לילד אחד מסויים. כלומר, אולי הילד הזה ימצא את התשובה שלך מתאימה לו, אבל גם יכול להיות שלא. לכן, עדיף שההורים ישתמשו במה שנח להם, ויתנו מקום לילדים להביע את עצמם ולמצוא את דרכי הביטוי שלהם, מבלי להניח מראש מה תהיינה אותן דרכים.
וכרגיל, זה תלוי בילד זה או אחר
חברתי, שהיא מאומצת, מאז שפתחה את תיק האימוץ בשנות העשרים לחייה, קראה לאישה שילדה אותה רק בשמה. וביקשה גם מאיתנו החברות לא להשתמש במילה "אמא" כשאנחנו מדברות עליה (גם לא אהבה שהמילה "ביולוגית" תהיה בשיח). ולכן אפילו עכשיו כשאני כותבת, ציינתי- האישה שילדה אותה... (להלן XXX). כי אם חברתי לא היתה מעוניינת להצמיד לה טייטל של אמא, אז בוודאי שאנחנו חברותיה נכבד את זה.
מבחינת חברתי, יש לה אמא אחת. האמא שגידלה אותה והכירה כל חייה.
כשבתה של חברתי גדלה, לחברתי היתה דילמה האם לספר לבתה על סיפור אימוצה (של חברתי) והדילמה היתה לא על עניין האימוץ אלא על איך בתה תגדיר את XXX. כי חברתי לא מעוניינת שבתה תקרא ל XXX סבתא... כי סבתות יש לה כבר שתיים... הסבתות ה"אמיתיות", בעוד XXX בשביל חברתי לא "זכתה" גם לקבל את טייטל הסבתא.
XXX נמצאת בשיח היומיומי, אם יש איזו סיבה שמדברים עליה. והן שומרות על קשר כבר הרבה שנים. אבל כמו שכתבת, אצל חברתי זה התיישב ככה ולכן היא ואנחנו קוראות לXXX בשמה כי זו בחירתה של חברתי.
לכן גם אני חושבת, שאת מה שמגדיר הילד, אנחנו ההורים צריכים לכבד ולתת לו.
גם אני תהיתי על העניין לפני זמן מה ושוחחתי על כך עם עוד חברה שאימצה, כן התחברתי לזה שכשהילד עודנו פעוט, אז בשיח הפתוח על האימוץ אקרא לה האישה שילדה/היולדת (אם אתה זוכר את השירשור ההוא בו כתבתי על גנטיקה וביולוגיה, מן הסתם הבנת שביני לבין עצמי אני מתפלספת על עניינים אלה וכמובן לא מזלזלת בהם אבל אני נותנת יותר "משקל" למה שהסביבתי ומה שאני אתן מאשר לאותו DNA וביולוגיה) אבל אני מאמינה שאם יהיה לי את שמה, אז עבורי, ובשיח - אשתמש בשמה.
הילד/ה שלי - יבחר הוא איך מבחינתו הוא ירצה לקרוא לה. ואני אכבד את זה.
חברתי, שהיא מאומצת, מאז שפתחה את תיק האימוץ בשנות העשרים לחייה, קראה לאישה שילדה אותה רק בשמה. וביקשה גם מאיתנו החברות לא להשתמש במילה "אמא" כשאנחנו מדברות עליה (גם לא אהבה שהמילה "ביולוגית" תהיה בשיח). ולכן אפילו עכשיו כשאני כותבת, ציינתי- האישה שילדה אותה... (להלן XXX). כי אם חברתי לא היתה מעוניינת להצמיד לה טייטל של אמא, אז בוודאי שאנחנו חברותיה נכבד את זה.
מבחינת חברתי, יש לה אמא אחת. האמא שגידלה אותה והכירה כל חייה.
כשבתה של חברתי גדלה, לחברתי היתה דילמה האם לספר לבתה על סיפור אימוצה (של חברתי) והדילמה היתה לא על עניין האימוץ אלא על איך בתה תגדיר את XXX. כי חברתי לא מעוניינת שבתה תקרא ל XXX סבתא... כי סבתות יש לה כבר שתיים... הסבתות ה"אמיתיות", בעוד XXX בשביל חברתי לא "זכתה" גם לקבל את טייטל הסבתא.
XXX נמצאת בשיח היומיומי, אם יש איזו סיבה שמדברים עליה. והן שומרות על קשר כבר הרבה שנים. אבל כמו שכתבת, אצל חברתי זה התיישב ככה ולכן היא ואנחנו קוראות לXXX בשמה כי זו בחירתה של חברתי.
לכן גם אני חושבת, שאת מה שמגדיר הילד, אנחנו ההורים צריכים לכבד ולתת לו.
גם אני תהיתי על העניין לפני זמן מה ושוחחתי על כך עם עוד חברה שאימצה, כן התחברתי לזה שכשהילד עודנו פעוט, אז בשיח הפתוח על האימוץ אקרא לה האישה שילדה/היולדת (אם אתה זוכר את השירשור ההוא בו כתבתי על גנטיקה וביולוגיה, מן הסתם הבנת שביני לבין עצמי אני מתפלספת על עניינים אלה וכמובן לא מזלזלת בהם אבל אני נותנת יותר "משקל" למה שהסביבתי ומה שאני אתן מאשר לאותו DNA וביולוגיה) אבל אני מאמינה שאם יהיה לי את שמה, אז עבורי, ובשיח - אשתמש בשמה.
הילד/ה שלי - יבחר הוא איך מבחינתו הוא ירצה לקרוא לה. ואני אכבד את זה.
אני לא מבינה למה אתה מתעקש
לחנך אותי ולהגיד לי איך, באיזו צורה ומאיזו זווית אני צריכה להתייחס לדברים. חבל על האנרגיה, זה לא יצליח.
ואם לא שמת לב - בתגובה מעל כתבתי שהילד יקרא לה איך שנוח לו ואני - איך שמרגיש לי נכון וטבעי. אני לא אעוות את האמת הפנימית שלי, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך.
לחנך אותי ולהגיד לי איך, באיזו צורה ומאיזו זווית אני צריכה להתייחס לדברים. חבל על האנרגיה, זה לא יצליח.
ואם לא שמת לב - בתגובה מעל כתבתי שהילד יקרא לה איך שנוח לו ואני - איך שמרגיש לי נכון וטבעי. אני לא אעוות את האמת הפנימית שלי, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך.
מה לעשות, זה מה יש.
ועכשיו ברצינות, מאיפה הבנת שאני מנסה לחנך מישהו? אני מנסה להבין אם יש פער בין איך שההורים רואים ומרגישים את ה"נוכחות" של האמא/יולדת/אישה לבין איך שהילדים רואים ומרגישים את זה. מה עולה בהם לעומת מה שעולה אצל ההורים, מה עובר ומה לא.
אם זה לא מעניין אותך ונראה לך פשוט וברור, לא לכולנו זה ככה פשוט וברור.
אני לא יודע מה האנטי שלך אלי ולא מהיום, אני לא מנסה לחנך אף אחד, אני מנסה להבין דברים שנוגעים לחיים שלי ושל כל מי שקשור לעולם האימוץ שהוא עולם מאד מיוחד ומרתק. זה הכל.
ועכשיו ברצינות, מאיפה הבנת שאני מנסה לחנך מישהו? אני מנסה להבין אם יש פער בין איך שההורים רואים ומרגישים את ה"נוכחות" של האמא/יולדת/אישה לבין איך שהילדים רואים ומרגישים את זה. מה עולה בהם לעומת מה שעולה אצל ההורים, מה עובר ומה לא.
אם זה לא מעניין אותך ונראה לך פשוט וברור, לא לכולנו זה ככה פשוט וברור.
אני לא יודע מה האנטי שלך אלי ולא מהיום, אני לא מנסה לחנך אף אחד, אני מנסה להבין דברים שנוגעים לחיים שלי ושל כל מי שקשור לעולם האימוץ שהוא עולם מאד מיוחד ומרתק. זה הכל.
האנטי שלי הוא לא אליך.
אני לא מכירה אותך וייתכן מאוד שאתה אדם נפלא.
אבל סגנון התגובות שלך ממש לא נעים לי כי אתה נותן הרגשה שכל מי שלא חושב כמוך לא יודע מהחיים שלו וצריך לשנות את הגישה שלו. כבר כתבתי לך על כך בעבר, כשכתבתי את דעתי על הסיפור של משה, אך פשוט לא היית מוכן לקבל שהיא אחרת משלך. גם הפעם הסברתי את עמדתי ואת נקודת מבטי ברור מאוד, אך אתה ניסית להראות לי שעמדתי צריכה להיות אחרת. זה מיותר ולא נעים. במקום לכתוב ש*אתה* רואה את הדברים אחרת, אתה נסה להראות *לי* את האור. מי שמנסה להבין ישאל: "למה את חושבת ככה?" ולא להסביר לי למה הגישה שלי צריכה להיות אחרת.
והעקיצות המאוד "מתוחכמות" האלה בסגנון של אם דעתך שונה משלי סימן שאת מתיימרת "לדעת הכל" (אף על פי שאני, לא פחות מכל אדם אחר מקפידה להדגיש שזו רק דעתי ושזכותו של כל אחד לחשוב אחרת ושאין כאן עובדות חד משמעיות אלא דעות ותחושות ואינטואיציות ולכן זה בכלל לא עניין של ידע או של צדק. אם כבר, מהאופן שבו אתה מגיב אפשר לחשוב שאתה זה שבטוח שהוא יודע הכל.).
בקיצור, שאלת ולכן אני עונה, בתקווה שתחשוב על הדברים האלה.
שוב, תמצית הדברים היא: אני לא יודעת הכל ולא מתיימרת לדעת הכל, אני מבטאת את דעותיי ואת תחושותיי, שגובשו לאחר שנות ניסיון לא מעטות בתור אמא. זו דעתי שלי ואני לא כופה אותה על איש ולא מצפה מאף אחד להסכים איתה, וזה גם לא מפריע לי אם מישהו לא מסכים. יש כאן רבים שלא מסכימים איתי וכותבים בתגובה את דעתם, ואין לי בעיה לדון איתם. אבל יש לי בעיה עם הסגנון שלך. אני לא מטרידה אותך, לא מגיבה להודעות שלך בדיוק מפני שאני לא רוצה לקבל ממך את התגובות האלה ולגרום לאווירה לא נעימה בפורום. אבל כבר הזהרתי שאם אתה תגיב להודעות שלי בסגנון הזה, אני לא אשתוק.
אין לי בעיה להתכתב איתך אם במקום לכתוב לי "ואת לא חושבת שאת טועה" או ש"את צריכה לראות את הדברים כך ולא אחרת" תכתוב "אני לא מסכים איתך" או "אני רואה את הדברים אחרת" ושלא ישתמע מההודעות שלך זלזול והתנשאות כלפי מי שדעתו שונה משלך. אך אם אין בכוונתך לשנות את סגנונך - אין לי עניין בדיונים איתך ואני לא אגיב כל עוד תניח לי לנפשי.
אני לא מכירה אותך וייתכן מאוד שאתה אדם נפלא.
אבל סגנון התגובות שלך ממש לא נעים לי כי אתה נותן הרגשה שכל מי שלא חושב כמוך לא יודע מהחיים שלו וצריך לשנות את הגישה שלו. כבר כתבתי לך על כך בעבר, כשכתבתי את דעתי על הסיפור של משה, אך פשוט לא היית מוכן לקבל שהיא אחרת משלך. גם הפעם הסברתי את עמדתי ואת נקודת מבטי ברור מאוד, אך אתה ניסית להראות לי שעמדתי צריכה להיות אחרת. זה מיותר ולא נעים. במקום לכתוב ש*אתה* רואה את הדברים אחרת, אתה נסה להראות *לי* את האור. מי שמנסה להבין ישאל: "למה את חושבת ככה?" ולא להסביר לי למה הגישה שלי צריכה להיות אחרת.
והעקיצות המאוד "מתוחכמות" האלה בסגנון של אם דעתך שונה משלי סימן שאת מתיימרת "לדעת הכל" (אף על פי שאני, לא פחות מכל אדם אחר מקפידה להדגיש שזו רק דעתי ושזכותו של כל אחד לחשוב אחרת ושאין כאן עובדות חד משמעיות אלא דעות ותחושות ואינטואיציות ולכן זה בכלל לא עניין של ידע או של צדק. אם כבר, מהאופן שבו אתה מגיב אפשר לחשוב שאתה זה שבטוח שהוא יודע הכל.).
בקיצור, שאלת ולכן אני עונה, בתקווה שתחשוב על הדברים האלה.
שוב, תמצית הדברים היא: אני לא יודעת הכל ולא מתיימרת לדעת הכל, אני מבטאת את דעותיי ואת תחושותיי, שגובשו לאחר שנות ניסיון לא מעטות בתור אמא. זו דעתי שלי ואני לא כופה אותה על איש ולא מצפה מאף אחד להסכים איתה, וזה גם לא מפריע לי אם מישהו לא מסכים. יש כאן רבים שלא מסכימים איתי וכותבים בתגובה את דעתם, ואין לי בעיה לדון איתם. אבל יש לי בעיה עם הסגנון שלך. אני לא מטרידה אותך, לא מגיבה להודעות שלך בדיוק מפני שאני לא רוצה לקבל ממך את התגובות האלה ולגרום לאווירה לא נעימה בפורום. אבל כבר הזהרתי שאם אתה תגיב להודעות שלי בסגנון הזה, אני לא אשתוק.
אין לי בעיה להתכתב איתך אם במקום לכתוב לי "ואת לא חושבת שאת טועה" או ש"את צריכה לראות את הדברים כך ולא אחרת" תכתוב "אני לא מסכים איתך" או "אני רואה את הדברים אחרת" ושלא ישתמע מההודעות שלך זלזול והתנשאות כלפי מי שדעתו שונה משלך. אך אם אין בכוונתך לשנות את סגנונך - אין לי עניין בדיונים איתך ואני לא אגיב כל עוד תניח לי לנפשי.
טליה מספרד 1
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.