שאלות כלליות

[עמי וינהאוז]

אני מסכים עם כל מילה.

יש הרבה קווי דמיון בין הסיפור שלך והסיפור שלי כמו שאמרת בסיכום אם תקבל משרת חוקר בארץ, תארוז את חפציך ותחזור לארץ אפילו אם תהיה לך הצעת קביעות ביד בטורונטו. אתה אמיץ מספיק כדי להודות בזה, אני לא. גם אותי מדאיג הגל העכור של החקיקה בארץ, גם אותי מדאיגה הדמוגרפיה בארץ, מצד שני אף אחד מהתהליכים הרעים שעוברים על קנדה לא מדאיג אותי כי פשוט לא אכפת לי.

 

[קיפי סגול]

לא, זה לא מה שכתבתי

אם תהיה לי הבחירה בין הצעת קביעות בטורונטו והצעה מקבילה בארץ אשקול את הדברים ואחליט. אני לא יכול לומר היום מראש מה תהיה ההחלטה כי יש שיקולים לכאן ולכאן והרבה דברים שצריך לקחת בחשבון. אני יכול לומר שהנטייה שלי- נכון לעכשיו- היא להישאר בטורונטו, אבל הנטייה של אשתי- שוב, נכון לעכשיו- היא לחזור לארץ. אז בינתיים אנחנו לא מחליטים. כשנגיע לגשר נעבור אותו.

 

[kukuvaya]

ממש במקרה

1) מה המניע שהניע אתכם לעבור לקנדה ? (במישור כללי, לא דברים אישיים) הבן זוג קיבל הצעת עבודה כאן והחלטנו לנסות 2) מה כן התאפשר לכם בקנדה שלא התאפשר בישראל ? אני עשיתי את כל לימודיי האקדמאיים כאן ובלי להיכנס לחובות ומבלי שאצטרך לעבוד, שלא נדבר על רמת לימוד מאוד גבוהה בהשוואה לארץ עכשיו קנינו בית (!!!) ושוב, מבלי למשכן את החיים או להתפשר על מיקום 3) נקודות חיוביות\\שליליות ישראל-קנדה שלילי: חורף קשה, אין עזרה ותמיכה של המשפחה, צרפתית שפה קשה, למצוא גן טוב לילדים בגדר משימה בלתי אפשרית, מערכת רפואית איטית. חיובי: שעות עבודה נורמליות, המשכורת מתאימה לתנאיי המחייה ואפילו אפשר לחסוך, רוגע, החיים עוברים באיזי, אנשים אדיבים לרוב, חופשת לידה נורמלית, חיי משפחה, זה שכולנו יכולים לשבת לאכול ביחד ארוחת ערב בשעה נורמלית זה בונוס עבורנו. אומנם המשפחה חסרה אבל גם אין את הטירוף הזה של החגים וביקוריי סבא/סבתא כל סופ"ש. 4) האם ובאילו תנאים הייתם חוזרים לישראל ? אני אישית לא הייתי חוזרת. אם תשאל את בן זוגי הוא יגיד לך שהוא היה חוזר אתמול. אולי כשנצא לפנסיה אבל אני לא חושבת כל כך רחוק

 

[עוזביםלקצת]

תשובות:

1. הצעת עבודה ורצון שהיה לנו לצאת לחיות בחו"ל שנתיים שלוש. לנשום אויר אחר, לטייל, ללמוד שפות. 2. לבלות יותר עם הילדות. בארץ שנינו עבדנו משרות מלאות ואף יותר, ובנוסף בארץ סוף השבוע קצר. 3. בישראל הרפואה יותר נגישה וידידותית למשתמש, שירות לקוחות יותר טוב, פתיחות חמימות וספונטניות של האנשים. סייג אחד: כל זה במקרה הפרטי שלי. שלא יקפצו עלי עכשיו כולם. זאת התרשמותי האישית המבוססת על חוויותי האישיות בלבד. כמובן שלישראל יש יתרון שאין באף מקום אחר בעולם: המשפחה והחברים. חברים רוכשים גם פה, אבל כמו שאומר השיר של באז לורמן, תמיד צריך סביבך מישהו שהכיר אותך כשהיית צעיר. הים התיכון, השפה העברית. פישנזון במרינה. בנייה מאבן (הבית לא חורק תחתיך כשאתה קם בלילה לשירותים). תשלומים. בקנדה לעומת זאת אנשים יותר מנומסים, התרבות הרבה יותר עשירה ומגוונת (מבחר אדיר של מופעים, אירועי תרבות, פסטיבלים וכן הלאה), הם הרבה יותר סבלניים ונעימים כלפי ילדים וגם אחד כלפי השני (לא תמיד, אבל בד"כ). יש תרבות פנאי. החיים לא סובבים סביב העבודה. חיי המשפחה במקום הראשון והיתר במקום השני ומטה. רמה נמוכה מאוד של אלימות בחיי היום יום. אפילו הילדים בבית הספר רגועים ולא אלימים. נקיון השפה. לא מקללים כל הזמן. מזג האויר, ירוק בכל מקום. פובלישק. משכורת כל שבועיים (לא מגיעים לסוף החודש עם הלשון בחוץ). 4. ראה שירשור למטה. הדילמה קשה. נכון לעכשיו אנחנו פה לעוד כמה שנים.

 

[idohatam]

לגבי שרות הלקוחות

אם הוא באמת ככ טוב נראה לך שהיה צורך באתר כמו נתק?

 

[drz400e]

מה זה נתק?

סילחה , שאלה של מישהו שלא גר בארץ כבר הרבה זמן...

 

[idohatam]

נתק זה שרות נחמד שמנתק אותך

מנותני שירות בישראל ללא צורך לעבור דרך מערכת שימור הלקוחות שלהם.

 

[עוזביםלקצת]

לא דיברתי באופן מוחלט, אלא יחסי.

גם אני הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת להוט בשום אופן, ואח"כ התנתקתי מיס, והבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת ליס. ואז שוב הוט הזכירו לי למה כל כך כעסתי בפעם הראשונה, ואז עברנו לקנדה בתקווה שעד שנחזור תהיה חברה חדש... אבל ביחס לתשובות שקיבלתי פה מאנשי שירות: shit happens (כשרכב שהזמנו לשמונה בבוקר הגיע באחת בצהרים), "לא יודע מה הבטיחו לך בטלפון. הבחור שדיברת איתו אתמול נמצא בחופש היום", כן, נשלח לך את החלק הביתה במקום לחנות (ואז מגיע טלפון מהחנות, שנמצאת במרחק חצי שעה נסיעה, שהחלק אצלם. בפעם השלישית). כן, אנחנו יודעים שזאת לא המיטה שהזמנת, אבל כדי לקבל את זאת שהזמנת את צריכה לשלם 35 דולר על המשלוח של המיטה הנכונה (וכמובן ששילמתי, כי כשמשלמים 1000 דולר על מיטה, ואתה לא יכול לישון עליה, אין לך הרבה ברירות) וכן הלאה שלל דוגמאות. ביחס לזה, השירות בארץ נפלא.

 

[idohatam]

נראה לי שזה עניין של מיקום

באדמונטון נקלתי רק בשרות מצויין 180 מעלות ממה שאת מתארת. ואם היה משהו שהוא יותר הפוך מ180 מעלות אז הייתי משתמש בו כדי לתאר את שוני בין פה לבין מה שחוויתי בישראל.

 

[יאנג4]

בהכללה קויבק נחשבת כמקום עם שירות גרוע יחסית

בכל מקום יש נותני שירות מכל הסוגים. נתקלתי בתופעות מעצבנות גם כאן (טורונטו) אך בארץ התופעות הללו רווחות עוד יותר. אחד ההבדלים הוא שכאשר כאן יש בעיה ואתה מגיע לדרג הניהולי הבעיות בדרך כלל נפתרות, בארץ לאו דווקא.

 

[dekelsgi]

מסכים

את השירות באדמונטון ביחס לישראל אתאר במילה אחת -מופלא. לא שזה מושלם - אבל בהשואה. היו פעמים שפשוט הופתעתי מהרמה הגבוהה של השירות אפילו ביחס לכאן. טאלס האכילו אותי מרורים חצי שעה בטלפון והמטומטם שעונה מהודו לא הבין שאי אפשר לחבר בית חדש לרשת ללא חיבור פיזי. יומיים מאוחר יותר הגיע הטכנאי של SHAW והפכתי למנוי שלהם.

 

[WarrenBuffett]

זה גם שואו (שרות מצויין) מול טלאס (שרות דפוק)

- מנסיון אישי.

 

[dannyk27]

אתן דוגמה מארוע שהיה לי בטורנטו ווניפג

בטורנטו צעדתי עם חבר לעבר תחנת הרכבת התחתית. ניגשו אלינו זוג ושאלו אותנו איך מגעים לתחנה. שמחנו שעם הידע המועט יחסית שלנו על טורונטו יכלנו לעזור. בדרך פיתחנו שיחה מענינת על המנעיל של כל אחת למעבר לקנדה וכולנו היה מכנה משותף. כולנו עדיין אוהדים את מרץ מוצאנו אבל המציאות הביאה אותנו לקנדה וחבל שהמרחק לא איפשר לנו להמשיך להיות חברים היות ומצאנו שפה מאוד משותפת. מקרה אחר בוויניפג, בזמן מלחמת לבנון השניה, ובעזרת חוקי מרפי יצא לי להתקל בלבנוני צעיר שהמתין לאביו לסיים מבחן מסויים. התפתחה ביניו שיחה מאוד קולחת, ידידותית ומלאה חיוכים והמכנה המשותף היה כקודם. הקנדים שמסביבנו די נדהמו או אולי לא כ"כ. זו קנדה על קצה המזלג.