יורם, תודה רבה. תגובות בפנים.
לא הבנתי לגבי הנציג של קופת חולים שיושב בבית החולים ומטפל בזה, לא שמעתי על פונקצייה שכזו... את מי אני צריכה לשאול? לאן ללכת?
 
לגבי בארי - זו מרפאה ותיקה מאוד שבזמני הייתה ממוקמת ברחוב הרוא"ה ברמת גן, והעתיקה את מקומה לפני כעשרים שנה. לשם אני משויכת גאוגרפית, ולשם אני צריכה לעבור, לפי מה שהסבירו לי בתל השומר, כי זה שייך לקופ"ח כללית. אני לא שייכת לרמת אביב. אילו הייתי תושבת תל אביב הייתי זכאית לקבל טיפול במרפאת רמת חן, שנחשבת טובה מאוד.
 
לגבי קבוצת מיומנויות עם האחות נטליה זה לגמרי משהו אחר. אני מדברת על קבוצת DBT עם מיכל בן-עטר, שאת זה הסכימו לשקול לתת לי פעם נוספת, אבל בלי שיחות אישיות, אלא רק בקבוצה, ובקבוצת הפיילוט שהייתי בה ונשארתי אחרונה אחרי כל אלו שנשרו מהר מאוד, כולן השוו עומק של חתכים וניסיונות התאבדות. אני לא נמצאת היום, תודה לאל, במצב הזה. אני גם לא חושבת שאפשר לעשות טיפול כזה בלי לעבד חוויות מהקבוצה בטיפול אישי, שאותו, כאמור, לא מוכנים לתת לי. וזה לא שאפשר לבחור מי יטפל בי, אתה יודע. זה שירות ציבורי, טייק איט אור ליב איט. והייתי מטופלת של מיכל במשך זמן לא רב, גם לפני ואחרי הדיביטי, ולא הייתה כימיה. אני לא אכנס לפרטים כמובן, אבל לא התחברתי.
 
אני אגיד לך יותר מזה, אני לא כל כך בטוחה שאני רוצה שיחות עכשיו. ניסיתי להתקבל למקום מסוים שחיכיתי לו שנתיים, וככל הנראה לא אהיה שם בגלל מכלול של גורמים. מכל מקום אני לא מרגישה עכשיו צורך בטיפול, ובטח לא טיפול דינמי. הטיפול שיש לי בהפרעות אכילה CBT הוא טוב לי, ויש את הפסיכיאטר פעם בכמה חודשים. זה לא שאני מאוזנת והחיים שלי דבש, אבל אם נשווה לכמה שנים האחרונות, אז יש שיפור במצב וגם כשיש נפילות, ואפילו קשות, הן בכלל לא על אותה סקאלה של לפני שנתיים, נאמר. היה נחמד לו היה לי DBT או כל טיפול שאינו דינמי, משהו יצירתי - הבעה, פסיכודרמה, אמנות וכו', אבל לשבת ולדוש בחיים שלי זה משהו שעשיתי מגיל 12 ודי מיציתי אותו, האמת. טיפול זה גם דבר ששואב כוח, לא רק מעניק אותו.
 
ותודה
.
