כפי שציינתי בעבר:
הקלטה דיגיטלית מחזיקה מעמד לנצח!, בואו אני אחלוק איתכם משהו משיעורי האלקטרוניקה שעברתי: אופן האחסון הספרתי של מידע מפרק את המידע לרמות של 1 ו-0, גם חריתה על אבן(!) של סיביות 1 ו-0 היא אמצעי אחסון דיגיטלי, למעשה האחסון הזה התחיל בתעשייה עוד בימי קרטוניות המידע בשנות ה-50 וה-60 בהן חור היה 1 ולא חור היה 0. ולעומת צורת אחסון זו יש את האחסון האנלוגי, ע"ג תקליטים, קלטות וסלילים, בצורה מגנטית (קלטות וסלילים) או פיזית (תקליטים בהם החריצים הם האחסון הפיזי של המידע) עצם הממשק של הראש הקורא האנלוגי באם זה ראש מגנטי של טייפ/וידאו או מחט יהלום של פטיפון, עם המידע הורס את המדיה הנקראת וזו עובדה! המידע אמנם נשמר למשך זמן, אך תהליך הקריאה שלו כל פעם מחדש שוחק את איכות המידע הנשמר, ויש אובדן ברור של מידע, יש לציין כי המדיה האנלוגית מכילה הרבה הרבה יותר מידע מאוחסן (בהתחלה) מאשר הדיגיטלי, כי למעשה אין גבול ברמת הדגימה. והדיגיטלי? הדיגיטלי חסרונו בכך שיש גבול ברמת הדגימה של המידע ( נניח בעומק הסיבית של דגימת קול ב-4 BIT או 16 BIT או 8 BIT או בקצב הדגימה : 192KBPS ,256KBPS ) אך מאידך הדיגיטלי מפצה על המגבלה של רמת הדגימה (שהינה מאוד זניחה כיום ואיכות הקול והוידאו מעולות :רמות של DVD ו-CD) בכך שהוא נשמר לנצח: המידע מעכשיו הוא צירוף של 0 ו-1 ואין אובדן של סיביות במשך השנים, לא משנה כמה פעמים נקרא את המידע הוא תמיד ישאר באותה איכות ורמה לנצח. יש לציין עוד כמה עובדות מעניינות לטוב ולרע: 1. תקליט שמאזינים לו בפעם הראשונה (בלבד) בפטיפון משמיע את ההקלטה באופן כ"כ מושלם שאף התקן דיגיטלי, גם לא ה-CD המשוכלל ביותר יצליח. 2.קלטות (וידאו,אודיו) נשחקות במהלך השנים וזו עובדה אין מה לעשות ! הציפו הפרו-מגנטי שע"ג סרט ההקלטה מאבד את המיגנוט לאורך הזמן, ואיתו מתפוגג גם המידע. 3. לרואי: יש לי את העונה התשיעית באיכות DVD בפורמט MPEG-4 וכל פרק הוא בין 160 ל-180 מגה בייט (כמובן חוץ מהסיום הארוך יותר).
