תגובה מעניינת
בסך הכל צחקתי - אני מניח שזו הייתה בדיחה שאפשר לספר רק פנים אל פנים מאחר והיא מובנית כבדיחה רק אם שומעים את טון הדיבור. בכל מקרה - בכל צחוק יש מעט אמת, ובצחוק הזה היה הרבה אמת. אם אני אמנע מהבן שיום אחד יהיה לי (בעזרת השם? אני חושב שאת המשימה הזו אני ארצה לבצע לבד, ללא עזרתו) חשיפה ליהדות, וכשהוא ינסה לברר בנוגע לה אני לא אתן לו, אתה לא תגיד שזו כפייה דתית? לא? איך לא??? אני בעצמי הייתי מודה שזו כפייה דתית. באותה מידה זו כפייה דתית כשהוא לא מאפשר לך לשחק במחשב ביום שבת. נכון, יש טיעונים רבים ונכונים, מוסרית וחוקית: אתה משחק על חשבונו והוא יכול לקבוע על פי סיבות טיפשיות ככל שיהיו מתי ואיך יבוזבז כספו - אבל בסופו של דבר, אתה חייב להודות, זה לא שהוא לא מוכן שכספו ישמש לחטא (חילול שבת שהוא תומך בו יהיה חטא גם שלו) - הוא פשוט לא מוכן שאתה "תחטא". זאת, ידידי, כפייה דתית. נכון, מבין כל הצורות של הכפייה הדתית שיש זו הלגיטימית ביותר - אבל אתה עדיין חייב להודות שיש כאן יסוד מאוד מטריד.