השאלה היא איך אתה בוחר.
הרי בסופו של דבר, כשעומדת בפניך ברירה כלשהי אתה חייב לבחור באפשרות אחת מתוך רבות. בעולם האמיתי אין אפשרות לבצע ניסוי לראות אם האדם דטרמיניסטי או לא - גם אם תנסה להעמיד את אותו אדם פעמיים באותה ברירה, התנאים החיצוניים והפנימיים אף פעם לא יוכלו להיות זהים. אבל בוא ננסה ניסוי מחשבתי: יש לך ברירה כלשהי, בוא נאמר לאיזו מסעדה מתוך שתיים ללכת. בוא נאמר שאנו משכפלים איכשהו את התנאים והאדם הבוחר (כולל נפש). עכשיו, אם הבחירה תצא אותו דבר כל הזמן, סימן שבאדם דטרמיניסטי. אם היא לא יוצאת אותו דבר כל הזמן, סימן שלא, נכון? אבל אז עולה בעיה: למה הבחירה שונה? האם זהו הביטוי של רצון חופשי? למה שהוא ירצה, באותם תנאים, פעם משהו אחד ופעם משהו אחר? הטיעון שלי הוא שדווקא אדם בעל תודעה יבחר את אותה בחירה כל הזמן, כלומר יפעל באופן דטרמיניסטי. האדם שיבחר בצורה שונה כל פעם פועל בצורה רנדומלית. עכשיו, הגעתי למסקנה (ואתה רשאי לערער עליה) שמבחינה התנהגותית, לא ניתן למצוא הבדל בין אדם שהתודעה שלו מושתתת על חומר לזה שהתודעה שלו מושתתת על רוח. אני מתייחס לאדם בתור "קופסה שחורה" ומתעלם מאיך, בדיוק, עובד המוח/נשמה שלו. הרי גם בנשמה יש תהליכים מחשבתיים, שיקולי רווח והפסד, מידע שהגיע ממהורים, ומין אלמנט רנדומלי שנקרא לו "אופי" - האם האדם מתרגז מהר, פחדן, עצבני, שליו. אני שופט את הפעולות ולא את המנגנון שהביא להם. הדרך בה פועלת התודעה אין לה קשר למוסר. זה סתם עניין מדעי ללא שום השפעה על העולם הערכי. אני חייב גם להוסיף שבשבילי מוסר הוא אלמנט חברתי בלבד וחל רק על מי שמסוגל להשתתף בחברה. לכן אני מחיל אותו על בני אדם אבל לא על תינוקות, חולי נפש, חיות או סלעים.
הרי בסופו של דבר, כשעומדת בפניך ברירה כלשהי אתה חייב לבחור באפשרות אחת מתוך רבות. בעולם האמיתי אין אפשרות לבצע ניסוי לראות אם האדם דטרמיניסטי או לא - גם אם תנסה להעמיד את אותו אדם פעמיים באותה ברירה, התנאים החיצוניים והפנימיים אף פעם לא יוכלו להיות זהים. אבל בוא ננסה ניסוי מחשבתי: יש לך ברירה כלשהי, בוא נאמר לאיזו מסעדה מתוך שתיים ללכת. בוא נאמר שאנו משכפלים איכשהו את התנאים והאדם הבוחר (כולל נפש). עכשיו, אם הבחירה תצא אותו דבר כל הזמן, סימן שבאדם דטרמיניסטי. אם היא לא יוצאת אותו דבר כל הזמן, סימן שלא, נכון? אבל אז עולה בעיה: למה הבחירה שונה? האם זהו הביטוי של רצון חופשי? למה שהוא ירצה, באותם תנאים, פעם משהו אחד ופעם משהו אחר? הטיעון שלי הוא שדווקא אדם בעל תודעה יבחר את אותה בחירה כל הזמן, כלומר יפעל באופן דטרמיניסטי. האדם שיבחר בצורה שונה כל פעם פועל בצורה רנדומלית. עכשיו, הגעתי למסקנה (ואתה רשאי לערער עליה) שמבחינה התנהגותית, לא ניתן למצוא הבדל בין אדם שהתודעה שלו מושתתת על חומר לזה שהתודעה שלו מושתתת על רוח. אני מתייחס לאדם בתור "קופסה שחורה" ומתעלם מאיך, בדיוק, עובד המוח/נשמה שלו. הרי גם בנשמה יש תהליכים מחשבתיים, שיקולי רווח והפסד, מידע שהגיע ממהורים, ומין אלמנט רנדומלי שנקרא לו "אופי" - האם האדם מתרגז מהר, פחדן, עצבני, שליו. אני שופט את הפעולות ולא את המנגנון שהביא להם. הדרך בה פועלת התודעה אין לה קשר למוסר. זה סתם עניין מדעי ללא שום השפעה על העולם הערכי. אני חייב גם להוסיף שבשבילי מוסר הוא אלמנט חברתי בלבד וחל רק על מי שמסוגל להשתתף בחברה. לכן אני מחיל אותו על בני אדם אבל לא על תינוקות, חולי נפש, חיות או סלעים.
