ואם מדובר במצב לדוגמא:
אחד מהצדדים קר לשני, מסרב לשכב איתו ומעניק לו יחס מזעזע, כאשר פרידה לא באה על הפרק - מסרב לתת לו גט, מסרב לעזוב את הבית, מאיים בלקיחת הילדים וכו' וכו'. בקיצור יש מקרים מיוחדים מאוד. אני גם מאמינה שעדיף להפרד טרם בגידה\לנסות דרכים אחרות - לדוגמא לשתף בן זוג בצרכים מיניים שונים ולהעלות על הפרק את עניין פתיחת היחסים, או למצוא פתרונות יצירתיים, או כל דבר שהוא לא לרוץ לדרך הקלה ביותר (לזיין מהצד ולא לפתור כלום) אבל קשה לי לומר באופן גורף שהבוגד **תמיד** אשם בלעדית. לגבי ההתפשרות שלך, עצוב מאוד לקרוא. מדוע שלא תמצאי אדם שרואה את העולם כמוך ולא תהיי עם אדם שמסרב להעניק לך את כל כולו. אני אישית לא מאמינה שמראש צריך להגדיר איזושהי זוגיות כפתוחה. זה משהו שצריך לנבוע מהקשר - לאחר שהתבסס דיו, וזה בוודאי שנים לא מעטות, לאחר הכרות עמוקה ויכולת להרגיש עד כמה יציב וחזק ואיתן הוא שאפשר לפרגן באופן הזה ולהעמיד אותו במצב כלכך מועד לפורענות - אבל בטח שלא בתחילתו, אם בכלל. אבל זו אני ובטח יש אנשים שונים בעולם.