שאלה שמציקה לי

[אטיוד5]

הבנתי

רק הוספתי מתי אני אומר "כל הכבוד" - כשזה בנוסף.

 

[רשפים של אור]

הילד הוא שלך, שלך, שלך!

ולא חשוב מה אומרים, או מה יגידו. את היא שמגדלת אותו, את שקמה אליו בלילה, את שתתרגשי שיעמוד לפני בחינות הברות, את שתכססי ציפורניים בדייט הראשון שלו, את שתלווי אותו ברגע הגיוס, ותבואי בשבתות עם סירים מלאים. שאני אמשיך? את ורק את היא האמא שלו.

 

[חיפוש עצמי]

ואגב, כתגובה נגדית...

אמי הורתי, כן - זו, הביולוגית שלי, למרות שגדלתי בביתה, לא עשתה מעולם את כל אלו. אז מי היא באמת אם..?

 

[piter pan]

הילד שלך הוא גליתי ../images/Emo141.gif

האימוץ הוא לא דבר זר ובלתי טבעי. גם בטבע הוא קיים , גם בעלי חיים מאמצים מסיבות שונות ולא אנחנו המצאנו אותו. כפי שכתבה אחותו , אני חושב שמי שאוהב ילד , מגגדל אותו , מטפל בו ומעניק לו , הרי שהילד ילדו הוא. כמה הורים "אמיתיים" מתעללים בילדיהם. זה לבטח לא עושה אותם להורים ראויים או "אמיתיים" יותר. ילד מאומץ אהוב ובן למשפחה הוא ילד של הוריו , לא של אף אחד אחר. מטען גנטי הוא רק פראמטר אחד וגם הוא ביולוגי , לזהותו של אדם.

 

[גלית34]

../images/Emo20.gif

 

[גלית יחידה]

הוא שלי

ויותר משהוא שלי אני שלו. יששששששששששששש פעם ראשונה בחיי שאני צודקת צודקת צודקת כתבתי את ההודעה לאחר שראיתי בכמה פורומים את התגובות של האנשים לגבי אימוצים במיוחד בשעה שכותבתים הודעות שהנושא הוא ילדים. לי אין ספק שהוא שלי, ורק רוצה לצעוק בקול גדול תודה לך שהסכמת להיות שלי ואורמור אם תרצי אוכל להוסיף כמה משפטים לספר שלך. כשכתבתי את ההודעה ידעתי בליבי כי אלה יהיו פחות או יותר התגובות וזאת משום שכשקוראים כזו הודעה יש זמן לחשוב ולהגיב אולם בשיחות ספונטניות שעולות או בתגובות שאנשים לא מתייחסים ספיציפית לשאלה כזו התגובות שלהם שונות, ולכן רציתי להעלות את הנושא ומקווה שמי שקורא את השרשור הזה יפנים ובשעה שאי פעם תעלה שיחה כזו באופן ספונטני יזכור את השאלה וכבמיוחד את התגובות. ולאוהב שאוהב לא רק להיות בצט מעריכה את תגובתך. אוהבת את כולכם ומחבקת אתכם וליאור שקרא את השרשור והגיב על כל תגובה בחיוך והערות שהצחיקו אותי מאד שולח לכם ד"ש ( הוא בגיל שלא שולח חיבוקים ונשיקות) גלית שהבן שלי בן 17 והוא שלי ובתוכי וחלק מנפשי ונשמתי לעולמי עד

 

[גלית יחידה]

התגובה היא לכולם ולא רק לגלית34

יום אחד אלמד למקם את התגובות שלי גלית

 

[פסיפלורה]

ליאוררררררררר.. בוא רגע!

תודיע לאמא שלך, חגיגית, שמרגע שהיא הפכה לחלק מהפורום הזה, אתה שייך לכולנו - ולא רק לה!

אתה צריך אופניים במקרה? דיסקמן? קונדומים? רק תגיד!

 

[גלית יחידה]

תגובת ליאור

מה אני סחורה של מישהו , לא שייך לאף אחד , אני הבן שלך וזהו (עם חיוך ענק) ופסי מצטערת ))), הוא אמר שלגביכם הוא ישקול את העניין ורק אם ייצא לו מכך משהו יהיה מוכן להיות גם "שלכם" גלית

 

[פסיפלורה]

חהההההההההההההה ../images/Emo6.gif

והיית צריכה יותר מהאמרה הזו והחיוך שלו???

לגבי החלק השני - שיחזור בגיל 21 ונראה!

 

[ליידילי]

../images/Emo29.gif

רגעים קטנים של חסד שורים כאן על ראשי בשבתי בחדרך ילדי צופיה שנתך. חלומות קטנים של חסד בשעת לילה חרישית עת הסקרנות אותך מושכת אל רקיע חמישי רגעים קטנים של חסד מרכיבים כל עולמי ככילי אני יושבת ושומרת אוצרי. 86. סתיו

 

[האלי]

הנה תגובה שממוקמת בדיוק במקום הנכון

כי יורדות לי דמעות ממה ששמת פה גלית34 . כי כנראה... אמא זה... (שמתם לב שנגמרות לי המילים?) ולך גלית היחידה, איך אפשר, בלי לפגוע חלילה, לומר לך שהשאלה שלך קצת דומה בעיני לשאלה אם מחר תזרח השמש... הרי התשובה כל כך ברורה מאליה. שלך (באהבה והערכה רבה), האלי.

 

[אטיוד5]

צודקת

ברור ששלך אם ההורים הביולוגיים ויתרו על התינוק מרצונם. אימוץ הוא דרך נפלאה לחוות הורות וגם דרך נפלאה בשביל התינוק לגדול בחיק משפחה אוהבת. עם זאת, אם היית יולדת אותו, הוא היה שלך בעוד מובן אחד. מובן חשוב גם הוא. אני פה קצת נגד הזרם הכללי התומך ללא סייגים. שלא מסתכל אל נוכח הבעייתיות מכל צדדיה. נשמעו פה נימות כאילו הפרמטר הביולוגי לא משחק בכלל. כאילו העיקר זה הקימות בלילות והגידול וכו´. אז נכון שזה העיקר אבל האם אפשר לטעון שאין לגורם הביולוגי שום חשיבות? זה כבר נראה לי ממש ממש לא נכון. תארו לכם חברה היפוטתית שבה הנשים יולדות תינוקות ומיד מחרימים את התינוקות לטובת הציבור. מי שבתור יקבל את התינוק הבא שנולד. מה אתם אומרים עכשיו? משהו דומה לזה ניסו בחברה הקיבוצית, וכולנו יודעים מה הסוף. כלומר, לזיקה הביולוגית יש לדעתי חשיבות. חשיבות עצומה. וזה לא מוריד כהוא זה מהעובדה שילד מאומץ הוא שלך, שלך, שלך.

 

[ליידילי]

איש לא התכחש

ל"פרמטר הביולוגי"... פכככ...ככככ... נראה שאתה איש האקדמיה למדעים מדויקים... תמיד תמיד זקוק להאיר את כל צידי ההיפותיזה על כל הפרמטרים השונים הזועקים בנפשך להיות מושמעים למען הדיוק המדעי. נכון: כאשר אשה יולדת את ילדה הוא שלה בעוד מובן. עוד יותר נכון הוא שכאשר הורים מאמצים את ילדם הוא שלהם והם שלו בעוד עשרות ריבוא מובנים. גם כאלו שאינם מובנים לאנשים "סתם".

 

[אטיוד5]

אינני איש אקדמיה

ואם תקראי היטב את כל התגובות, תראי שיש התיחסויות לעיניין הביולוגי כאילו איננו חשוב כלל. על זה הערתי.

 

[אטיוד5]

ובלי קשר - מה יש לך נגד דיוק מדעי?

 

[ליידילי]

כבודו

של הדיוק המדעי - במקומו מונח. - כלומר במעבדות המחקר למיניהן. ואין לי נגדו דבר. (כשהוא מונח במקומו... כאמור). יחסי אנוש על כל רבדיהם מורכבים מכדי למדוד אותם על סרגל כזה או אחר. ואגב - אחד האספקטים המרכזיים של הפאקטור הביולוגי בהבאת ילדים לעולם, הינו אגואיסטי בעיקרו. גם אם מאד אנושי במהותו. ויש עוד הרבה לומר על כך - אך אניח לזה.

 

[איש המערות]

אטיוד, שמעת על "הריון לא רצוי"?

ומה על הילד שנמסר לאימוץ? (אני מדבר על ילד שהוריו הביולוגיים כשירים לגדלו ובחרו למסור אותו לאימוץ). הילד שאומץ, אומץ כי היה רצוי ע"י הוריו המאמצים. לעיתים יש המאמצים ילד עם מוגבלויות שונות וזו בחירתם לעומת הורים ביולוגיים המבכים את מר גורלם בהיוולד להם ילד כזה. אז של מי הילד המאומץ? (אני לא מדבר על קונפליקטים שנוצרו ע"י הליך אימוץ לא תקין שכלל הונאת ההורים הביולוגיים והמאמצים גם יחד, שם נאלץ בית המשפט לקבל הכרעות כואבות ובלתי אפשריות כמעט)

 

[אטיוד5]

שמעתי גם שמעתי

ולכן גם כתבתי "אם ההורים הביולוגיים ויתרו על התינוק מרצונם" התפרצת לדלת פתוחה. טוב, בוא לא נגיד התפרצת. נכנסת, מספיק.

יותר מעניינת באמת ההשואה בין הריון-לא-רצוי שנשאר במסגרת המשפחה, שזה רוב המקרים, לבין ילד מאומץ. או כל מקרה שבו ילד ביולוגי מוזנח מסיבה כלשהיא. מהצד של הילד ברור שבהשואה כזאת עדיף להיות מאומץ. ושלא ישתמע שמצבו של ילד ביולוגי ללא הצרות האלה, במשפחה "נורמלית", עדיף על מצבו של הילד המאומץ. אינני טוען כזה דבר בכלל. כל שאני טוען הוא שאי אפשר לבטל את משמעות הגורם הביולוגי. אין לי ספק שמבחינת ההשקעה והאהבה שרוחשים לילד, וגם מבחינת הילד, אין שום הבדל.

 

[המסע לעבר הקשת]

ילד.......

גלית..... כשמחליטים לאמץ תינוק ולגדלו כאילו היה בשר מבשרנו אין ספק שהוא שלנו. עדרנו, דישנו השקנו הבטנו באהבה ואין ספק שהילד שפורח הוא שלנו. בשירשורים שיש כאן, כמו השרשור של רוני המתלבט... מדובר באישה שניזוקה במהלך לידה. נאמר לה שלא תוכל עוד להביא ילד לעולם. את (אם הינך אם מאמצת), או כל אמא מאמצת אחרת יכולה אוליי להבין את החששות שלה, הלבטים שלה לגבי אימוץ. אני לא איזו מומחית גדולה אבל זה נראה כאילו היא נמצאת בשלב הכחשה, שלב בו היא לא מוכנה "לקבל" את רוע הגזירה לגבי פוריותה. המשפט על ילד שהוא לא שלי..... לגיתימי במצב כזה. למרות זאת, אני בטוחה שבהכוונה נכונה, תמיכה מצד בן הזוג / משפחה, אפשר לעבור את התהליך הקשה הזה ולהגיע לכלל החלטה על אימוץ. אחרי שמחליטים לאמץ, ללכת על זה ולאמץ ילד... חבלי הלידה של תהליך האימוץ מבחינת ההתרגשות הם דומים לחבלי הלידה של הריון רגיל, לכן כשמקבלים את הילד הוא הופך אוטומטית להיות שלך, והאהבה אליו היא אהבה שאינה תלויה בדבר..... אמא היא אמא ולא משנה באיזו שפה אומרים את זה..... את צודקת - ילד מאומץ הוא ילד של אמא.....