שאלה של עיקרון

[deena]

אותו שגעון

הוא החינוך שאותם הורים העבירו לילד שלהם. אילו לא חינכו אותו בדרך הזו מלכתחילה, לא היה מגיע לידי בקשה לשמירת שבת. כיוון שבחרו לחנך אותו כך- שיכבדו את הדרך שהנחילו לו, ושהוא מבקש לדבוק בו. (ושוב מזכירה, מדובר ב24 שעות פעם בחודשיים...)

 

[a n a t i 3 3]

מעניין אותי לדעת...

אם שאת הולכת להורים שלך הם פותחים בשבילך ובשביל ביתך את הטלוויזיה? מה היה קורה לו היית אומרת להם שאת באה רק בתנאי שהטלוויזיה תהייה פתוחה במשך השבת? הם מכבדים את בקשתך? מאמינה שהתשובה שלילית.. ובכל זאת את הולכת אליהם.. ומכבדת בביתם את דרך החיים שלהם.. מה ההבדל?

 

[deena]

נכון, אני לא אבקש מהם דבר כזה.

וההבדל הוא שאני אדם מבוגר, ולא ילדה בת 13. ועוד הבדל, שהוריי לא גרושים, ואני לא גרה אצל אחד מהם ובאה לבקר אצל השני פעמיים בחודש בלבד. ועוד הבדל, שאני לא מנסה לחנך את הוריי לדרך אחרת מזו שהם בוחרים לחיות בה. אני חיה את חיי, ובוחרת לבקר אותם, ובאותה רגע גם בוחרת לוותר על מה שנוח לי עבורם. אם אני לא רואה טלויזיה בשבת, אני לא נפגעת, אני מקסימום משתעממת קצת או קוראת ספר טוב. אם אני מחללת שבת בביתם, הם לא רק נפגעים מבחינה רגשית, הם נפגעים מבחינה דתית, ולי אין צורך לעשות להם את זה.

 

[a n a t i 3 3]

רשמת יפה...

"אני לא מנסה לחנך את הוריי לדרך אחרת מזו שהם בוחרים לחיות בה." המשפט הזה תופס בכל גיל, בטח ובטח בגיל 13!

 

[deena]

את יודעת מה, צודקת ענתי.

אסור לתת לילדים שלנו לבקש מאיתנו דברים, הם עלולים להרגיש שהם רצויים בבית שלנו, ושאנחנו מכבדים את הצרכים שלהם. ההורים שלי חינכו אותי לדרך מסויימת. אני בחרתי לא ללכת בה, אחרי שכבר לא גרתי בבית שלהם. היום, אני מצליחה להתעלות על הצרכים שלי והנוחות שלי(כי אני אדם מבוגר) ופעם ביובל, לתת להם הרגשה טובה למשך שבת. במקרה שאנחנו מדברים עליו, ההורים חינכו לדרך מסויימת, הילד בחר ללכת בה. (לא בחר לשנות מהדרך שהוריו הנחילו לו...) כעת מבקשים ממנו לוותר על הדרך שהם ביקשו שילך בה, כדי שלהורה יהיה נוח. הילד כולה מבקש לעשות בדיוק מה שהוריו ביקשו ממנו. לא אני, ולא הילד הזה מבקשים לשנות את החיים של ההורים. אף אחד לא כופה שום דבר על האחר. זו בקשה מאוד פשוטה, לא לחלל שבת למשך ביקור אחד. לא לגרום לילד אי נוחות בבית אמו. לא לגרום לו להרגיש שהוא חוטא, ושהוא לא יכול להיות שם. ואין לי מושג מאיפה הרעיון שכיבוד הורים ומצוות שבין אדם לחברו הם יותר חשובים משבת... הם בהחלט חשובים , ומאוד, אבל שבת קודמת. (רק פיקוח נפש דוחה שבת) וענתי, במקום שבו ההורה לא מכבד את הילד, אין שום סיבה שהילד יכבד את הוריו ואת דרך חייהם. אנחנו אמורים לחנך אותם, ללמד אותם (גם לפי מתן דוגמה אישית) איך להתנהל בהמשך. ולדעתי, להראות לילד כמה אני רוצה אותו בבית וכמה הנוכחות שלו בביתי חשוב לי, עד כדי כך שאני מוכנה ל'סבול' טיפה עבורו (ועבור החינוך שאני העברתי לו) אין בזה רע. להיפך. באותה מידה אפשר להסביר שזה לא הדרך שבה אני חיה בדרך כלל, שאני עושה את זה במיוחד עבורו, ושנחפש ביחד איך אפשר להתפשר- דווקא נראה לי פתרון אפשרי לשני הצדדים. איך עקשנות של הורה על מה שטוב עבור ההורה בלבד,אמור לקדם חינוך והדברות עם ילד, אין לי מושג.

 

[d a n i e l s 5]

מסכימה עם כל מילה !

ולך ענת אומרת בלי קשר למקרה הנ"ל, "מפגן שליטה וכח" של הורה הוא לא בהכרח מעשה נכון במקרה של ילד מתבגר .

 

[a n a t i 3 3]

עונה לך ולדינה ביחד...

הילדים שלנו מחפשים את מפגן השליטה והכח! במיוחד ילדים מתבגרים! מגיל ינקות אנו, ההורים המגשרים בין הילד לבין הסביבה.. אנחנו אלו שנשרה בהם את הביטחון, החינוך והמוסר. שליטה = סמכות, כח.. בדיוק אותם דברים שהילדים זקוקים להם מאיתנו. יציבות, עקרונות, ערכים.. כל אלו בונים את ילדינו. ולך דינה.. יש הבדל בין לבקש דברים לבין לכפות.. את בטח יודעת מה ההבדל. הילדים שלנו רצויים בביתנו בכל מקרה, בלי קשר לדרך זו או אחרת!!! כיבוד צרכים? כיבוי טלוויזיה לא חלק מרשימת הצרכים שלי

ההבדל בינך לבין אותו ילד שאת אדם בוגר.. את כבר לא נתונה לרשות הוריך ודרך חינוכם. אם הילד לא ביקשה מימנו שילך בדרך זו.. לא חינכה אותו כך לכן אינה מחוייבת לקבל את שגעונותיו, או במקרה הזה שגעונות אביו. בבית הזה חיה חוץ מהאמא גם ילדה, ילדה שבשבת היחידה שהיא נמצאת בביתה (מאמינה שבשבת האחרת היא אצל אביה) רוצה לראות טלוויזיה, רוצה ליסוע לטייל עם אמא, רוצה לחיות בלי שיכפו עליה דרך אחרת מזו שחונכה. הילד מתמרד, בוחן ובודק את גבולותיה של אימו.. היום היא תיכנע לאותו שיגעון מחר הוא יבוא עם שיגעון חדש. עד מתי?

 

[d a n i e l s 5]

בואי נבחן את היום....

(לפני שאנחו בוחנים את המחר) וזה נקרא "מבחן התוצאה" ...ביקש הילד את "קדושת השבת" הסכמתי איתו ולו רק כי אני יודעת שאני לא אמות מזה (ובמקרה הנדון גם אחותו לא), ובגלל שיודעת את המשמעות של השבת בשבילו מוכנה ל-ה-ת-פ-ש-ר ומקדישה את כל השבת לנושא "אומנות הפשרה" ושיחות על הנושא "דא לכבד את האחר". אם התוצאה המושגת היא המיוחלת "כבד אותי כמו שאני מכבדת אותך" דיינו אם לא - משנים גישה. צעד צעד ....ככה אני חושבת שצריך לנהוג.

 

[d a n i e l s 5]

אז .....

איך הוא ילמד לכבד אותך אם לא תלמדי לכבד אותו ? כידוע לך גיל ההתבגרות הוא גיל שמתחילים לעצב את האישיות ואנחנו כהורים לא צריכים ללכת עם ראש בקיר בכל מה שנוגד את עקרונות הבית (כל עוד זה לא גובל באלימות או בשינוי אורחות חיים באופן קיצוני), אני טוענת שצריך להתייחס למצב הנתון כרגע "סופ"ש פעם בשבועיים" ולא צריך ללכת רחוק עם המה יהיה,אני בעד צעד צעד פעם אני ופעם אתה.....ושוב מזכירה לך סופ"ש פעם בשבועיים ! ושוב אין כאן עניין של מלחמת עולם אין כאן עניין של שחור ולבן , כולה ביקש שבת "טהורה" וזאת בדיוק השבת שבה את מראה לו שאפשר לבוא לקראתו אבל לשמור על עיקרון של "נאה דורש נאה מקיים" . זאת דעתי ! אולי בגלל שאת מגיעה מבית חילוני קשה לך לקבל את המשמעות של "שמירת השבת" את מה שמלמדים את הילדים האלה בכל מה שקשור לכפירה ,את שטיפות המח שהם עוברים בבית הספר בכל מה שקשור למצוות "יהרג ובל יעבור" אז אם יש ביכולתי כאמא למנוע ממנו בלבול קיצוני, אני יעשה את זה , כי אני אמא ובעיקר כי אני אדם בוגר, וכל מה שאני רוצה הוא את טובתו של הילד שלי.

 

[a n a t i 3 3]

הקיצוניות היא עניין של זמן../images/Emo70.gif

זה מתחיל בטלוויזיה ונגמר ב... לא אשנה את דרך חיי, לא אקבל כפייה

 

[d a n i e l s 5]

או.קי בואי נפתח את זה ....

את לא תשני את דרך חייך .... את לא תקבלי כפייה ...... הילד שלך אומר את אותו הדבר אני לא משנה את דרך חיי .... אני לא מוכן שתכפי עלי ...... איפה האמצע מה את מציעה? (ושוב אני מזכירה את הנתון החשוב של סופ"ש פעם בשבועיים).

 

[a n a t i 3 3]

מי ההורה פה../images/Emo35.gif

ילד בן 13 אינו יודע מהי הדרך הנכונה לו.. ילד בן 13 שמגיע עם בקשות כאלו נתון לשטיפות מח שלא אני זו שאתן יד לעידוד שטיפול אלו! ילד בן 13 צריך ללכת בדרכי, לקבל את דרך החינוך שלי ואת אורח חיי!!! חינוך!

 

[d a n i e l s 5]

שאלה טוב .

כתבה מג'יק בהודעה הפותחת שלה "הילד גר עם אבא שלו" נצא בהנחה שאבא שלו הוא דתי והוא חי חיים דתיים על כל המשמע מכך , וזה המצב הנתון. חי בבית דתי. לומד בבית ספר דתי. זה החינוך שהוא מקבל. מתארח אצלך פעם בשבועיים ........ אז מי ההורה המשפיע כאן? אני בעד "אומנות הפשרה" .

 

[d a n i e l s 5]

ראיתי שענית ל-בדרך .

 

[a n a t i 3 3]

../images/Emo140.gif

 

[a n a t i 3 3]

"אומנות הכפייה"../images/Emo4.gif

אענה לך כמו שעניתי לבדרך.. מודעת לזה שהמצב בעייתי.. הייתי עושה הכל כדי להעביר את בני אלי!

 

[henush7]

שבת ../images/Emo39.gif

הבן שלי דתי (לא חרדי). ואני, כבר לא שם מזמן.. צ'טערת לא היה לו צורך לבקש, הדברים מאוד ברורים, לפחות אצלנו, אני מכבדת אותו והוא מכבד אותי. לא מדליקה טלויזה בשבת כשהוא ער. רק כשהוא ישן. יש כל כך הרבה דברים לעשות יחד חוץ מלראות טלויזה (את זמן האיכות הזה מנצלים להמון דברים אחרים). מפרידה בשר וחלב. לא רואה בזה בעיה. כן מעשנת. זזה מעט הצידה למטבח. אוכלים שישי בערב, בכייף עושה לו קידוש. בקיצור - עם כבוד הדדי ורצון טוב, כמעט הכל אפשרי. וילדיעה כללית מכירה לא מעט זוגות שהתחתנו מראש דתי ולא דתיה ולהיפך וחיים עם זה באושר רב.

 

[d a n i e l s 5]

../images/Emo127.gif כשרוצים זה אפשרי !

 

[ב ד ר ך]

../images/Emo45.gif כשייש נכונות, זה עובד.

 

[בדולינה בסגול]

מסכימה עם כל מילה../images/Emo45.gif

בתימצות בלבד אומר ש.. בעד כל דבר שיכול לקרב בין אם לבנה!!! והמחיר??????????? תגידו לי , יש מחיר לקרב את הילד שלך אליך??????