שאלה שאלתית

limori

New member
שאלה שאלתית

יש לי בעיה ואני חושבת עליה יום ולילה אולי אתן תוכלו לעזור לי או לייעץ כמובן. אז ככה, רואי נמצא בגן כבר 5 שנים באותה מסגרת חמה עם צוות נפלא, בכל שנה הוא "עולה" כיתה ומתחלפות הגננות אך אותם ילדים ואותו גן. בשנה הבאה רואיקי עולה לכיתה א', הוא יהיה בבית ספר שבו לא יהיה אף אחד מהחברים שלו. בשנה הבאה תגיע לגור כאן חברה שלי עם הבת שלה בדיוק באותו גיל של רואי. היא לא מדברת ספרדית (השפה המדוברת במדינה) ולא אנגלית (השפה המדוברת בבית הספר) ככל הניראה היא תהיה עם רואי באותה כיתה. השאלה היא האם זה לא יפגע ברואי שמצד אחד יצטרך להיות המתורגמן שלה, התומך שלה וכמו כן יצטרך לדבר רק בעברית ולא לתקשר עם שאר הילדים באנגלית??? רואי בזמן שהוא לומד משהו חדש או בזמן שהוא עושה עבודה מסוימת הוא לא אוהבת שמפריעים לו הוא מתרכז כל כולו במשימה ואני זוכרת שהיה לנו ילד בכיתה עולה חדש מרוסיה ובכל פעם הוא היה שואל עולה ותיקה מה אמרו מה צריך לעשות וזו הפכה להיות משימה בילתי אפשרית עבורה. אני פוחדת שזו תהיה ממש מעמסה עבור רואי. גם להיות עם הבת של חברה שלי וגם להתחיל להכיר חברים חדשים ובכלל לשבת בכיתה חדשה. אני בטוחה שזו תהיה תקופה לא קלה עבורו. הוא מאד ביישן ולוקח לו המון זמן להיפתח לאנשים חדשים. ניראה לי שהחברה החדשה מישראל תהיה מעמסה עבורו. אני קצת לחוצה, מצד שני אני יודעת שלבת של חברה שלי יהיה נפלא להיות עם רואי אני אשמח לשמוע את דעתכן.
 

לאה_מ

New member
מצד שני זה יתן לו גם סיפוק גדול שיש

בעזרה לזולת, ואם היא נחמדה, אז הוא ירוויח גם חברה טובה. אין ספק שזה נטל מסויים, אבל לדעתי גם רווח גדול. אל תשכחי גם, שתוך זמן מה החברה תלמד אנגלית וספרדית ולאט לאט תוכל יותר ויותר להסתדר בלעדיו. רק את יודעת האם הוא ינצל את היתרונות או שזה יהיה עומס מיותר בשבילו, כי מההודעה שלך לא עולה כאילו את רואה בכך צדדים חיוביים עבור רואי (בלי לחשוב לרגע על הילדה), ואני רק מנסה להראות שיש גם כאלה.
 

limori

New member
מה היית עושה אם זה היה עומר?

היית מעדיפה שהם יהיו באותה כיתה? או בכיתה מקבילה?
 

נעה גל

New member
אני חושבת שהכל יהיה יותר קל ממה שאת

רואה בעיני רוחך. אם תתני להם למצוא בעצמם את היחסים בינהם (מבלי לדוגמא, להסביר לרואי שהוא זה שיצטרך לתרגם עבורה), רואי יעשה בדיוק את מה שמתאים לו ולא מעמיס עליו - אם יהיה לו קשה לתרגם עבורה, והוא לא יחשוב שזה התפקיד שלו - הוא גם לא יחוש רגשות אשמה אם הוא לא מתרגם עבורה, והיא תלמד להסתדר בעצמה וההפך.
 

limori

New member
לאה ונעה, תודה כמו תמיד אתן מראות

לי את האור שבקצה המנהרה.....
 

עירית ל

New member
אני לא בטוחה שהוא יווסת את עצמו

צריך להיות עם אצבע על הדופק. אני בכיתה א' למדתי במסגרת הניסוי של השיטה היחידנית (שבה כל ילד לומד לבד מתוך חוברות וטייפ). הייתי מסיימת את החוברות והמטלות מהר והמורה היתה מבקשת ממני לעזור לילדים אחרים. לקח כמה שבועות עד שאמא שלי שמה לב שהמחויבות הזו פשוט שוחקת אותי נפשית ופנתה למורה. אני עצמי לא יכולתי לסרב לבקשות המורה. ועכשיו עולה לי מחשבה, ממש הארה - כל חיי המודעים (נו, טוב, מגיל 16 בערך) אני נאבקת בחוסר הרצון שלי להתגייס לעזרת הזולת, כיוון שהוא נוגד את עקרונותי. יתכן שהקשיים האלו נובעים מכך שבכיתה א' הכריחו אותי לעזור.
 

נעה גל

New member
זה בדיוק מה שאמרתי - אם אף אחד לא

יגיד לו שזה התפקיד שלו, הוא ידע לעשות את החלטה לבד האם לעזור או לא. מתי מתחילה הבעיה - כשמלבישים עליך תפקיד שלא בא ממך.
 

עירית ל

New member
כן, אבל הילדה עלולה להלביש עליו

תפקיד כזה. אם היא תהיה פעילה בבקשות שלה לעזרה, זה לא שונה בהרבה מבקשות של מורה. אני לא חושבת שנעניתי למורה רק בגלל הסמכות שלה, אלא גם בגלל שלסרב לבקשה זה לא נעים.
 

נעה גל

New member
עירית, אני חושבת שאת לא מעריכה נכון

ילדים בגיל 5-6. או שאולי אני לא מעריכה נכון? ממה שאני רואה בבית, אצל אורן, מה שלא בא לה לעשות, גם בכל הנוגע לחברה הכי טובה שלה, היא לא עושה (אני מגדלת סוציומטית?).
 

עירית ל

New member
את מגדלת ילדה שמקשיבה קודם כל לעצמה

וזה נהדר. כמובן שהנטיה להענות תמיד לבקשות הזולת נובעת מאיזשהו מקור של חוסר בטחון עצמי, איזה שהוא קלקול ביכולת לעמוד על שלך.
 

לאה_מ

New member
"תמיד" זה קצת קיצוני

אבל אני חושבת שנטיה להענות לבקשות הזולת (אני לא מדברת על מצב שבו זה נעשה תוך ביטול עצמי, אלא למצב שבו יש איזה איזון) בהחלט תורמת גם לעוזר, ובכך - אם תרצי, משרתת את האינטרסים האישיים שלו.
 

לאה_מ

New member
אני חושבת שבאותה כיתה

ובכל זאת הייתי נשארת עם האצבע על הדופק לראות האם הסיוע שהוא מגיש לה תורם לו ולא מעיק עליו. צריך לזכור, שבשורה התחתונה האחריות על הילדה היא של ביה"ס ושל המורה, לא של רואי. לפעמים העזרה מחבר כל כך מובנת מאליה, שלא מתייחסים לקושי של הילד העוזר, ובגלל זה את צריכה באמת להיות עירנית. אבל יש גם הרבה יתרונות לעזרה, כך שאני חושבת שכדאי לנסות לשמור כאן על האיזון העדין, ולא למנוע את המצב הזה לחלוטין.
 

limori

New member
אני חייבת לציין שרואי הוא מסוג

הצייתנים. הוא לעולם לא יגיד לא!!! רק לי הוא אומר לא והרבה מאד אבל בגן לזרים לחברים אין שום סיכוי בעולם שמשהו יגרום לא להגיד לו. הוא פשרן הוא איש שלום!!!!!!!! אתן כותבות לי להיות עם היד על הדופק, אז נגיד שהסכמתי שהם יהיו יחד ונגיד שרואי הוא המתורגמן האישי ובהחלט זה מפריע לו. איזה פתרון אחר וכלו למצוא? הרי שהקל ביותר עבור המורות הוא המתורגמן. כעקרון חזרנו היום מחופש קצר בין יומיים במקום שדומה קצת לגן עדן
חלומי והחלטנו דיויד ואני לבקר השבוע בבית הספר ולדבר עם היועצת ועם המנהלת האקדמאית ולשאול לדעתן. תמשיכו להאיר ולהעיר .. אני מבטיחה לעדכן
 

עירית ל

New member
אין לך סיבה לחשוב שהצוות לא יענה לך

נניח והוא אכן יהיה מוטרד מהתפקיד שנפל עליו ואת תפני למורה שלו ותבקשי לעזור לו להפחית את הנטל - יש לך סיבה לחשוב שהיא לא תענה רק בגלל שזה הפתרון הקל עבורה? היא יכולה לקחת על עצמה יותר אחריות להבנה של הילדה ולבלות איתה יותר זמן אישי, או לדאוג למשל שהם לא ישבו זה ליד זה כל הזמן. יש הרבה פתרונות.
 

ליאת +

New member
האמת? נראה לי מוקדם לדאוג

יש כאן עוד כל כך הרבה משתנים מעבר למה שאפשר לחשוב עליו עכשיו. למשל- מה האופי של הילדה? אולי היא כזו, שבלי לדבר את השפה תהיה ילדה פופולארית? אולי רואי יהנה מהחברה שלה? וכן הלאה וכן הלאה. אלה דברים שניתן יהיה לדעת אותם רק כשהמשפחה תגיע ותראו מה קורה. החששות שלך מעלים אצלי שתי מחשבות: יתכן שאת חוששת מההשתלבות של רואי בכיתה א' (חששות מובנים של כל הורה) וזה יוצא על הסיטואציה המיוחדת הזו. ויתכן גם שאת היא זו שחוששת שהחברה ובני ביתה יהיו נטל עליכם, ויחד עם הכיף והשמחה בשהות שלהם, יפול עליך גם את הקטע המעיק של לדאוג למישהו חדש (מה שיכול להיות קשה במיוחד אם אתם ממשיכים שלא לישון בלילות...).
 
דאגות העתיד לבוא

הסירי אותן מליבך, הן סתם תופסות זמן ומקום מיותר. הרי ממילא אין לך מה לעשות בעניין, וגם אם יש, לא בטוח שזה יהיה אפקיטיבי. יכול להיות שכל מה שאת חוששת יתקיים - אז תצטרכי להתמודד עם זה און ליין. ויכול להיות שתופתעי לטובה (זאת הסיבה שאני אוהבת פסימים, הם תמיד יכולים להיות מופתעים לטובה:). בנתיים תהני ממה שיש, רואי עדיין בגן וטוב לו, את מתרגשת לקראת כיתה א' ולקראת בוא חברתך ובתה. עוד לפני שתספיקי להגיד חמש שנים למיכאל בספרדית (או באנגלית) כבר התיכון יהיה על הפרק. לא ככה? >ספל חמאה לא יודעת ספרדית<
 
קצת מניסיון

אני גרתי באנגליה שנה (כיתה ה) כשבהתחלה ידעתי אולי 10 מילים בצורה טובה אבל ידעתי לכתוב באנגלית.... לא היה אף דובר עברית בכיתה (ובבית הספר בכלל) ודי מהר ידעתי אנגלית מספיקה כדי להסתדר. אחיינים של עמית היו בארה"ב בגילאי סוף גן תחילת בית ספר והיו בסביבה רוויות עברית (גננות, מורות) ולקח להם המון זמן ללמוד אנגלית. עד כאן הכל אנקדוטי.... לדעתי צריך לשים לב שרואי והבת של חברתך לא מסתגרים בעולם פרטי וכן יוצרים קשרים עם עוד ילדים בכיתה. לגבי נושא התרגום - אני הייתי מרחיקה ואומרת לרואי שזכותו לבחור אם לעזור או לא כי זה בכלל לא התפקיד שלו. אבל אין לי הסבר כל כך טוב למה. אם נוצרות בעיות תמיד יש דרכים לפתור אותן (לשבת ביחד או בנפרד או חצי חצי וכדומה). כדאי להמליץ לחברתך לשלוח אותה בימים הראשונים עם טייפ מנהלים לבית הספר כדי לחשוף את ההורים למה שהיה בכיתה - מה המטלות וכו (אני בהתחלה הייתי רושמת מילים שלא הבנתי בכתיבה פונטית בעיברית כדי להראות לאמא ולקבל הסבר) הרעיון להתייעץ עם צוות בית הספר הוא לדעתי הכי טוב!!!
 
למעלה