נשמע מצויין - ולגבי קליטת השפה
אני יכולה לספר לך סיפור - כשאחי הצעיר עלה לכתה א' נסענו לשנת שבתון בארה"ב. הגענו לארה"ב בסוף אוגוסט, וכך יצא שב-1 בספטמבר, אחי, שלא ידע מילה אחת באנגלית, הלך לכתה א'. בכתה שלו היה אמנם עוד ילד דובר עברית, אבל כנראה החיבור ביניהם לא היה מוצלח במיוחד, ובכל מקרה, אחי היה ממש אומלל. אני עד היום לא מצליחה להבין איך אמא שלי יכלה להמשיך עם זה - הוא היה קם בבוקר בבכי, הולך לביה"ס, בוכה בביה"ס עד שהמורה היתה מספרת לאמא שלי שהוא נרדם על השטיח בכתה, חוזר הביתה - כמה שעות הפסקה בבכי - בערב הוא היה שואל אם מחר גם הולכים לביה"ס, וכשהיה נענה בחיוב היה פורץ שוב בבכי, ונרדם כך. כעבור מספר ימים הגיעו אלינו דודי ודודתי, שהיו בשנת שבתון שנה אחת לפנינו, ועברו אצלנו לביקור בן כמה ימים לפני חזרתם לישראל. הבת שלהם בגילו של אחי הצעיר, וכבר היתה כמובן דוברת אנגלית שוטפת. במשך שבוע ימים היא הלכה איתו מדי בוקר לביה"ס. מובן, שבימים האלה הוא הלך בשמחה. היא ישבה לידו, תרגמה עבורו ועזרה לו. כעבור שבוע הם חזרו לישראל. ואחי ידע אנגלית. הוא לא בכה יותר והסתדר יפה בבית הספר. ולמה אני מספרת את זה? משום שתהליך הלימוד של שפה חדשה אצל ילדים בגיל הזה הוא פשוט מדהים. אפשר להגיע תוך פחות מחודש ממצב של חוסר ידע מוחלט לחצב של שליטה בשפה שמאפשרת לך לנהל חיי יומיום תקינים לחלוטין. אז אני משערת שזה אינדיבידואלי (ושאחי גאון
), אבל זה בכל מקרה לא דומה ללימוד של מבוגרים. אז מהבחינה הזו אני לא משוכנעת שמה שסיפרו לך בבית הספר הוא לא ריאלי. שיהיה בהצלחה לכולכם.