שאלה קצת מוזרה..

amitush88

New member
שאלה קצת מוזרה..

שלום,

אני לא בטוח האם יש בסיס לספקותיי, אבל אני חושד שמשהו לא בסדר אצלי..
אני בן 24 ( כן, קצת מאוחר בשביל אבחון עצמי :) ), והסיבה שאני חושד היא מאחר שמאז ומתמיד לא היו לי הרבה ( או בכלל ) חברים,
משום מה, עד היום, אני לא מרגיש דחף חברתי לקיים קשר עם אנשים,
אני אמנם מחזיק בעבודה קבועה מזה שנה, אך אני בקושי מדבר עם אנשים שם, אין מישהו שאני יכול להגדיר כחבר, ובאופן כללי אני די בטוח שכולם חושבים שאני משוגע, אבל זה ללא ממש משנה לי,). בנוסף, בעבר עזבתי מקומות עבודה בלי להודיע, על פי דחף,
אני ממעט לדבר עם בני משפחתי, במיוחד עם אחי ואחותי אשר גרים הנפרד ובעלי משפחות, ולא ממש מרגיש את החוסר,
אני מאורס אך מנסה מדי פעם, למרות שאני אוהב אותה מאוד, לסדר לעצמי זמן לבד,
אוהב מאוד לקרוא ספרים, פנטזיה מד"ב וקצת היסטוריה,
איני אוהב שינויים, מעדיף שהמצב הנוכחי יישאר למרות שאני יודע שאין זה אפשרי,
לא אוהב מפגשים חברתיים, וכאשר אדם מנסה לפתח איתי שיחה אני עונה לו, אך רק מתוך נימוס, ושיחה, גם של דקה, גורמת לי לתחושת "תשישות",
בנוסף, כאשר אני שומע מוזיקה, אני תמיד מנסה לזהות דפוס חוזר על עצמו, או "דפוס מסגרת", לאורך השיר,

אז..האם החשד מוצדק, או שמא אני הוזה בלבד?

תודה
 

arana1

New member
החשד לא מוצדק כי הכל אצלך בסדר גמור

סביר שאם תלך לכמה מומחים אז מישהו מהם יאבחן אותך כאספרגר או משהו כזה
אז מה זה משנה או ישנה ?
זה יעזור לך להרגיש שמשהו אצלך לא בסדר כביכול ?
אני משוכנע שיש לא מעט אנשים כמוך שפשוט לא עושים מזה עניין
תהיה מאושר מזה שלמזלך אתה מעט פחות מטומטם מהממוצע
 
ו-


מסכימה לגמרי אתך שכל מה שעמיתוש סיפר עד כה לא עושה אותו "לא בסדר"
לגבי מה זה משנה אם מישהו יאבחן אותו כאספרגר. זה, בעצם, הוויקוח הפנימי שלי כבר הרבה זמן. מצד אחד, כן, אם בנאדם שלם עם מה שהוא, אז דיעה של "איש מקצוע" לא תשפיע עליו. מצד שני, אני כל פעם מתפלאה על עצמי כשאני מגלה פרט נוסף ש"משלים את הפסיפס", עוד משהו שחשבתי שזה ג'וק יחודי שלי, ומתברר שיש עוד אנשים עם אותו ג'וק. כיום אני מגדירה את עצמי כאשת עמצא עם נטיה לכיוון א', אבל אני כל הזמן מתלבטת "מי אני?" "מה אני?" האם לטפל בדיכאון או זה חלק מזהותי? האם לחפש סדנה לקישורים חברתיים או לקבל עובדה שחוץ מהמשפחה הקרובה אין איש שאכפת לו ממני (ואכפת לי ממנו)
כל זה, כמובן, רק כשיש קשיים בתפקוד יום-יומי. העניין הוא - שבגיל 21 ממש לא הפריע לי להיות לבד, להיפך, רציתי להיות לבד. עכשיו - קשה לי...
 

arana1

New member
לא מבין איך ולמה זה "מצד שני"

אולי זה חלק מהוויכוח הפנימי אצלך אבל בכלל לא בטוח שהזיהוי החד משמעי שאת עושה בין סדנה לכישורים חברתיים לבין מוצא מבדידות או קבלה של דכאון כחלק מקבלה של זהות הוא מדוייק ונכון בגלל שאת עשוייה לגלות שמה שגם אם תלמדי מה שנחשב לכישורים חברתיים ותיישמי את זה בהצטיינות אז לא רק שזה לא יקל על דכאונך ובדידותך אלא אף יחריף את הדברים האלה ויקשה עליהם יותר

קבלה של עצמך,שבמקרה שלנו זה גם השלמה עם מידה כזאת או אחרת של שונות מהממוצע,אין פירושה השלמה עם דכאון ובדידות אלא בדיוק להפך,בחירה במוצא מתוך קבלה עצמית שבחירה במה שנחשב היום בטעות לעזרה מקצועית עומדת בניגוד מוחלט לקבלה כזאת ולא משנה איך יסובבו ויקשטו ויתארו את זה.

הדכאון הוא לא חלק מהזהות אלא תוצאה של התנגשות הזהות עם סביבות וסיבות מסויימות
אנשי המקצוע מייצגים את התפישה שהסביבה בסדר גמור וזה רק זהותך שללקוייה
לדעתי תפישה כזאת רק מחמירה את הבעיות ומרחיקה את הסיכוי לפתרון יפה ואפשרי שלהם


מאז שאני זוכר את עצמי מאוד הפריע לי להיות לבד אלא שבדיוק בגלל זה המוצא המוצע כשיגרה וכעזרה מקצועית לא רק שלא דיבר אלי מעולם אלא אף הרגיז אותי וייאש אותי ונתפש בעיני כהגזמה גרוטסטקית ומטורפת בדיוק של כל מה שכל כך מכוער ודוחה בעיני בסביבה ובחברה
אני גם לעולם לא הרגשתי שלמשפחה הקרובה(ב"קרובה" אני מתכוון כאן לזאת שנולדתי אליה משום מה) אכפת ממני,אני בטוח שהם מרגישים שאכפת להם ממני מאוד אלא שבהיותי מי שאני אין להם וגם לא היה להם מעולם חצי מושג מי אני ומהי זהותי וצרכי האמיתיים והדחופים ולכן האכפתיות שלהם רק חונקת ומדכאת אותי יותר
התנהגות כמו שהאיש מתאר כאן ,בעוצמה ובדגשים כאלה ואחרים, באמת מאפיינת הרבה א"ס ,לדעתי היא מצביעה על סוג מסויים של מבנה זהות וצרכים שעדיף לברר אותם ואותה מתוך קבלה והבנה שהם אינם לקות או דפיקות
כמה שיותר אנשים ישכילו לקבל את הצורך שלהם ביחסים יותר עמוקים ורגישים ויחודיים כלגיטימי כך ייטב לכולנו

למידת ההתאמה שלי למה שאנשי מקצוע תופשים כזהות אוטיסטית אין שום קשר או משמעות לעניין בחירתי למידה שבה אני רוצה להעזר בם
לדעתי אנשי המקצוע יכולים לזהות יותר טוב מהממוצע את השייכות של האדם לספקטרום
אבל ההבנה שלהם היא חיצונית,שטחית ולא מהותית והדרך שבה הם מחברים ומכלילים את ה"סימפטומים" לתפישות והכללות וגישות היא הרסנית ומזיקה בתכלית
גם לאוטיסטים כפרט וגם לחברה ככלל

ההתאמה שלי למודל האוטיסט לא מהווה תשובה לזהותי,למעשה במצב של היום ההתאמה הזו יכולה מאוד להכשיל את התפישה העצמית ולבלבל מאוד ולחסום את כיווני החיפוש וההתפתחות הכי מהותיים ונושאי תקווה אמיתית
וכל עוד סובלנות ואהבה אמיתית למגוון ושונות ויחודיות תהיה רק מילה ריקה ופוזה נבובה המצב לא ישתנה מהותית
ולכן בינתיים את התובנות שלי לטבעי האמיתי ולמה שנכון ומתאים לי אני מעדיף לבנות כמה שיותר רחוק ממה שנחשב בטעות לתפישה מקצועית
 

arana1

New member
ואגב דכאון יאוש ובדידות

כל עוד מה שמוצע כעזרה מקצועית ימשיך להיות כמו שהוא היום אז הסיכוי ליחס אמיתי ועזרה אמיתית ימשיך להיות אפסי
כשאנשים מסכימים שהאשליה היא האמת אז לאמת לא רק שאין מקום אלא שכמו שמודגם גם בפורום הזה היא הופכת למטרה מיידית ועיקרית להתקפה והזנחה והתעלמות והשמצה
ועובדה זו בוודאי שאינה מקלה על חייו ודכאונו של החריג ובוודאי שאינה תורמת לסיכויי התפתחות כפי שהוא ראוי וצריך להם אלא רק מזהמת את הפצעים ומרעילה את הזהות ומקשה על ההחלמה
 
התכוונתי בידיוק להיפך


אם אני נ"טית, אם "מה שאני", זה לא שוני אלא קושי ("ליקוי למידה חברתי") - אז צריך ללכת ללמוד את מה שאני לא מצליחה, מבנה המוח והנפש התואם לדרישות היצרן יאפשרו לי את זה. להבדיל ממה שאתה טוען שא"ס לא צריך (ולא יכול) ללמוד להיות נ"ט, כי הוא שונה.
 
אתה לא הוזה ואתה גם יכול לבחון את עצמך

עם שאלון ראשוני מסנן
"סולם המידרוג האוסטרלי (טוני אטווד)" מתוך אתא עמותת אפ"י (אספרגר ישראל)

ויש גם את שאלון AQ (לא הצלחתי למצוא לו קישור)
 

ladybug4NLP

Active member
מאחר ונראה על פניו

שאתה מסתדר עם עצמך ובעצם המצב לא מפריע לך, וכנראה אתה או מצבך לא מפריעים לאנשים אחרים, מדוע לחפש כל מיני הגדרות?

הדבר היחד שהיה מדאיג אותי שכתבת: "אני מאורס אך מנסה מדי פעם, למרות שאני אוהב אותה מאוד, לסדר לעצמי זמן לבד,"
למרות שהתארסת האם הופעל עליך לחץ כלשהו לבצע את הצעד או שהרגשת לחץ סמוי להתארס מצד אלה הסובבים אותך? (משפחה דתית?)

האם גם ארוסתך אוהבת להתבודד? משתדלת להיות מה שפחות בחברה? ואולי אפילו גם היא מחפשת לסדר לעצמה קצת זמן לבד?
?
כי למרות שלחפש מידי פעם את הלבד זה בסדר, אתם עוד לא ממש ביחד, ואם אתם לא רוכבים על אותו גל, זהו פתח לצרות.
כדאי לבדוק לעומק כדי למנוע עגמת נפש וכאב לב מאוחר יותר
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לא בהכרח
אם היא בחרה בו, מן הסתם היא מכירה אותו ויודעת למה.
הצורך שלו בזמן לבד לא חייב להיות בעיה, בין אם גם לה יש צורך כזה ובין אם לא.
חלק מהעניין בזוגיות, זה להבין שלבנאדם השני יש צרכים שאולי אנו לא שותפים להם, אבל כיון שאנו אוהבים ומכבדים את בן/בת זוגנו, אנחנו מקבלים שזה הצורך שלו/ה ומשתדלים לא להפריע לו בכך.
 

ladybug4NLP

Active member
אם הוא אספרגר-יהיה לו קשה

להבין את האדם השני או לפעול לפי זה.
אז הבן אדם זקוק לעזרה

אם שניהם דומים וכל אחד מסתובב כמו כוכב באורביט שלו - אז יסתדרו
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לכולנו קשה להבין את האדם השני
שני כוכבים שמסתובבים כל אחד במסלול שלו, עלולים להתנגש.

מה שאני מנסה לומר, הוא שלדעתי ומנסיוני, נוסחאות לא תופסות פה.
זוגיות בכלל היא סיפור מורכב,
בזוגיות בין א"ס למישהו שאינו א"ס יש מורכבות נוספת (ששני בני הזוג צריכים להתמודד איתה: זה לא שאחד בלבד "זקוק לעזרה"),
וגם זוגיות בין שניים שמחווטים דומה, לא בהכרח תהיה פשוטה-
ראי את שיעורי הגירושין הגבוהים- מן הסתם רוב המתגרשים הם זוגות של שני נ"טים.
וכשמדובר בשני א"סים- ממליצה על הסרט "מוצארט והלווייתן"- גם זה לא סיפור פשוט.
http://www.imdb.com/title/tt0392465/
 

arana1

New member
כמו ששלומית אמרה זו גישה בעייתית

הרבה יותר מועיל ויעיל והגון ומקדם לכל הצדדים זה לצאת מתוך ההנחה המציאותית שאנשים בדרך כלל די עיוורים לקיומו של האחר
מי שמסוגל לכנות כזאת בלווא הכי פתוח לראות שיש דברים שאספים יכולים לראות ויש דברים שנ"ט יכולים לראות
אף צד אינו מציאותי יותר בהכרח

גם כאן,כדאי מאוד לכבד באמת ובכנות את המקומות היותר מסתוריים ויפים של החיים
שאחד מהם הוא ההבנה של האדם האחר והקשר בינה לבין פעולה

ההנחה שרק אספים לא מבינים היא אטימות לשמה
 
לאו דוקא

אני לא חושבתשבהכרח כל אספרגר לא יכול להבין אדם אחר.
תלוי עד כמה האספרגר קשה, ותלוי אם בן הזוג טורח להסביר את עצמו במילים.
אם בן הזוג מצפה שינחשו זו עלולה להיות בעיה. גם אם האספרגר מצפה שיבינו אותו בלי שהוא יסביר גם זאת תהיה בעיה.
אם כל אחד יטרח לאמר תמיד מה הוא מרגיש ומצפה, ולהקשיב למה השני מרגיש ומצפה יהיה הרבה יותר פשוט.
וזמן לבד זה בסדר. כל אחד צריך בכל זוגיות.
 

inventor

New member
ממש אבל ממש לא מחויב המציאות זה תלוי בכמה דבר

יש המון סוגים של אספרג
הבן היקר שלי לדוגמא
ללא ספק אספי
ויחד עם זאת אמפטי מאד
נכון שמדובר על עבודה רצינית על הנושא אבל ברגע שמתרגלים אז אין בעיה כזו
הבן שלי לוקח כל דבר ומתרגם רגשות לרציונל
זאת אומרת מנתח את ההתנהגויות באופן אינטלקטואלי - מה הוביל את האדם שמולו להתנהג כמו שמתנהג
ולכן מצליח מאד בזה
והנה אני גם כן גבולית(פעם הייתי ממש אספית היום יש לי המון שליטה אפילו על טיקים ) , ובעלי נ"ט ואנחנו כבר 19 שנים ביחד והאושר רק גדל
מה שכן - אף פעם לא משעמם לו
 
אין שום דבר רע בלסדר קצת זמן לבד

בזוגיות, ואחר כך במשפחה, אסור שבן אדם יווטר על עצמי שלו.
בישביל לתת מעצמך חשוב שקודם כל יהיה לך מה לתת. וזמן לבד, או פעילויות שלא קשורות לבני זוג ולמשפחה ממלאים את החיות של האדם, ואז הוא בן זוג יותר טוב, אבא יותר טוב, בן יותר טוב, עובד יותר טוב, בנאדם יותר טוב. ה-"טריק" הוא באיזון - כן לקחת זמן לעצמך, אבל לא להזניח תפקידים אחרים בחיים.
 

ladybug4NLP

Active member
אני פשוט מצטטת:

"משום מה, עד היום, אני לא מרגיש דחף חברתי לקיים קשר עם אנשים,
אני אמנם מחזיק בעבודה קבועה מזה שנה, אך אני בקושי מדבר עם אנשים שם, אין מישהו שאני יכול להגדיר כחבר, ובאופן כללי אני די בטוח שכולם חושבים שאני משוגע, אבל זה ללא ממש משנה לי,). בנוסף, בעבר עזבתי מקומות עבודה בלי להודיע, על פי דחף,
אני ממעט לדבר עם בני משפחתי, במיוחד עם אחי ואחותי אשר גרים הנפרד ובעלי משפחות, ולא ממש מרגיש את החוסר,"

נכון- כולנו רוצים קצת פסק זמן בשביל עצמינו, אך אני מזמינה אתכם לקרוא שוב מה שהבחור היקר הזה כתב.
לא הייתי אומרת שזו הנורמה ושזה התחלה טובה לזוגיות לאורך זמן
 

arana1

New member
לא הייתי אומר שהנורמה היא מתכון לזוגיות טובה

למעשה אני בטוח שבדיוק ההפך הוא הנכון
כמו שאני רואה ומרגיש את זה אז הנורמה היא מחסום קשה,נורא ומרושע בפני קיומה של זוגיות טובה
ולכן אם יש אנשים שמרגישים קשר אנושי כדבר עמוק ויקר ורגיש במידה שבה הם לא נוטים להתחלק בו בקלות ובחוסר תשומת לב ואכפתיות עם כולם כל הזמן אז הסיכוי שלהם לזוגיות טובה ויפה ואוהבת גדול לאין ערוך מזה של הנורמה
הפסק הזמן שהאנשים האלה לוקחים הוא לא בשביל עצמם אלא למען חידוד המבט והמחשבה וההקשבה לאחרים
וכמה שיותר אנשים יעשו את זה הסיכוי לאהבה ולזוגיות טובה יעלה

האמונה הבלתי מעורערת בנורמה,התפישה שלפיה מוסר ואהבה שווים לקונפורמיזם,שהבינוניות והרצון והצורך להיות בדיוק כמו "כולם" זה העדות הכי אובייקטיבית לאופיו וצרכיו וסיכוייו של האדם,היא הדבר הכי נורא,והיא נוראית שבעתיים בגלל שהיא מהווה את היסוד והבסיס לכל מה שנקרא טיפול ומחקר ועזרה לאנשים שמוכרחים לחיים מעט פחות שטחיים מהממוצע
למעשה,בשביל אנשים כאלה מדובר בסוג של אלימות שאין קשה ממנה
 
למעלה