טוב, תלוי למה אתה קורא "גדולים"
היה לי ניסיון של שנים עם פיתונים בורמזיים (Python molurus bivitattus). אני חושב שזה הנחש השקט והנוח ביותר לגידול מבין כל הנחשים הגדולים באמת. חוץ מזה, לא היה לי קשה להרבות אותם. לבוא יום אחד ולגלות את נקבת הפיתון שלך מכורבלת מסביב לכמה עשרות ביצים זה בהחלט תענוג אמיתי. וגם כשהם בוקעים מהביצים - אתה מקבל ערמת נחשים חביבה מאוד. יש לי תמונות של הנחשים האלה, כולל תמונות בקיעה. אולי אסרוק אותן מתישהו לפורמט דיגיטלי ואשלח אותם כאן בפורום. אבל פיתונים בורמזיים הם נחשים ממש (אבל ממש) גדולים. רוב האנשים לא מבינים את הגודל שאליו מגיעה נקבה שמטופלת היטב. זאת מכיוון שרוב הפיתונים שאתה רואה אצל מגדלים אינם נקבות בוגרות; לא מעט מגדלים קונים פיתון קטנטן וחמוד, אבל כשהוא מגיע לאורך של 3 מטרים - הם מבינים שזה "קצת גדול עליהם" ונפטרים מהנחש. אגב, זה קורה מהר מאוד: פיתון בורמזי שמקבל מספיק מזון מגיע מגודל בקיעה לאורך של 3 מטרים תוך שנה אחת! נקבה בוגרת מגיעה בקלות לאורכים של 4.5 מטר ולעובי עצום. הגודל הזה מסבך מעט את הגידול של פיתונים בורמזיים. נקבה בוגרת בגודל טוב אינה ניתנת לטיפול על-ידי אדם יחיד. ראשית - מדובר בחיה שעלולה להרוג אותך די בקלות, אם היא חושבת בטעות שאתה הארוחה שלה, ושנית - פשוט קשה עד בלתי אפשרי להרים אותה לבד. אני זוכר מקרים שבהם דירבנתי את הנקבה הגדולה שלי לזחול מהחדר שבו גודלה למקלחת. הייתי עושה זאת בעזרת אדם נוסף, וכשהראש היה מגיע למקלחת, הזנב היה עדיין בחדר. מעבר לכך, יש לזכור שנחש כל כך גדול דורש כלוב גדול מאוד, אוכל פריטי מזון גדולים מאוד (הגדולה שלי אכלה תרנגולי הודו), וגם ההפרשות שלו הן בהתאם. פיתונים בורמזיים מפרישים די הרבה שתן, וכשהם מפרישים צואה - תתכונן לנקות גללים בגודל של כיכר לחם ומעלה. ואם הנחש בורח לך, הוא עלול להוסיף לתפריט שלו את הכלב המשפחתי, ואולי את אחד הילדים. קח את זה בחשבון. אני מאוד אוהב פיתונים בורמזיים, אבל בשלב מסוים הפסקתי לגדל אותם, בעיקר מהסיבות שפורטו לעיל. עד כאן בענייני פיתונים בורמזיים. מפיתוני הענק האחרים - ובעיקר פיתוני סלעים אפריקאיים (Python sebae) ופיתונים מרושתים (Python reticulatus) - אני ממליץ לך להתרחק, אלא אם כן אתה בעל ניסיון משמעותי בתחום, ואהבת הפיתונים שלך כל כך גדולה עד שאתה ממש מוכרח לגדל בבית חיה מסוכנת באמת. אמנם ראיתי פיתונים מרושתים רגועים מאוד [מדובר בעיקר ב"צהובי הראש" שמגיעים מתאילנד. לשמעון גוילי מ"בית החיות" (חבר טוב שלי) יש כמה כאלה, ואני כל פעם נדהם מחדש לראות אותו מחזיק אותם ביד מבלי להינשך]. אבל ככלל - מדובר בנחש זריז, אינטיליגנטי יחסית ותוקפני בדרך כלל. מעבר לכך, הוא מגיע לגדלים אדירים (הרבה יותר גדול מפיתונים בורמזיים). זהו אחד ממיני הפיתונים שבטבע נוהגים להוסיף בני אדם לתפריט שלהם. קח את זה בחשבון. המין השני של פיתונים שמנשנש איש או ילד מדי פעם הוא הפיתון האפריקאי Python sebae. שמעתי שיש כאלה רגועים, אבל כל אלה שבהם נתקלתי היו נחשים תוקפניים מאוד. אולי בעתיד הרחוק תתפוס אותי מגדל פיתון מרושת, אבל אין הרבה סיכויים שאתקרב למפלצות האפריקאיות האלה. עד כאן לענייני פיתונים ענקיים. כדאי לחשוב טוב טוב לפניח שמתחילים לגדל נחש כזה. מסיבות דומות (גודל עצום ומזג רע) אני ממליץ להתרחק מאנקונדות. מעבר לזה, לדעתי - יש להן חסרונות נוספים: הן הרבה פחות יפות מפיתונים (למרות שעל טעם ועל ריח אין להתווכח) והן מסריחות (על הריח הזה קצת קשה להתווכח). אם אתה מעוניין בנחש גדול, אך לא מפלצתי - בואה קונסטריקטור היא בהחלט בחירה סבירה. נקבה באורך של 3 מטרים נחשבת לענקית, והזכרים בדרך כלל קטנים הרבה יותר. לא קשה במיוחד לגדל את הנחשים האלה, וקיימת ספרות ענפה מאוד אודותיהם. עם זאת, לדעתי, קשה יותר להרבות בואות בהשוואה לפיתונים בורמזיים. אם אתה אוהב פיתונים יותר מבואות (כמוני), יש גם כמה מיני פיתונים לא מפלצתיים שכדאי לך לשקול את גידולם. ביניהם: הקרפט/ג'נגל (Morelia spilota ssp.) הפיתונים קצרי הזנב (Python breitensteini) ופיתוני הדם (Python brongersmai). אני מצרף קישור לאתר של vpi. בפינה שנקראת care sheets תוכל למצוא מידע אודות חלק מהמינים הנ"ל.