שאלה על יחסים בבית
- פותח הנושא hilase2
- פורסם בתאריך
כיף לכם!!! ../images/Emo4.gif
אני קראתי הכל, ואני רואה שאצלכם בבית זה לא כזה נורא.. אצלי זה סיפור אחר לגמריי.. אז ככה, דבר ראשון אני בת 15 וחצי, ויש לי 3 אחים קטנים ממני, שניים מהם עוד לא עברו את גיל 6, ולכן, צריכת הבשר אצלנו בבית נשארה כמעט אותו דבר כמו שהייתה לפני שנתיים (שנהייתי צמחונית). אמאבא אוהבים בשר, ולא משנה מה אני אגיד או אעשה, זה לא ישנה את העובדה. בד"כ אני אוכלת תוספות.. אני ממש לא קיצונית לגביי כל הקטע עם הויטמנים וכזה, אני פשוט לא אוכלת חלב, ביצים וגבינות (בשר כמובןוכמובן!! בלעעע..) וזהו.. אני אוכלת את כל השאר. אמא לא ממש מרשה לי שאני אכין מטעמים טבעוניים, מחמת הטענה שאני מבלגנת, (אבל אני כן מסדרת!!
) ואני מודה, אני מתעצלת להכין לי, ככה שקורה שאני אוכלת רוב היום לחם עם ממרח חרובים ושטויות, ואמא לא מבינה. את אבא אי אפשר לשכנע בגרוש. הוא לא בגיל העמידה, ולכן טיעונים כאלה לא ממש מתאימים לו. הוא יתעצבן אם אני אעז לדבר. המשפחה החיצונית (אחנו משפחה שאוהבת לאכול ביחד כולם, הרבה פעמים) כל פעם מעבירה ביקרות אחרת עליי, מה שמביא את הקריז ודי ממש נמאס לי מזה.. אז קיצר יום יום אני במאבק עם ההורים, האחים, החברים (שעליהם זה בכלל נושא אחר לגמרי, אם אני אתחיל תהיה לי עוד מגילה כמו זו) המשפחה וכולם.. נושא הטבעונות די חדש אצלי (משהו כמו חצי שנה) ועוד הם הפריעו לי עם הצמחונות, אז אני לא רוצה לדעת לאן הם עוד יגעיו עם הטבעונות.. אז תגידו תודה 100 פעמים ביום שההורים מבינים אתכם (למרות שאמא משתדלת, אבל לא כ"כ הולך לה..) אני מקווה לקבל תגובות (ואם אפשר גם עצות..)
אני קראתי הכל, ואני רואה שאצלכם בבית זה לא כזה נורא.. אצלי זה סיפור אחר לגמריי.. אז ככה, דבר ראשון אני בת 15 וחצי, ויש לי 3 אחים קטנים ממני, שניים מהם עוד לא עברו את גיל 6, ולכן, צריכת הבשר אצלנו בבית נשארה כמעט אותו דבר כמו שהייתה לפני שנתיים (שנהייתי צמחונית). אמאבא אוהבים בשר, ולא משנה מה אני אגיד או אעשה, זה לא ישנה את העובדה. בד"כ אני אוכלת תוספות.. אני ממש לא קיצונית לגביי כל הקטע עם הויטמנים וכזה, אני פשוט לא אוכלת חלב, ביצים וגבינות (בשר כמובןוכמובן!! בלעעע..) וזהו.. אני אוכלת את כל השאר. אמא לא ממש מרשה לי שאני אכין מטעמים טבעוניים, מחמת הטענה שאני מבלגנת, (אבל אני כן מסדרת!!
) ואני מודה, אני מתעצלת להכין לי, ככה שקורה שאני אוכלת רוב היום לחם עם ממרח חרובים ושטויות, ואמא לא מבינה. את אבא אי אפשר לשכנע בגרוש. הוא לא בגיל העמידה, ולכן טיעונים כאלה לא ממש מתאימים לו. הוא יתעצבן אם אני אעז לדבר. המשפחה החיצונית (אחנו משפחה שאוהבת לאכול ביחד כולם, הרבה פעמים) כל פעם מעבירה ביקרות אחרת עליי, מה שמביא את הקריז ודי ממש נמאס לי מזה.. אז קיצר יום יום אני במאבק עם ההורים, האחים, החברים (שעליהם זה בכלל נושא אחר לגמרי, אם אני אתחיל תהיה לי עוד מגילה כמו זו) המשפחה וכולם.. נושא הטבעונות די חדש אצלי (משהו כמו חצי שנה) ועוד הם הפריעו לי עם הצמחונות, אז אני לא רוצה לדעת לאן הם עוד יגעיו עם הטבעונות.. אז תגידו תודה 100 פעמים ביום שההורים מבינים אתכם (למרות שאמא משתדלת, אבל לא כ"כ הולך לה..) אני מקווה לקבל תגובות (ואם אפשר גם עצות..)
The Ancient Mariner
New member
מאמר חביב של אריאל צֹבל בנושא
הערות על הימנעות מאכילת מוצרים מן החי כשגרים עם ההורים (אריאל צבל) שמים את הבעיה על השולחן יום אחד קמה גורית, בת 14, דפקה על השולחן והודיעה: "אמאבא, מהיום אנ´לא אוכלת בשר!" אבא גיחך. אמא אמרה: "לא יעלה על הדעת!" עברו שבועיים. אבא הפסיק לגחך. אמא המשיכה לנופף לגורית ב"עוף" מול הפרצוף ("מה שהילדה הכי אוהבת"). עברו חודשיים. אבא אמר: "גבירתי הצעירה, המשחק נגמר!" גורית אמרה: "לא יעלה על הדעת!" אמא החלה להשתיל נתחי בשר מוסווים בתבשילי ירקות. גורית זרקה הכל לפח. אבא רץ לרופא. אמא רצה לפסיכולוג. אבא האשים את "החברות של הילדה". אמא את אבא. אבא את אמא. שניהם את גורית. וכך עד עצם היום הזה. אם לא נשבר שם אחד מן הצדדים כתוצאה מהפעלת כוח בלתי סביר. התמונה מוכרת: הנער/ה רוצה להפסיק לאכול גופות של חיות מתות, ההורים לא מבינים מה לא בסדר באוכל, וזה נגמר ברע. בדרך-כלל ניתן היה למנוע את רוב העימות אילו היו שני הצדדים מבינים מה קורה שם בדיוק. חומר הסברה מטעם "אנונימוס" עשוי לעזור; אך כל עוד ההורים אינם מעיינים בו, הכוח לשנות דברים נותר בידי הנערים/ות: הגיע הזמן להבין את ההורים! לפני הכל יש להודות, שברובד האידיאולוגי מדובר בעימות בלתי נמנע. החרמת בשר (ומוצרים אחרים מן החי) מטעמי מוסר היא קריאת תגר על הרגלי התזונה של ההורים, על הרגלי המחשבה שלהם, על רמת המוסריות שלהם, על מושגי המוסר של החברה, שהם מהווים חלק ממנה. זהו מטען כבד, המעורר תגובות התגוננות פראיות כשהוא נוחת קרוב, ואין כמעט מקום קרוב יותר מן הצלחת של הצאצא/ית. אמנם, אילו הייתה גורית מציגה את עמדתה בפני עוברי-אורח בדוכן הסברה, יתכן שלא הייתה מנחיתה הצהרות בתקיפות כזו. אך גם הגישה החייכנית ביותר אינה מבטיחה ליישב את המחלוקת, לא בדוכן ההסברה - וגם לא בבית. על הראש של אמא ואבא העימות האידיאולוגי הוא רק חלק מן התמונה. הוא עשוי להיעלם מתחת לפני השטח, כשבמקומו נותרת רק אבחנתם של ההורים, לפיה חרם המזון החדש הוא בסך הכל ביטוי לרגשנות קפריזית ולמרד נעורים; אולי הם אף חושדים, שזוהי מחוות ענישה כלפיהם או הפגנת כוח נגדם. כמי שכל חייהם הביטו בכול מתוך עיוורון מוסרי ביחס לגורלו של כל יצור שאינו נמנה עם המין הביולוגי שלהם, אין הם מסוגלים לראות כי ההתנגדות לצריכת מוצרים מן החי היא חלק מתפיסת-עולם בעלת משמעות. התנזרותו של אדם צעיר מאכילת מוצרים כאלה או אחרים נתפסת בעיני הדור הבוגר באורח אוטומטי, כמעט, בתור שיגעון סתמי, אולי תולדה של אופנה חולפת; הרי הנער/ה נתפס/ת לאופנות שונות בלבוש, במוסיקה, בסגנון הדיבור - לא פעם בלי להבחין, כיצד מעצבת ההתניה החברתית את ההעדפה הפרטית. מנקודת מבטם של ההורים, מנהגים אלה ארוזים כולם בעטיפה אחת - של חברת נוער, הזרה להם. מעבר לכך, ההורים עשויים לראות בהימנעות מאכילת מוצרים מסוימים מקרה שגרתי של בדיקת גבולות היכולת הגופנית. התרשמות זו אינה מפתיעה, שכן דור הילדים שלהם דופק את עור התוף עם מוסיקה בווליום פיצוץ, מסניף ניקוטין ישר לסימפונות, משחיל טבעות מתכת בכל איבר אפשרי בגוף ואפילו נופל קורבן לאנורקסיה ולבולימיה ("אבל לא הילדה שלנו, כמובן!"). "צמחונות" או "טבעונות" נתפסות כסוג נוסף של הכרזת אוטונומיה על הגוף באמצעות פגיעה בו. למעשה, כאשר הרקע המוסרי אינו מובן דיו, לא קל להבחין, במבט מרחוק, בין חרם כזה לבין אנורקסיה נוירוזה. ודרך אגב, מדוע שלא יעלה בדעתם של ההורים, שמדובר במאבק אישי נגדם? בסופו של דבר, אלו הערכים שלהם, שעומדים לביקורת. כאשר יוצא/ת חלציך מטיח/ה בך קריאה שצצה משום-מקום, מבחינתך: "חיות מתות! חיות מתות!" קשה להבחין בחיות המתות; ההטחה הופכת ללב העניין. הרי בעולמם של ההורים, "עוף" או "בשר" הם מובן-מאליו יומיומי: סחורות הצומחות על מדפי הסופרמרקט, דברים שבית-גידולם הטבעי הוא הפריזר, שמשמעותם הפשוטה והמיידית היא אוכל, בריאות, תיאבון, חמימות משפחתית, אווירת חג, תרבות, מסורת. בסך הכל מדובר ב"מוצרי צריכה": בדיוק מה שרואים בפרסומות. גם אם ייפער סדק בחיזיון כוזב זה, ודרכו ניתן יהיה לראות, שה"מוצר" אינו אלא יצור רגיש, שחי בסבל והומת באלימות - אפילו אז יוכל הרגש המוסרי להמשיך לישון בשקט: לפי תפיסת העולם הרווחת בתרבות שלנו, החיות הללו - בעלות ארבע הרגליים או הכנפיים - "נועדו" לשרת את המין האנושי; הן "חלק משרשרת המזון", הן "נטרפות מטבען", ובכלל - מעצם מהותן המבויתת הן דיירות של רפתות ולולים, שם "מעניקים להן חיים" ו"דואגים לכל מחסורן"! לא קל לאכול אחרת אז מה קרה לגורית? הסדק שנפער לעיניה במעטפת האשליות של מוצרי הצריכה הפך לחלון שקוף וגדול: גורית איתרה את הקשר שבין המשחטה לפריזר, היא למדה על דרך הייסורים של החיות לפני המשחטה, ועתה היא חשה כיצד האידיאולוגיה השלטת, שעד כה עטפה אותה כשכבת מגן נעימה ומרגיעה, מתחילה להתכווץ סביבה בכוח חונק. אין ספק, אלו הן תגליות עצומות, שינויים אדירים. ואף על פי כן ניצבת עדיין גורית בשתי רגליה בתוך עולמם של אמאבא. האלטרנטיבה היחידה שהיא יכולה לראות לעולם זה היא... אותו עולם עצמו, בלי האכזריות השוררת בו: אותן ארוחות עצמן, ללא בשר על הצלחת (וללא מוצרים אחרים מן החי, אם החלון שהתגלה הוא אכן שקוף). כאן בדיוק טמונה הבעיה. לא רק עקשנותם של ההורים מונעת מהם לכבד את הבסיס המוסרי העמוק של החלטת בתם, או אף להבחין בעצם קיומו. האמת היא, שהתפוחית פשוט לא נפלה רחוק כל-כך מהעץ: הוריה של גורית מתרשמים מן הדמיון הרב שנותר עדיין בין תפיסת-עולמם לבין זו של בתם, והם מתקשים להבין על מה כל הרעש. וצריך גם להודות, כי החלק שבחרה גורית להוציא מארוחותיה הוא מרכיב מרכזי בתרבות המזון של המערב המודרני, ואם מסלקים אותו סתם כך - באמת לא נשאר הרבה. ההורים רואים את יקירתם קורעת נתח עצום וחיוני מעולמה, בדיוק משום שזה מה שהיא מראה להם (ככה זה - התוכן המוסרי שהיא יצקה לארוחותיה לא מונח בגלוי על הצלחת). הם רואים אותה נתונה בסכנה, וההזמנה להשתתף במנהג החדש אף מצטיירת כסכנה לעצמם; הם נאלצים, מבחינתם, להפגין שרירים הוריים. אם כן, כאשר הם מנסים להגניב שרירי תרנגולת מבושלים לצלחת של "הילדה", יתכן שהדבר נעשה מתוך דאגה כנה לבריאותה, ואפילו דאגה מוצדקת: "קודם היא הייתה אוכלת הכל, ועכשיו היא לא אוכלת כלום!" מלבד קצת ג´אנק-פוד שאינו כולל מוצרים מן החי, ובננות. היא באמת תגמור בבית-חולים, "כמו הבת של השכנים, המסכנה".
הערות על הימנעות מאכילת מוצרים מן החי כשגרים עם ההורים (אריאל צבל) שמים את הבעיה על השולחן יום אחד קמה גורית, בת 14, דפקה על השולחן והודיעה: "אמאבא, מהיום אנ´לא אוכלת בשר!" אבא גיחך. אמא אמרה: "לא יעלה על הדעת!" עברו שבועיים. אבא הפסיק לגחך. אמא המשיכה לנופף לגורית ב"עוף" מול הפרצוף ("מה שהילדה הכי אוהבת"). עברו חודשיים. אבא אמר: "גבירתי הצעירה, המשחק נגמר!" גורית אמרה: "לא יעלה על הדעת!" אמא החלה להשתיל נתחי בשר מוסווים בתבשילי ירקות. גורית זרקה הכל לפח. אבא רץ לרופא. אמא רצה לפסיכולוג. אבא האשים את "החברות של הילדה". אמא את אבא. אבא את אמא. שניהם את גורית. וכך עד עצם היום הזה. אם לא נשבר שם אחד מן הצדדים כתוצאה מהפעלת כוח בלתי סביר. התמונה מוכרת: הנער/ה רוצה להפסיק לאכול גופות של חיות מתות, ההורים לא מבינים מה לא בסדר באוכל, וזה נגמר ברע. בדרך-כלל ניתן היה למנוע את רוב העימות אילו היו שני הצדדים מבינים מה קורה שם בדיוק. חומר הסברה מטעם "אנונימוס" עשוי לעזור; אך כל עוד ההורים אינם מעיינים בו, הכוח לשנות דברים נותר בידי הנערים/ות: הגיע הזמן להבין את ההורים! לפני הכל יש להודות, שברובד האידיאולוגי מדובר בעימות בלתי נמנע. החרמת בשר (ומוצרים אחרים מן החי) מטעמי מוסר היא קריאת תגר על הרגלי התזונה של ההורים, על הרגלי המחשבה שלהם, על רמת המוסריות שלהם, על מושגי המוסר של החברה, שהם מהווים חלק ממנה. זהו מטען כבד, המעורר תגובות התגוננות פראיות כשהוא נוחת קרוב, ואין כמעט מקום קרוב יותר מן הצלחת של הצאצא/ית. אמנם, אילו הייתה גורית מציגה את עמדתה בפני עוברי-אורח בדוכן הסברה, יתכן שלא הייתה מנחיתה הצהרות בתקיפות כזו. אך גם הגישה החייכנית ביותר אינה מבטיחה ליישב את המחלוקת, לא בדוכן ההסברה - וגם לא בבית. על הראש של אמא ואבא העימות האידיאולוגי הוא רק חלק מן התמונה. הוא עשוי להיעלם מתחת לפני השטח, כשבמקומו נותרת רק אבחנתם של ההורים, לפיה חרם המזון החדש הוא בסך הכל ביטוי לרגשנות קפריזית ולמרד נעורים; אולי הם אף חושדים, שזוהי מחוות ענישה כלפיהם או הפגנת כוח נגדם. כמי שכל חייהם הביטו בכול מתוך עיוורון מוסרי ביחס לגורלו של כל יצור שאינו נמנה עם המין הביולוגי שלהם, אין הם מסוגלים לראות כי ההתנגדות לצריכת מוצרים מן החי היא חלק מתפיסת-עולם בעלת משמעות. התנזרותו של אדם צעיר מאכילת מוצרים כאלה או אחרים נתפסת בעיני הדור הבוגר באורח אוטומטי, כמעט, בתור שיגעון סתמי, אולי תולדה של אופנה חולפת; הרי הנער/ה נתפס/ת לאופנות שונות בלבוש, במוסיקה, בסגנון הדיבור - לא פעם בלי להבחין, כיצד מעצבת ההתניה החברתית את ההעדפה הפרטית. מנקודת מבטם של ההורים, מנהגים אלה ארוזים כולם בעטיפה אחת - של חברת נוער, הזרה להם. מעבר לכך, ההורים עשויים לראות בהימנעות מאכילת מוצרים מסוימים מקרה שגרתי של בדיקת גבולות היכולת הגופנית. התרשמות זו אינה מפתיעה, שכן דור הילדים שלהם דופק את עור התוף עם מוסיקה בווליום פיצוץ, מסניף ניקוטין ישר לסימפונות, משחיל טבעות מתכת בכל איבר אפשרי בגוף ואפילו נופל קורבן לאנורקסיה ולבולימיה ("אבל לא הילדה שלנו, כמובן!"). "צמחונות" או "טבעונות" נתפסות כסוג נוסף של הכרזת אוטונומיה על הגוף באמצעות פגיעה בו. למעשה, כאשר הרקע המוסרי אינו מובן דיו, לא קל להבחין, במבט מרחוק, בין חרם כזה לבין אנורקסיה נוירוזה. ודרך אגב, מדוע שלא יעלה בדעתם של ההורים, שמדובר במאבק אישי נגדם? בסופו של דבר, אלו הערכים שלהם, שעומדים לביקורת. כאשר יוצא/ת חלציך מטיח/ה בך קריאה שצצה משום-מקום, מבחינתך: "חיות מתות! חיות מתות!" קשה להבחין בחיות המתות; ההטחה הופכת ללב העניין. הרי בעולמם של ההורים, "עוף" או "בשר" הם מובן-מאליו יומיומי: סחורות הצומחות על מדפי הסופרמרקט, דברים שבית-גידולם הטבעי הוא הפריזר, שמשמעותם הפשוטה והמיידית היא אוכל, בריאות, תיאבון, חמימות משפחתית, אווירת חג, תרבות, מסורת. בסך הכל מדובר ב"מוצרי צריכה": בדיוק מה שרואים בפרסומות. גם אם ייפער סדק בחיזיון כוזב זה, ודרכו ניתן יהיה לראות, שה"מוצר" אינו אלא יצור רגיש, שחי בסבל והומת באלימות - אפילו אז יוכל הרגש המוסרי להמשיך לישון בשקט: לפי תפיסת העולם הרווחת בתרבות שלנו, החיות הללו - בעלות ארבע הרגליים או הכנפיים - "נועדו" לשרת את המין האנושי; הן "חלק משרשרת המזון", הן "נטרפות מטבען", ובכלל - מעצם מהותן המבויתת הן דיירות של רפתות ולולים, שם "מעניקים להן חיים" ו"דואגים לכל מחסורן"! לא קל לאכול אחרת אז מה קרה לגורית? הסדק שנפער לעיניה במעטפת האשליות של מוצרי הצריכה הפך לחלון שקוף וגדול: גורית איתרה את הקשר שבין המשחטה לפריזר, היא למדה על דרך הייסורים של החיות לפני המשחטה, ועתה היא חשה כיצד האידיאולוגיה השלטת, שעד כה עטפה אותה כשכבת מגן נעימה ומרגיעה, מתחילה להתכווץ סביבה בכוח חונק. אין ספק, אלו הן תגליות עצומות, שינויים אדירים. ואף על פי כן ניצבת עדיין גורית בשתי רגליה בתוך עולמם של אמאבא. האלטרנטיבה היחידה שהיא יכולה לראות לעולם זה היא... אותו עולם עצמו, בלי האכזריות השוררת בו: אותן ארוחות עצמן, ללא בשר על הצלחת (וללא מוצרים אחרים מן החי, אם החלון שהתגלה הוא אכן שקוף). כאן בדיוק טמונה הבעיה. לא רק עקשנותם של ההורים מונעת מהם לכבד את הבסיס המוסרי העמוק של החלטת בתם, או אף להבחין בעצם קיומו. האמת היא, שהתפוחית פשוט לא נפלה רחוק כל-כך מהעץ: הוריה של גורית מתרשמים מן הדמיון הרב שנותר עדיין בין תפיסת-עולמם לבין זו של בתם, והם מתקשים להבין על מה כל הרעש. וצריך גם להודות, כי החלק שבחרה גורית להוציא מארוחותיה הוא מרכיב מרכזי בתרבות המזון של המערב המודרני, ואם מסלקים אותו סתם כך - באמת לא נשאר הרבה. ההורים רואים את יקירתם קורעת נתח עצום וחיוני מעולמה, בדיוק משום שזה מה שהיא מראה להם (ככה זה - התוכן המוסרי שהיא יצקה לארוחותיה לא מונח בגלוי על הצלחת). הם רואים אותה נתונה בסכנה, וההזמנה להשתתף במנהג החדש אף מצטיירת כסכנה לעצמם; הם נאלצים, מבחינתם, להפגין שרירים הוריים. אם כן, כאשר הם מנסים להגניב שרירי תרנגולת מבושלים לצלחת של "הילדה", יתכן שהדבר נעשה מתוך דאגה כנה לבריאותה, ואפילו דאגה מוצדקת: "קודם היא הייתה אוכלת הכל, ועכשיו היא לא אוכלת כלום!" מלבד קצת ג´אנק-פוד שאינו כולל מוצרים מן החי, ובננות. היא באמת תגמור בבית-חולים, "כמו הבת של השכנים, המסכנה".
The Ancient Mariner
New member
המשך
מי שאוכל לבד... מסתבר, שכדאי לגורית להציג בפני הוריה אלטרנטיבה מלאה ומגובשת לעולם המזון שלהם. אך היכן ניתן למצוא אלטרנטיבה גורפת כזו? הרי הניצול של חיות ממינים שונים טבוע כה עמוק בתרבות שאנו מהווים חלק ממנה, עד כי בקושי ניתן אפילו לדמיין מציאות ללא ניצול! למרבה המזל, בסביבתנו מבצבצים איים קטנים של אורח-חיים אלטרנטיבי, וניתן למצוא את הדרך אליהם. אולם דרך זו חסומה כל עוד רואים ב"צמחונות" מצב סביל, של צמצום אפשרויות התזונה הקיימות, ולא מצב פעיל, של מעבר לאורח-חיים אחר, עשיר ומלא בפני עצמו. לא מדובר כאן במעבר ל"תחליפים" - מונח המבטא געגועים נצחיים "לדבר האמיתי". עולם המוצרים מן הצומח מלא וגדוש ב"דברים אמיתיים" בפני עצמם, ואותם יש לגלות. סילוק הגווייה מן הצלחת מועד לכישלון, אם לא נשאר שם דבר מלבד ג´אנק-פוד ובננות; אולם גם "שניצל טבעול" אינו פותח פרק מבטיח ביותר בכינונו של אורח-חיים אלטרנטיבי, אם אין נלווה אליו גילוי הסויה בצורות עיבוד אחרות שלה, התלויות באפשרויותיו של הצמח עצמו ולא בכבילתו החקיינית "לדבר האמיתי". כמובן, גילויים כאלה לא יתרחשו פתאום מעצמם; כדי לשרוד על אי של תרבות אלטרנטיבית, צריך ליצור קשר עם הקהילה שכבר חיה שם - דרך ספרים, כתבי-עת, אתרי אינטרנט, ארגונים, חנויות "טבע" - ו"צמחונים" בשר-ודם. לאחרונים יש יתרון עצום: לא זו בלבד שהם מהווים הוכחה חיה לעובדה, שאינך היחיד/ה שנותר/ה מחוץ לחגיגת הצרכנות הרצחנית שמסביב, אלא גם ניתן לחלוק עמם מידע ומוצרים, ואפילו - מומלץ ביותר - להתכנס יחד למבצעי בישול וטעימה משותפים. יחס (רציני) גורר יחס אם כן, הורים הניצבים מול נער/ה המכריז/ה: "מהיום - די לבשר!" תופסים הכרזה זו כאקט ילדותי של מחאה (ולא חשוב נגד מה בדיוק). הפה הילדותי סגור ב"לא רוצה!" המוכר היטב מימי ה"אם לא תאכלי את הדייסה לא תגדלי!". אולם, אילו הביאה גורית הביתה מוצרי מזון שאמא ואבא לא שמעו מעולם על קיומם (ושקנתה בחסכונותיה האחרונים - מחיר ההכרזה על עצמאות תזונתית); אילו בישלה לכל המשפחה כמה מנות לא מוכרות; אילו הציבה במטבח ספרי בישול מתאימים וספרים על תזונה; אילו קראה בסלון ספרות רצינית (ולא שניים וחצי עלונים של "אנונימוס") על מוסר, על הרגלי תזונה או על משקי-חי תעשייתיים (רצוי באנגלית! ורצוי שההורים יעזרו בתרגום!) - אילו עשתה גורית את כל אלה - אז היו הוריה חשים, שהם ניצבים מול אקט בוגר של נטילת אחריות, מצב המחייב אותם להתמודד ברצינות - לא עם שיגעון נעורים חולף, אלא עם תרבות של ממש, שחדרה לחייהם בתיווכה של הבת. ההימנעות מאכילת מוצרים מן החי הייתה הופכת לחלק מן התמונה, לא יותר. הצלחת הגישה המוצעת כאן אינה מובטחת, כמובן. עימות אידיאולוגי חזיתי ומלחמות כוח אישיות במשפחה עלולים לטרפד כל מהלך שקול. אולם האסטרטגיה של הצהרה דרמטית, נעילת הפה ומלחמות סביב השולחן היא מרשם כמעט בטוח לכישלון. ואפילו כאשר אין ההורים מתנגדים כלל להחלטת הבת או הבן, הסיכוי שלו/ה לשמור לאורך זמן על הרגלי תזונה נזיריים הוא קלוש. ההימנעות, כשהיא נערכת ללא פעולות איזון, מותירה אותך בתוך עולמם של הרגלי התזונה הדומיננטיים בחברה שלנו, עם חסר גדול מול העיניים ובתוך הגוף. רק חיפוש פעיל, מתמשך וסבלני אחר אפשרויות תזונה חדשות ותרבות מזון שונה יכול לבסס אורח-חיים יציב לטווח ארוך, מתוך מחויבות לרמת מוסר גבוהה יותר, לא רק ברמה התיאורטית - אלא גם באופן מעשי. אם כן, אולי: יום אחד קמה גורית והביאה שקית מצרכים… וספרים… וסימנה טריטוריה על הכיריים… ולאחר חודשיים, או שנתיים, אמא מתלוננת שאין בכלל מה להשוות את הטעם (ובכל זאת אוכלת בעיקר סויה, בגלל הסיפור עם הסידן, ועם הכולסטרול), ואבא מתעקש שכל הטבעונים מגזימים נורא (אבל לא נוגע יותר בבשר לא מעובד, כי זה מזכיר את התמונות ההן, מהמשחטה).
מי שאוכל לבד... מסתבר, שכדאי לגורית להציג בפני הוריה אלטרנטיבה מלאה ומגובשת לעולם המזון שלהם. אך היכן ניתן למצוא אלטרנטיבה גורפת כזו? הרי הניצול של חיות ממינים שונים טבוע כה עמוק בתרבות שאנו מהווים חלק ממנה, עד כי בקושי ניתן אפילו לדמיין מציאות ללא ניצול! למרבה המזל, בסביבתנו מבצבצים איים קטנים של אורח-חיים אלטרנטיבי, וניתן למצוא את הדרך אליהם. אולם דרך זו חסומה כל עוד רואים ב"צמחונות" מצב סביל, של צמצום אפשרויות התזונה הקיימות, ולא מצב פעיל, של מעבר לאורח-חיים אחר, עשיר ומלא בפני עצמו. לא מדובר כאן במעבר ל"תחליפים" - מונח המבטא געגועים נצחיים "לדבר האמיתי". עולם המוצרים מן הצומח מלא וגדוש ב"דברים אמיתיים" בפני עצמם, ואותם יש לגלות. סילוק הגווייה מן הצלחת מועד לכישלון, אם לא נשאר שם דבר מלבד ג´אנק-פוד ובננות; אולם גם "שניצל טבעול" אינו פותח פרק מבטיח ביותר בכינונו של אורח-חיים אלטרנטיבי, אם אין נלווה אליו גילוי הסויה בצורות עיבוד אחרות שלה, התלויות באפשרויותיו של הצמח עצמו ולא בכבילתו החקיינית "לדבר האמיתי". כמובן, גילויים כאלה לא יתרחשו פתאום מעצמם; כדי לשרוד על אי של תרבות אלטרנטיבית, צריך ליצור קשר עם הקהילה שכבר חיה שם - דרך ספרים, כתבי-עת, אתרי אינטרנט, ארגונים, חנויות "טבע" - ו"צמחונים" בשר-ודם. לאחרונים יש יתרון עצום: לא זו בלבד שהם מהווים הוכחה חיה לעובדה, שאינך היחיד/ה שנותר/ה מחוץ לחגיגת הצרכנות הרצחנית שמסביב, אלא גם ניתן לחלוק עמם מידע ומוצרים, ואפילו - מומלץ ביותר - להתכנס יחד למבצעי בישול וטעימה משותפים. יחס (רציני) גורר יחס אם כן, הורים הניצבים מול נער/ה המכריז/ה: "מהיום - די לבשר!" תופסים הכרזה זו כאקט ילדותי של מחאה (ולא חשוב נגד מה בדיוק). הפה הילדותי סגור ב"לא רוצה!" המוכר היטב מימי ה"אם לא תאכלי את הדייסה לא תגדלי!". אולם, אילו הביאה גורית הביתה מוצרי מזון שאמא ואבא לא שמעו מעולם על קיומם (ושקנתה בחסכונותיה האחרונים - מחיר ההכרזה על עצמאות תזונתית); אילו בישלה לכל המשפחה כמה מנות לא מוכרות; אילו הציבה במטבח ספרי בישול מתאימים וספרים על תזונה; אילו קראה בסלון ספרות רצינית (ולא שניים וחצי עלונים של "אנונימוס") על מוסר, על הרגלי תזונה או על משקי-חי תעשייתיים (רצוי באנגלית! ורצוי שההורים יעזרו בתרגום!) - אילו עשתה גורית את כל אלה - אז היו הוריה חשים, שהם ניצבים מול אקט בוגר של נטילת אחריות, מצב המחייב אותם להתמודד ברצינות - לא עם שיגעון נעורים חולף, אלא עם תרבות של ממש, שחדרה לחייהם בתיווכה של הבת. ההימנעות מאכילת מוצרים מן החי הייתה הופכת לחלק מן התמונה, לא יותר. הצלחת הגישה המוצעת כאן אינה מובטחת, כמובן. עימות אידיאולוגי חזיתי ומלחמות כוח אישיות במשפחה עלולים לטרפד כל מהלך שקול. אולם האסטרטגיה של הצהרה דרמטית, נעילת הפה ומלחמות סביב השולחן היא מרשם כמעט בטוח לכישלון. ואפילו כאשר אין ההורים מתנגדים כלל להחלטת הבת או הבן, הסיכוי שלו/ה לשמור לאורך זמן על הרגלי תזונה נזיריים הוא קלוש. ההימנעות, כשהיא נערכת ללא פעולות איזון, מותירה אותך בתוך עולמם של הרגלי התזונה הדומיננטיים בחברה שלנו, עם חסר גדול מול העיניים ובתוך הגוף. רק חיפוש פעיל, מתמשך וסבלני אחר אפשרויות תזונה חדשות ותרבות מזון שונה יכול לבסס אורח-חיים יציב לטווח ארוך, מתוך מחויבות לרמת מוסר גבוהה יותר, לא רק ברמה התיאורטית - אלא גם באופן מעשי. אם כן, אולי: יום אחד קמה גורית והביאה שקית מצרכים… וספרים… וסימנה טריטוריה על הכיריים… ולאחר חודשיים, או שנתיים, אמא מתלוננת שאין בכלל מה להשוות את הטעם (ובכל זאת אוכלת בעיקר סויה, בגלל הסיפור עם הסידן, ועם הכולסטרול), ואבא מתעקש שכל הטבעונים מגזימים נורא (אבל לא נוגע יותר בבשר לא מעובד, כי זה מזכיר את התמונות ההן, מהמשחטה).
אני לא חושבת שההורים שלי חושבים
שזה מרד נעורים - בסה"כ אני בת 22 וצמחונית כבר 10 שנים, ככה שלקטע הזה הם כבר היו צריכים להתרגל. אני חושבת שאמא שלי באמת דואגת שטעונות זה "קיצוני" מדי לעומת צמחונות. התגובה הראשונה שלה הייתה - "את יורדת מהפסים! בסוף תגמרי על איזה הר בצפון כמו המוזרים האלה שלומדים קבלה" ... אני לא יודעת איך לשכנע אותה שאני ממש לא הולכת לחזור בתשובה ולעזוב אותם או משהו כזה! ועוד דבר שנורא מציק זה שיש לי אח קטן, שמה לעשות - גם לא כ"כ רוצה לאכול בשר. למרות שאני - אני!! - מנסה לשכנע אותו שכן יאכל (כי כל פעם שהוא עושה פרצופים, אמא שלי עושה לי פרצוף של - תגידי לו.) ועכשיו "אסור" לי להסביר לו למה אני לא אוכלת ביצים וחלב, מחשש שיושפע. תמיד ראיתי במשפחה שלי משפחה אינטילגנטית ונאורה - זה קשה לגלות שהם לא מוכנים להקשיב.
שזה מרד נעורים - בסה"כ אני בת 22 וצמחונית כבר 10 שנים, ככה שלקטע הזה הם כבר היו צריכים להתרגל. אני חושבת שאמא שלי באמת דואגת שטעונות זה "קיצוני" מדי לעומת צמחונות. התגובה הראשונה שלה הייתה - "את יורדת מהפסים! בסוף תגמרי על איזה הר בצפון כמו המוזרים האלה שלומדים קבלה" ... אני לא יודעת איך לשכנע אותה שאני ממש לא הולכת לחזור בתשובה ולעזוב אותם או משהו כזה! ועוד דבר שנורא מציק זה שיש לי אח קטן, שמה לעשות - גם לא כ"כ רוצה לאכול בשר. למרות שאני - אני!! - מנסה לשכנע אותו שכן יאכל (כי כל פעם שהוא עושה פרצופים, אמא שלי עושה לי פרצוף של - תגידי לו.) ועכשיו "אסור" לי להסביר לו למה אני לא אוכלת ביצים וחלב, מחשש שיושפע. תמיד ראיתי במשפחה שלי משפחה אינטילגנטית ונאורה - זה קשה לגלות שהם לא מוכנים להקשיב.
גם אני בעצלנים
הלכתי בדיוק למטבח לקחת פיצה עם ממרח חרובים אבל בסוף לקחתי פסטה וקציצות. מה שחשוב שתדעי- זה שיש גם אוכל מוכן לטבעוניים- קציצות, קובה, ממולאים, פשטידה, תבדקי בחנות טבע. בנוסף- אם את באמת מסדרת (כי אני פעם הייתי משאירה בלאגן אימים, וחוץ מגערות אך פעם לא אמרו לי לא לבשל!) תנסי להסביר למי שמבשל אצלכם בפשטות שאת לא מתכוונת לאכול את מה שאת לא רוצה, ואם חשובה להם התזונה שלך, או שיתנו לך לבשל לך, או שיכינו לך בעצמם- תוספות מגוונות יותר, או אפילו בישולים או מאפים פשוטים ממש. להורים קשה לקבל השקפת עולם שונה משלהם לפעמים- בייחוד כשהילדים עוד "צעירים" יחסית.. פשוט מתוך העובדה שהם לא מכירים, לא מבינים, לא מעריכים דעה שונה, חושבים שהם יודעים יותר טוב מהילדים שלהם.. לפחות עד גיל מסויים. לגבי המשפחה המורחבת- סבתא שלי קצת עושה פרצופים על כל שינוי חדש שלי (האחרון היה לבטל לחלוטין את העמדה שלי לגבי תותים אורגניים..) - אבל בהחלט מתייעצת מה לבשל, קונה ביצים אורניות לבקשתי, ומתנדבת לבשל לי (כיוון עצלנותי והעובדה שתכלס אני די עסוקה ועמוסה)- אפילו עם קמח מלא! אפילו היא תשרה את העדשים! אני לא רוצה לחשוב על סדר פסח הבא, ואיך יגיבו לתפריט שלי.. בסדר הקודם- עוד אכלתי קצת בשר, ממש לפני שהפסקתי- התחלתי לבכות כשגיליתי שההפתעה שסבתא שלי הכינה לי (!!!) היה עופיונים! ממש התחלתי לבכות ליד השולחן מול צלחת עם עוף קטנטן שהרגליים שלו היו קשורות בחוט.. אח"כ היא הפתיעה אותי שוב עם עגל דם.. מאז- כבר אין הפתעות. אניט מציעה לך לאיים שאם ימשיכו להציק לך- פשוט לא תבואי יותר, ממש לפני כולם- לא לצעוק אלא להסביר בצורה רגועה שבחרת לך סגנון חיים ואם הם לא יכולים לתת כבוד מינימלי- את תוותרי על העונג לאכול תוספות ביחד איתם. גם כך קשה לך לשבת מול כל הבשר הזה, אבל את עושה את זה בשבילם. אולי זה יעבוד. חברים- חברה טובה שתומכת בסה"כ, אבל קצת נרתעת כי היא פעם היתה בקטע נורא בריאותי עד קיצוניות ממש והבינה שהז לא זה. אז היא מפחדת שאני אשקע בזה ואחפש רק דרך זה את האושר... משהו כזה.. אם כי אני מנסה להסביר לה שזה לא הקטע והיא לאט לאט קולטת. שאר חברים- טוב נו.. הם כמובן לא מבינים מה קרה, למה אני כ"כ קיצונית וכו'.. אבל בתכלס- אני לא משתפת יותר מדי. חברה שהיתה אצלי דווקא ממש רצתה לטעום את הפיתה מהקמח המלא עם החומוס האורגני ואת הממרח חרובים (ועכשיו אני צריכה לשלוח לה ממרח ללוס אנג'לס כי שם יש רק חטיפי חרובים...). צריך להסביר להם שזו הבחירה שלנו, ולחשוב טוב עד כמה אנחנו שלמים עם חברים שלא מקבלים אותנו ומלגלגים על כמה שהם אוהבים לאכול פרות. קיצר- רוב עם תפיסה מסויימת זה בעייתי, אבל צריך ללמוד לא לתת לזה להחליש אותך.. ואגב- אמנם את לא בקטע של ויטמינים- אבל אפשר לעשות בדיקות דם לראות אם את לא אנמית, ומומלץ איזה מולטי ויטמין טוב תמיד, וכן- לא חייבת לבשל- למה לא להוסיף לתפריט ירקות ופירות???
הלכתי בדיוק למטבח לקחת פיצה עם ממרח חרובים אבל בסוף לקחתי פסטה וקציצות. מה שחשוב שתדעי- זה שיש גם אוכל מוכן לטבעוניים- קציצות, קובה, ממולאים, פשטידה, תבדקי בחנות טבע. בנוסף- אם את באמת מסדרת (כי אני פעם הייתי משאירה בלאגן אימים, וחוץ מגערות אך פעם לא אמרו לי לא לבשל!) תנסי להסביר למי שמבשל אצלכם בפשטות שאת לא מתכוונת לאכול את מה שאת לא רוצה, ואם חשובה להם התזונה שלך, או שיתנו לך לבשל לך, או שיכינו לך בעצמם- תוספות מגוונות יותר, או אפילו בישולים או מאפים פשוטים ממש. להורים קשה לקבל השקפת עולם שונה משלהם לפעמים- בייחוד כשהילדים עוד "צעירים" יחסית.. פשוט מתוך העובדה שהם לא מכירים, לא מבינים, לא מעריכים דעה שונה, חושבים שהם יודעים יותר טוב מהילדים שלהם.. לפחות עד גיל מסויים. לגבי המשפחה המורחבת- סבתא שלי קצת עושה פרצופים על כל שינוי חדש שלי (האחרון היה לבטל לחלוטין את העמדה שלי לגבי תותים אורגניים..) - אבל בהחלט מתייעצת מה לבשל, קונה ביצים אורניות לבקשתי, ומתנדבת לבשל לי (כיוון עצלנותי והעובדה שתכלס אני די עסוקה ועמוסה)- אפילו עם קמח מלא! אפילו היא תשרה את העדשים! אני לא רוצה לחשוב על סדר פסח הבא, ואיך יגיבו לתפריט שלי.. בסדר הקודם- עוד אכלתי קצת בשר, ממש לפני שהפסקתי- התחלתי לבכות כשגיליתי שההפתעה שסבתא שלי הכינה לי (!!!) היה עופיונים! ממש התחלתי לבכות ליד השולחן מול צלחת עם עוף קטנטן שהרגליים שלו היו קשורות בחוט.. אח"כ היא הפתיעה אותי שוב עם עגל דם.. מאז- כבר אין הפתעות. אניט מציעה לך לאיים שאם ימשיכו להציק לך- פשוט לא תבואי יותר, ממש לפני כולם- לא לצעוק אלא להסביר בצורה רגועה שבחרת לך סגנון חיים ואם הם לא יכולים לתת כבוד מינימלי- את תוותרי על העונג לאכול תוספות ביחד איתם. גם כך קשה לך לשבת מול כל הבשר הזה, אבל את עושה את זה בשבילם. אולי זה יעבוד. חברים- חברה טובה שתומכת בסה"כ, אבל קצת נרתעת כי היא פעם היתה בקטע נורא בריאותי עד קיצוניות ממש והבינה שהז לא זה. אז היא מפחדת שאני אשקע בזה ואחפש רק דרך זה את האושר... משהו כזה.. אם כי אני מנסה להסביר לה שזה לא הקטע והיא לאט לאט קולטת. שאר חברים- טוב נו.. הם כמובן לא מבינים מה קרה, למה אני כ"כ קיצונית וכו'.. אבל בתכלס- אני לא משתפת יותר מדי. חברה שהיתה אצלי דווקא ממש רצתה לטעום את הפיתה מהקמח המלא עם החומוס האורגני ואת הממרח חרובים (ועכשיו אני צריכה לשלוח לה ממרח ללוס אנג'לס כי שם יש רק חטיפי חרובים...). צריך להסביר להם שזו הבחירה שלנו, ולחשוב טוב עד כמה אנחנו שלמים עם חברים שלא מקבלים אותנו ומלגלגים על כמה שהם אוהבים לאכול פרות. קיצר- רוב עם תפיסה מסויימת זה בעייתי, אבל צריך ללמוד לא לתת לזה להחליש אותך.. ואגב- אמנם את לא בקטע של ויטמינים- אבל אפשר לעשות בדיקות דם לראות אם את לא אנמית, ומומלץ איזה מולטי ויטמין טוב תמיד, וכן- לא חייבת לבשל- למה לא להוסיף לתפריט ירקות ופירות???
תודה אך..
תודה על תשומת הלב והתגובה המעניינת והמוסיפה, אך.. ההוים שלי אטומים.. הם לא מוכנים לכלום, הם פשוט ..בעעע! כאילו אמא קונה דברים, ואבא מתחיל (*) להבין אותי טיפה, אך עדיין, זה לא הולך.. היום למשל, הם חסרו מקניות (של 1400 ש"ח, אבל זה תמיד ככה) ולהפתעתי גיליתי שאמא קנתה ביצים (לשאר המשפחה כמובן) בגודל 1!! התחלתי כמבון להרצות לה, והיא הקשיבה לי, אך לא הבינה.. היא פשוט לא רוצה לקלוט!! אבא קנה גם חבילת ביצים אבל מס' 2 אחרי שהרציתו לו לפני למה עדיף יותר קטנות. תודה לאל.. לפחות ירידה קטנה במס'.. אז בנושא הזה אמא עוזרת, ובנושא השני אבא, אבל עדיין, הם פשוט לא מבינים! אני מחכה ליום בו אני אגור לבדי בדירה טבעונית עם 20 חתולים ו-10 כלבים.. אך.. החיים יהיו טובים.. מישהו מוכן לגור איתי
חחח.. תודה,
אך..תודה על תשומת הלב והתגובה המעניינת והמוסיפה, אך.. ההוים שלי אטומים.. הם לא מוכנים לכלום, הם פשוט ..בעעע! כאילו אמא קונה דברים, ואבא מתחיל (*) להבין אותי טיפה, אך עדיין, זה לא הולך.. היום למשל, הם חסרו מקניות (של 1400 ש"ח, אבל זה תמיד ככה) ולהפתעתי גיליתי שאמא קנתה ביצים (לשאר המשפחה כמובן) בגודל 1!! התחלתי כמבון להרצות לה, והיא הקשיבה לי, אך לא הבינה.. היא פשוט לא רוצה לקלוט!! אבא קנה גם חבילת ביצים אבל מס' 2 אחרי שהרציתו לו לפני למה עדיף יותר קטנות. תודה לאל.. לפחות ירידה קטנה במס'.. אז בנושא הזה אמא עוזרת, ובנושא השני אבא, אבל עדיין, הם פשוט לא מבינים! אני מחכה ליום בו אני אגור לבדי בדירה טבעונית עם 20 חתולים ו-10 כלבים.. אך.. החיים יהיו טובים.. מישהו מוכן לגור איתי
תשימי לב-
האטימות שאת מדברת עליה- היא של ההורים שלך כשאת מנסה להכריח אותם להזין את עצמם בצורה שמתאימה לך! בטח שהם "אטומים" בנושאים אחרים גם! את לא יכולה לצפות שכולם יתיישרו לפי מה שמתאים לך! עד כמה שנראה לך שזה הדבר הנכון! אל תרצי להם- תספרי להם כשאת רואה שהם מוכנים להקשיב, אל תצפי שהם יעשו כל מה שנראה לך, אבל אולי זה יתן להם חומר למחשבה. ולגבי התזונה שלך- אני חושבת שפה את צריכה לדאוג ולהשקיע מאמצים- את לא יכולה לחיות מלחם עם ממרח חרובים!!!
האטימות שאת מדברת עליה- היא של ההורים שלך כשאת מנסה להכריח אותם להזין את עצמם בצורה שמתאימה לך! בטח שהם "אטומים" בנושאים אחרים גם! את לא יכולה לצפות שכולם יתיישרו לפי מה שמתאים לך! עד כמה שנראה לך שזה הדבר הנכון! אל תרצי להם- תספרי להם כשאת רואה שהם מוכנים להקשיב, אל תצפי שהם יעשו כל מה שנראה לך, אבל אולי זה יתן להם חומר למחשבה. ולגבי התזונה שלך- אני חושבת שפה את צריכה לדאוג ולהשקיע מאמצים- את לא יכולה לחיות מלחם עם ממרח חרובים!!!
אני לא למה זה בכלל קורה אצלכם
אני בן 15 וחצי וצמחוני (לגמרי) קצת יותר משנה, יכול להיות שבגלל שעשיתי את זה בתהליך ולא בבום אחד עזר קצת להבנה של ההורים שלי, נקנקיות ושניצלים הפסקתי לאכול בגיל 12, עוף ב13, קצת אחרי זה גם סטייקים ובסוף גם לגמרי קבבים, קציצות ושאר גופות מעובדות. אני עצמי לא מתקרב לא לסיר ולא למחבת, אמא שלי (שהייתה פעם גם צימחונית הפסיקה מסיבה לא מובנת) מאוד מבינה ומכינה לי אוכל בנפרד(למשל שהם עושים "על האש" אז אבא שלי מכין לי בצל, עגבניות וכו' על משטח נפרד וזה יוצא נורא טעים) וגם קונים כדרך קבע טיבעול בבית וטחון מן הצומח, וחוץ מבדיחות מטומטמות וחסרות טעם מצד ההורים שלי לעיתים רחוקות אני מסתדר נהדר ומצליח לשמור על מצב בריאותי סביר(וגם האסטמה+תחלואים נוספים החלו להעלם).
אני בן 15 וחצי וצמחוני (לגמרי) קצת יותר משנה, יכול להיות שבגלל שעשיתי את זה בתהליך ולא בבום אחד עזר קצת להבנה של ההורים שלי, נקנקיות ושניצלים הפסקתי לאכול בגיל 12, עוף ב13, קצת אחרי זה גם סטייקים ובסוף גם לגמרי קבבים, קציצות ושאר גופות מעובדות. אני עצמי לא מתקרב לא לסיר ולא למחבת, אמא שלי (שהייתה פעם גם צימחונית הפסיקה מסיבה לא מובנת) מאוד מבינה ומכינה לי אוכל בנפרד(למשל שהם עושים "על האש" אז אבא שלי מכין לי בצל, עגבניות וכו' על משטח נפרד וזה יוצא נורא טעים) וגם קונים כדרך קבע טיבעול בבית וטחון מן הצומח, וחוץ מבדיחות מטומטמות וחסרות טעם מצד ההורים שלי לעיתים רחוקות אני מסתדר נהדר ומצליח לשמור על מצב בריאותי סביר(וגם האסטמה+תחלואים נוספים החלו להעלם).
האסטמה לא "נעלמה"
אבל לפני שנה+ היה לי התקפים בסביבות כל חצי שנה(ואני מדבר על התקף רציני, כזה שבאו אחריו גם שפעת ושאר דברים)ובשנה האחרונה אפילו אחרי מאמץ גופני קשה אני לא מרגיש אפילו קושי נשימה קל(ולא יוצא לי בדיוק להתאמן, חוץ משיעורי ספורט פעמיים בשבוע.) בעיקרון אני אוכל כמעט הכל(בעקבת דיאטה קיצונית שאבא שלי התחיל כמעט כל ערב אוכלים סלט) אני גם אוכל מאכלים רגילים(כמובן ללא גופות)
אבל לפני שנה+ היה לי התקפים בסביבות כל חצי שנה(ואני מדבר על התקף רציני, כזה שבאו אחריו גם שפעת ושאר דברים)ובשנה האחרונה אפילו אחרי מאמץ גופני קשה אני לא מרגיש אפילו קושי נשימה קל(ולא יוצא לי בדיוק להתאמן, חוץ משיעורי ספורט פעמיים בשבוע.) בעיקרון אני אוכל כמעט הכל(בעקבת דיאטה קיצונית שאבא שלי התחיל כמעט כל ערב אוכלים סלט) אני גם אוכל מאכלים רגילים(כמובן ללא גופות)
The Ancient Mariner
New member
בבקשה....
Asthma A 1985 Swedish study demonstrated that asthmatics who practice a vegan diet for a full year have a marked decrease in their need for medications, and in their frequency and severity of asthma attacks. Twenty-two of the 24 subjects reported improvement by the end of the year.11 Dairy allergies may be part of the reason.
Asthma A 1985 Swedish study demonstrated that asthmatics who practice a vegan diet for a full year have a marked decrease in their need for medications, and in their frequency and severity of asthma attacks. Twenty-two of the 24 subjects reported improvement by the end of the year.11 Dairy allergies may be part of the reason.
The Ancient Mariner
New member
והנה קישור למחקר המלא...
תקרא, יש שם המלצות רבות...
תקרא, יש שם המלצות רבות...
The Ancient Mariner
New member
טבעוני! זו אחת ההמלצות שם...
הנה עשיתי קופי פייסט לקטע:
הנה עשיתי קופי פייסט לקטע:
Vegan regimen with reduced medication in the treatment of bronchial asthma. Lindahl O, Lindwall L, Spangberg A, Stenram A, Ockerman PA J Asthma 1985;22(1):45-55 Thirty-five patients who had suffered from bronchial asthma for an average of 12 yr, all receiving long-term medication, 20 including cortisone, were subject to therapy with vegan food for 1 yr. In almost all cases, medication was withdrawn or drastically reduced. There was a significant decrease in asthma symptoms. Twenty-four patients (69%) fulfilled the treatment. Of these, 71% reported improvement at 4 months and 92% at 1 yr. There was a significant improvement in a number of clinical variables; for example, vital capacity, forced expiratory volume at one sec and physical working capacity, as well as a significant change in various biochemical indices as haptoglobin, IgM, IgE, cholesterol, and triglycerides in blood. Selected patients, with a fear of side-effects of medication, who are interested in alternative health care, might get well and replace conventional medication with this regimen.
אם אתה רוצה את המקור, זה מחקר מספר 14 בדף ששלחתי לך...Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.