שאלה על טיפול בחולי אנורקסיה

[דוד כפרי]

לא בדיוק

אני דיברתי על התאבדות, סיידקיק ואת דיברתן על קריאה לעזרה בצורת התאבדות. אני חושב שלא משנה אם זה "אמיתי" או לא, זה בכל מקרה משא גדול מדי לשאת לבד. על זה, נראה לי, אנחנו מסכימים

 

[ילדת החיים]

רגע,

כתבתי שאני מסכימה איתך בכל מאת האחוזים שהטיפול צריך להיות מלווה בתמיכה נוספת,וציינתי את הנימוקים לכך וכתבתי שזה תלוי במטופל,אותו תביא למצב שבתמיכה הנוספת הוא ישתמש פעם ב..,למעקב או ל"בסיס" כלשהו,לאחר זמן מסוים אך ממש לא בהתחלה כתבתי את זה במפורש

 

[דוד כפרי]

רגע|! את אמרת שאת מסכימה איתי.

אבל אני אמרתי שאני מסכים איתך! זה לא אותו הדבר! אני בטוח שתסכימי איתי שזה לא אותו הדבר!

 

[SideKick]

שמת לב...

שאתה מגדיר התמודדות עם אנורקסיות כהתמודדות עם אנשים ששוקלים הרבה יותר ממך

 

[דוד כפרי]

ודאי. נסי להזיז אותן מדעתן, ותראי

כמה דעתן שוקלת. רופא סיפר לי שהיה בחדר מיון בזמן שאישה קבלה הלם היפוגליקמי (נדמה לי שכך קוראים לזה - מצב בסכרת שמגיע לעוויתות). היו צריכים להזריק לה משהו, אבל בשביל זה היו צריכים להחזוק אותה בשקט - ובשביל להחזיק אותה בשקט היו צריכים ארבעה גברים חסונים, אחד לכל יד ואחד לכל רגל. ואז היו צריכים לקרוא לעוד ארבעה, כי את ארבעת הראשונים היא ניערה מעליה כמו שכלב מנער מים. שמונה על אחת. מדובר על אישה ממוצעת, לא מרימת משקולות ולא גדולה פיזית. כשכל האנרגיה שלך מכוונת למקום אחד, אתה הרבה יותר חזק ממה שנדמה לך; רוב האנשים פשוט לא יודעים לכוון כל מה שיש להם למקום אחד. אני לא כזה, אבל ראיתי כמה אנשים שכן. הכוח שלהם מדהים, לגמרי לא קשור לגודל הפיזי. לפעמים זה טוב, כמו אצל יחיאל ניר מלחי שמחזיק את עצמו חי בכוח רצונו. לפעמים זה רע, כמו אצל אנורקטיות. בכל מקרה, קשה מאוד להתמודד עם כוח כזה.

 

[דוד כפרי]

תיקון: קריאה לעזרה בצורת *נסיון*

התהתאבדות. סליחה.

 

[ילדת החיים]

תיקון נוסף,נסיון להסביר

משהו שקשה להבין בעצמי קריאה לעזרה ע"י התאבדות מתמשכת,שהאדם לא מבין בעצמו שזו התאבדות.הוא חושב שזה בסדר,-כשזה עליו.הוא מראה לכולם "אני הולך למות",אבל לעצמו אומר "יהיה בסדר".אבל כאשר מגיע השלב שהוא באמת מרגיש את הלב נעצר-זה מתחיל להפחיד. ההתאבדות היא בעצם איטית,ומתוך מחשבה שזה רק משחק,וניתן לחזור ולשנות-אבל שכולם יחשבו שזה רציני.ואט אט זה הופך רציני.האמת היא שזה רציני מהרגע הראשון.. ובעצם-צודק..להבין או לא את מה שזה,לשנות שם או לא-ההתאבדות היא אותה התאבדות מועדים לשמחה,דוד(הייתה לי טעות כתיב משעשעת עכשיו,כתבתי "מודעים לשמחה")

 

[אדומה2]

עד כמה שידוע לי

בפסיכולוגיה יש זרם של פסיכותרפיה. אני מתארת לעצמי מאיה שאת לא מתכוונת לפיסכולוגיה, אז האם תוכלי בבקשה להבהיר מהי הפסיכותרפיה שאת מדברת עליה?

 

[דוד כפרי]

אנורקטית = "רזה וקטנה ושברירית"../images/Emo35.gif

יש לה כוח להילחם בדחפים הכי בסיסיים של כל יצור חי, מי בדיוק חושב שהיא חלשה? לדעתי היא חזקה מאוד. כל-כך חזקה, שצריך מטפל/ת חזק/ה לפחות כמוה, כדי להוציא אותה מהבוץ שהיא תקועה בו. זו (עוד) סיבה לכך שצריך לשלב פסיכולוג בטיפול; לא בגלל שהוא חזק ממני (כמטפל), אלא כי טובים השניים. שיאצו לא עובד על שרירים ועצמות, ולא צריכה להיות בעיה ללחוץ חזק אם לוחצים נכון; מצד שני, מי שלא יודע מה לעשות ומה לא, שלא ייגע. שילוב טיפול נפשי קונבנציונלי אינו "חשוב", אלא חיוני. מצד אחד, מטפל הוליסטי אינו פסיכולוג, ואין לו הכשרה להתמודד עם דברים שגורמים לאדם לרצות לא להיות; מצד שני, זה מייעל מאוד את הטיפול. אישית, הייתי מתנה קבלת מטופל/ת עם הפרעת אכילה בקשר קבוע עם הפסיכולוג שלה, ומעדכן אותו אחרי כל טיפול מה היה במהלכו (כמובן, עם אישור בכתב מהמטופל). רצוי מאוד שטיפול בשיאצו יבוא לפני פגישה עם פסיכולוג; זה יכול לעזור לעבד דברים שעלו רגשית בטיפול.

 

[ילדת החיים]

דוד,איזה משעשע,בדיוק היום אמרתי

את אותן המילים.בול,אותן המילים אבל-זה לא סותר את ה"רזה ושברירית" כאשר האדם מאוד פגיע,ההוא מאוד שברירי.וכאשר יש מולך אדם השוקל 20 קג (ולא,מקומו לא במחלקה סגורה,כי לא את כולם מקבלים לשם),אתה לא תמיד יכול ללחוץ.א-כי לא תמיד יש מקום ללחוץ.ב-כי זה באמת כואב(זה כואב ללכת,זה כואב לשבת,זה כואב לגעת עם יד ביד).תלוי מה המצב והדרגה של המחלה.ג-כמו שאמרתי פעם על עצמי.הצחיק אותי שאני אוהבת body art,אבל דיקור הכאיב לי.והבנתי שזה באמת תלוי במצב הרגשי/נפשי שלי באותה התקופה/הרגע לכן-זה לא סותר אני,בתור קטנה ושברירית למראה עין(בזמנו)-הכי אהבתי מגע חזק,עיסוי חזק,נמיקושי,וספורט כמו הרמת משקולות

 

[דוד כפרי]

בגלל זה אמרתי שמי שלא יודע מה לעשות

ומה לא, שלא ייגע. בגלל זה גם כדאי לזכור ששיאצו לא עובד על שרירים ועצמות אלא על מרידיאנים, ושהמרידיאן אינו פיזי - לא מגיעים אליו עם האצבע, אלא עם הכוונה והלב. האצבע היא רק כלי. אפשר ללחוץ על כל אחד, אבל צריך לדעת מה לעשות ומה לא. לפני חמש שנים הייתי מהסס לקבל לטיפול אנורקטית. היום, כאמור, הייתי מעמיד את התנאי של עבודה משותפת עם הפסיכולוג שלה, אבל מקבל אותה לטיפול בשמחה. טיפול יכול לכאוב ויכול לא, או שחלק יכאב וחלק לא - יש אנשים שלא מרגישים שהם מקבלים טיפול בלי תחושת כאב; יש גם כאלה שצריכים כאב בשביל להרגיש שהם חיים. כאב יכול להיות כלי טיפולי, כמו חום-הידיים, כמו לחיצה.

 

[mic26]

טיפלתי בנפגעות תקיפה מינית

אז קודם כל, לא כולן מספרות על כך בתחילת הטיפול. בדרך כלל אפשר להרגיש שקרה להן משהו כזה, אבל אם הן בוחרות להיפתח ולספר זה לא קורה בטיפול הראשון או השני... אחוז כל כך גדול מהנשים הותקף מינית, כמו שכתבתי, ולדעתי זה בלתי אפשרי לסנן אותן. הגיעה אלי פעם בחורה שסיפרה בפגישה הראשונה על בעיות נפשיות קשות שנובעות מתקיפה מינית בילדות. היא הפסיקה כדורים על דעת עצמה ובחרה לבוא אלי. היא עוד סיפרה שמספר מטפלים דחו אותה, לא הסכימו לטפל בה. אחת מהן טיפלה בשיטת גרינברג והיתה לה מנחה, וכשהמטופלת פרצה בבכי במהלך הטיפול, המנחה אמרה למטפלת לא לטפל בה יותר. לא רציתי להיות עוד מטפלת שדוחה אותה. היא נזקקה לטיפול והיא הגיעה אלי, אז הרגשתי שאולי דווקא הטיפול כן יעזור לה. הסברתי לה מראש על הסיכון שבמתן טיפול כזה ללא שילוב של טיפול נפשי קונוונציונלי או משלים. הפצרפתי בה להפסיק את התרופות בתאום עם הרופא שלה, אבל היא לא הקשיבה. המשכתי לטפל בה. לפעמים היא היתה מספרת שאחרי הטיפול היא בוכה במשך יום, ואחר כך מרגישה נפלא. לפעמים הרגשתי שאני לא תמיד יודעת מה לומר לה, כי בטיפול היא דיברה הרבה ואני רק מטפלת שיאצו. לא היה קל, אבל זה עשה לה טוב, ואני למדתי כמה דברים. חוץ מזה, אני מסכימה עם דוד ועם אדומה.

 

[דוד כפרי]

מסכים ומעיר

(שניה לפני שאני חוזר למדבר...) עד כמה שאני יודע, הסטטיסטיקה מדברת על "אחת מארבע" נשים שעברה הטרדה\תקיפה מינית. אני חושד שהמספר האמיתי גבוה בהרבה, רק שבהרבה מקרים הנפגעת לא חושבת על זה כעל הטרדה\\תקיפה מינית, או שהיא "עברה על זה לסדר היום". בכל מקרה, ברור שאין אפשרות מעשית "לסנן" מטופלים לפי הקריטריון הזה, וגם לא צריך. גם למי שעבר תקיפה מינית יכולה להיתפס כתף, ואנחנו יכולים לעזור. מה כן צריך? להסביר מראש שמדובר בטיפול במגע. להגיד מראש אם צריך להוריד בגדים. להגיד מראש שאפשר לעבור למטפל/ת ממין אחר. להגיד מראש שאם משהו בטיפול נראה לא נכון, לא נוח, מפריע - לספר על זה למטפל! כל זה נכון גם כשאין שום רמז לרקע של תקיפה/הטרדה. כשיש רמז לכך, יש מקום לשאול על טיפול נוסף, כמו פסיכולוג, בהתאם לרמת הקושי. לא כולם צריכים פסיכולוג כל הזמן. אבל כשאנחנו מדברים על אנורקסיה, אנחנו לא מדברים על אדם עם כתף תפוסה שברקע יש הטרדה\תקיפה מינית; המצב "על פניו" הרבה יותר קשה ומסובך, ומצריך הרבה יותר רגישות. אני אחזור על זה שוב: אנורקטית היא נערה עם כוח נפשי עצום, שמצליחה להתגבר על הדחפים הכי בסיסיים של הגוף, ושתוקעת את עצמה עמוק יותר ויותר לבוץ. כדי להוציא אותה משם צריך להיות חזק מאוד - וסביר שאדם בודד לא יהיה חזק מספיק. זו אחת הסיבות לכך שכדאי מאוד להיעזר בגורמים נוספים, כמו פסיכולוג, שמצידו כנראה יפעיל מערכות תומכות נוספות. אז זה לא "הוליסטי" ולא "אלטרנטיבי", אז מה? אם זה יביא את המטופלת למצב בו חייה לא יהיו בסכנה, ובאמת תהיה לה אפשרות בחירה, משנה איך קוראים לזה? אחר-כך אפשר יהיה ללכת על כיוונים נוספים.

 

[freearth10]

../images/Emo24.gif

היי מיכל, למרות שאת "רק" מטפלת בשיאצו ולמרות שלא תמיד ידעת מה לאמר - בשורה התחתונה - זה עשה לה טוב. וזה אולי מה שהיית צריכה ללמוד. הבעיה של כולכם כאן היא שאתם באמת חושבים שאתם יכולים לרפא. במקרים קשים אתם יודעים שאתם לא יכולים לקחת את האחריות ומעדיפים להשאיר אותה לרופאים קונוונציונליים בגוף או בנפש. ולי רק נותר לאמר: כמה חבל! אני לא יכולה לרפא אדם: לא מכאב גב, לא מאסטמה גם לא מאנורקסיה. אני יכולה לתמוך בו בדרך שלו אל השינוי. זה כל מה שאני יודעת לעשות. כנראה שיש הבדל גדול בין מה שעומד מאחורי הטיפולים הסיניים לסוגיהם והקנסיולוגיה. תודה על השיעור שנתתם לי כאן. בקרוב אני רוצה להוציא שוב כרטיסי ביקור. המילה מטפלת לא תהיה שם. היום הבנתי למה לא נכון לקרא לעוסקים בקנסיולוגיה מטפלים. כן, מיכל, אני לא מטפלת "רק" מאפשרת! מאיה

 

[דוד כפרי]

שינוי יכול להיות חזק מאוד, ופתאומי

מאוד. כשפותחים ברז אחרי שהאינסטלטור תיקן דליפה, מה שיוצא בהתחלה זה בוץ. לא את ולא אני, וגם לא המטופל, לא יכולים לדעת מראש כמה בוץ יהיה שם, באיזה לחץ הוא יזרום, וכמה הבוץ הזה רעיל. אנחנו מדברים כאן לא מעט על אגו. להיות בטוחה שאת יכולה להתמודד עם כל מצב, עם כל זרם בוץ בכל לחץ שלא יצא מהמטופל שלך, להיות בטוחה שאת יכולה ויודעת לתת לו תמיכה לא משנה מה יצא משם, זה אגו. אני לא סומך על עצמי ב-100% כמוך. אולי כי היו לי יותר מדי טעויות, אולי כי אני מבין כמה אני לא יודע, אולי כי החזקתי ביד יותר מדי צינורות מים בלחץ גבוה, כאלה שאדם אחד לבד בקושי משתלט עליהם. אני רק מקווה שלא תפתחי אף-פעם ברז שלא תוכלי להתמודד עם מה שיצא ממנו.

 

[ילדת החיים]

דוד,אחת הבעיות העיקריות של הטיפול

היא(אני מדברת על השיאצו והדיקור-שהם התחום שלי) דווקא העוצמה שלהם היא העוצמה שבה הם מזיזים את הדברים והבעיה היא שלאחר הטיפול,המטפל לא יכול להיות שם בשביל המטופל 24/7 ואפילו לא תמידשעה אחרי הטיפול.וכאשר המטופל מגיע הביתה,הוא זקוק ךתמיכה.הוא זקוק לתמיכה מעבר לשעה בשבוע שהוא אצל המטפל,ותמיכה יותר מקצועית מאשר המטפל שלו(מה לעשות-לא כל מטפל בר.משלימה הוא פסיכיאטר..) מבחינתי,אחת התכונות ההכרחיות אצל מטפל,היא להבין מה היכולות שלך,ולהבין שהמטופל קודם לכל.הייחוד לרגשות האגו שלך.ולומר שאתה יכול להתמודד עם מה שיעלה לו-זה להיות באגו טריפ,במידה מסוימת. אתה מעלה לו את מה שאתה מעלה-לא משנה באיזו מידה,אבל רשת הבטחון שלך,לפחות בשלבים הראשוניים,היא שיש לו מישהו מעבר אליך.ואצל מטופלים מסוימים-זה צריך להיות תנאי לטיפול. או תוך כמה טיפולים-להביא אותו לנקודה בה הוא יסכים להיות נתמך ע"י אדם מקצועי נוסף כי,כן-אתה מעלה לו דברים.אבל להתמודד עם זה,כשאתה לא שם-אתה משאיר אותו בעצמו. אני מסכימה איתך,לחלוטין

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif

 

[freearth10]

אני מאמינה

שאלי מגיעים רק מקרים שלהם אני יכולה לעזור ומי שכבד לי מידי לא יגיע אלי ולכן אני בוטחת בתהליך ולא חוששת ממה שיוצא ממנו.בנוסף, בקנסיולוגיה לא נגיע אל מקומות שהמטופל לא בשל לטפל בהם ולכן אני גם לא חוששת ממה שיצא שם. וזה לא קשור בכלל לאגו.

 

[דוד כפרי]

אני מקווה מאוד שלא תתבדי.

 

[אדומה2]

../images/Emo12.gif

הודעה ספוגה בהתנשאות לא? הדבר שראיתי בכל השרשור הזה שדבק בכל האנשים פה זה צניעות- ואולי צניעות יתר- אבל זה בדיוק המינון שגורם להם לבדיקה עצמית על מנת לתת את הטיפול הנכון ביותר למטופליהם. מחשבה: את באמת בטוחה שאת זו שמאפשרת למטופלים לעשות את השינוי? או שאולי הם אלו שמאפשרים לך לעזור ולהיות שם, ואת פשוט עוזרת להם כמיטב יכולתך, אותו טיפול לכל תלונה, גם כשהיא שונה מקודמתה? איזה יופי שככה עשית פה אבחון זריז לכולנו, ותודה ששיתפת, כמו גם תודה על שעמדת על ההבדלים בין הטיפולים הסיניים לסוגיהם והקנסיולוגיה. המשך שבוע טוב, יעל