שאלה על טיפול בחולי אנורקסיה

[אדומה2]

אה.... הבנתי.

אני מתה על איך שאת מתעקשת להמשיך לחשוב ולבטא את ההכרח שלך לשים אותי במשבצת מסוימת. כך תוכלי איכשהו לטעון שאת יודעת מי אני ומאיפה אני באה ולאן אני הולכת, ולהתמודד עם חוסר ההסכמה שיש בינינו לגבי דברים מסוימים.

עכשיו שאני יודעת שאני מסתכלת על המחלה ולא על האדם- ושוב תודה על ההאבחנה מאירת העיניים- אני יכולה לשקוט 40 שנה. איך לא ראיתי את זה קודם?! חג שמח, יעל

 

[freearth10]

../images/Emo10.gif ../images/Emo12.gif

 

[SideKick]

אופס...

יש לי הרגשה שמישהו פה לא ספר עד 10. מאיה לא תקפה אותך.

 

[אדומה2]

גם אני לא אותה.

 

[אליסה10]

באמת!

אני מבינה את החלק הרגשי שיכול להיות קיים בדלקת ריאות, בעיקר אם היא חוזרת וקשה, אבל ההשוואה לאנורקסיה פשוט מוטעת. אנורקסיה היא הפרעת אכילה שהיא רק הסימפטום החיצוני למצוקה הנפשית העצומה הקיימת בפנים ואף פעם לא מופיעה "לבד", בניגוד לדלקת ריאות. אני מאוד בעד רפואה משלימה אבל לא מצליחה למצוא אפילו כיוון אחד בה שיכול לרפא (וכן, אני מדברת על לרפא ממש) אנורקסיה.

 

[freearth10]

אין מחלה שהיא רק פיזית

אין כאב שהוא רק רגשי! אלה הם שני הצדדים של אותה המטבע. הרפואה ההוליסטית לדעתי לא מרפאה כלום. היא פותחת חסימות אנרגטיות בגופנפש של האדם ומאפשרת לו לרפא את עצמו. כך אני רואה את תפקידה של הרפואה ההוליסטית, לפחות את תפקידי כמלווה אנשים בתהליך של צמיחה. ובתהליך הזה זה עקרונית לא משנה אם האדם שמולי סובל מדלקת ריאות או ממחלה שהתבטאותה היא רגשית. אני אעשה איתו בדיוק את אותו הדבר: נבחר נושא, נבדוק איפה זה יושב, נבדוק איך אפשר היום לנטרל מתחים שליליים, לעשות זאת תוך הקשבה לאדם שמולי ותמיכה בו כאשר הוא עובר את התהליכים הקשים ובנטיעת האמונה בהצלחה בעתיד של צמיחה. והתהליך הזה נכון לכל מחלה, כי לא היא נושא העבודה שלי. במרכזו של כל התהליך עומד אדם אחד שהוא כל כך יחיד ומיוחד. מאיה

 

[SideKick]

אז אולי תספרי לנו...

איזה תחום של הרפואה יכול לרפא (אבל ממש לרפא) אנורקסיה?

 

[אליסה10]

הלוואי וההיתי יודעת

תאמין לי שהייתי הראשונה!

 

[SideKick]

אז אני אגיד לך...

שום תחום אינו יכול לרפא הפרעות אכילה. אבל יש תחומים שיכולים לעזור לאנשים עם בעיות אכילה למצוא את הדרך שלהם לצאת משם. למצוא מחדש את ההגדרה האישית הנוגעת ליחס לגוף. ליחס לעצמו. לתפיסה העצמית. אנשים שמתחברים טוב למילים ולדרך הפסיכולוגיה יכולים להיעזר בתחום הזה. אבל זה אינו תחום שמתאים לכולם. אנשים רבים עם הפרעות אכילה צריכים את התשובות שלהם בדרכים אחרות.

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

השחרור של התכנות והזיכרון הטראומטי

משחררים את הלחץ. תאי המוח ששוחררו מתחילים שוב לפעול - שוב אלא אם הם נוצרו מזיכרונות אירועים העוברים במשפחה - אז הם פשוט צרכים להתעורר בפעם הראשונה וזה לוקח קצת יותר זמן - למרות שיש תרגילי בית לזרוז התהליך. כאשר הפרעות אלו מוסרות כל הליך אנרגטי, במגע או שלא במגע ובמיוחד עבודה עם צמחי מרפא יעזרו להתגבר על המצב שנוצר ולפתח באופן הרמוני צורת חיים המשוחררת מהבעיה, במקרה הנוכחי אנורקסיה. כאן באמת יש מקום נפלא לשילוב של מגוון שיטות של הרפואה המשלימה. חג שמח וגמר חתימה טובה אסתיה

 

[ילדת החיים]

אליסה,

אין "תחום" או "סוג" של רפואה שיכול "לרפא" הפרעות אכילה המילים גם מעט מוטעות בהגדרתן,אבל לא נכנס לזה כרגע לכל אדם-נכון ומתאים מה שנכון לו.אבל הבסיס והפואנטה היא נכונות ומוכנות האדם.בשלות האדם.מכאן,הצעד הבא,הוא המטפל המתאים. המטפל-מגיע אליך ברגע שאת מוכנה. והרפואה המשלימה אכן יכולה לעשות את העבודה.לא לבד.לא בנפרד מהרפואה המערבית.אבל בעיקר-לא בנפרד ממך.. תקראי את היומנים שאני פרסמתי כאן(והם כ"כ חלק קטן,אליסה..),ותביני שהדברים שלי הם לא תיאוריות או דיבורים על סמך אנשים שאני מכירה או טיפלתי בהם,אלא דברים ממני..)

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

דוקא כן, אם תפני לתחום הפסיכו'-אונ

פסיכותרפיה אוניברסלית שהתפתחה ממצוקות נפשיות המשפיעות על חי היום יום לא רק כמחלות אלא גם ברמה התנהגותית, חלקה בלתי נשלטת והורסנית, נותנת מספר שיטות טיפול אפשריות ויש בהן גם את השיטה המשחררת את ההפרעה עצמה בדרך אנרגטית שכן ההפרעה מתהווה לא כפעילות נורמטיבית של תאי המוח אלא כהולוגרמה, מעטפת ולחץ אלקטרומגנטי הנמצא בשדה הביו-פידבק הנוצר מפעילות תאי מוח, הלחץ חונט תא מוח שאמור היה לבצע פעולה הפוכה ומשפיע באופן פעיל, או בנתיים רדום. כאשר קיימת בעיה מסוימת והיא חוזרת על עצמה או מתמשכת לאורך זמן משמעו שההולוגרמה פעילה והיא רק תתחזק ותלך. למקרה זה קיימת השיטה האנרגטית המטהרת את שדה הביו-פידבק מההפרעות האלו. לידיעתך אין אדם ללא הפרעות כי הן נקלטות עוד במהלך ההריון מזכרונות האמא והאבא לדורותיהן (המצויים חלקן כדפוסים והולוגרמות וחלקן כזכרונות מיטיבים שיפעילו משוב טוב בחיים. הולוגרמות כאלו יתפתחו גם מאירועים טראמטים במהלך חיים. בשנת 1995 היתה אצלי משפיה לשחרור מהבעיה והם זכרו 4 דורות של מקרי אונס, התעללות מינית ו 'כמעט אונס' על הנשים והגברים גם יחד. חג שמח וגמר חתימה טובה אסתיה

 

[דוד כפרי]

"פיזי לחלוטין"../images/Emo35.gif הסתבכת...

אבל לפני שמאיה תגיד את דעתה, אומר שאני מסכים-למחצה איתך: דלקת ריאות היא דבר פשוט בהרבה מאנורקסיה. אנורקסיה היא ביטוי של רצונו של אדם לא להיות; דבר פאראדוכסלי, כי בעצם הענין הוא שליטה מוחלטת בגוף הפיזי, עד כדי הכחשת כל צרכיו. הרבה פעמים יש רקע של תקיפה/התעללות מינית. הרבה פעמים יש נטיה אובדנית. מי שלוקח על עצמו לטפל באדם עם נטיה אובדנית, או שאפילו יש חשש שאולי יש לו נטיה אובדנית, לוקח על עצמו סיכון עצום. לא רק על עצמו - גם על המטופל שלו. אני הייתי מעדיף לחלוק חלק מהמשא הזה עם פסיכולוג/מטפל קונבנציונלי אחר, שיש לו נסיון בסוג זה של עבודה. זה דבר שכדאי לדעת: לרפואה המערבית (שילוב של טיפול נפשי קונבנציונלי עם טיפול תזונתי, ואשפוז אם צריך) יש הצלחה טובה מאוד בטיפול באנורקסיה. זה הרבה יותר "הוליסטי" ממה שנדמה במבט מבחוץ, ושיעור ההצלחה עומד על כ-70% - כלומר, 70% מהמטופלים מפסיקים להרעיב את עצמם ולא חוזרים לזה במהלך של יותר משנה אחרי הטיפול. נכון שיש להם בעיות לא פתורות - למי אין? אבל כשאין סכנה לחייהם, וכשכל האנרגיה הנפשית שלהם כבר לא ממוקדת בהרעבה, אפשר לטפל בבעיות האלה. "כל החיים לפניהם."

 

[SideKick]

פיסי...

גם אני מסכימה שיש הבדל בין דלקת ריאות לאנורקסיה מבחינת ההתייחסות של הטיפול. אולם אם יש דלקות ריאות חוזרות זה כבר מתחיל להיות סיפור דומה. בקיצור - ההבדל לדעתי מתבטא בין האקוטי לכרוני. מופעים כרוניים יושבים תמיד על מצב רגשי קשה. מהבחינה הזו לאנורקסיה, דלקת כרונית באגן, גיבנת או אלרגיה תמידית יש משותף.

 

[דוד כפרי]

מסכים, אבל מעיר שוב:

יש מצבים שבהם אין סכנה לחיי המטופל; אז אפשר "לקחת את הזמן", כמו בטיפול באלרגיה, עקמת ועוד. במקרים של דלקת ריאות חוזרת יכולה להיות סכנה לחיי המטופל, אבל אין סכנה של התאבדות. באנורקסיה (וגם בולימיה), האפשרות של התאבדות צריכה תמיד להיות חלק ממערך השיקולים בבחירת דרך הטיפול.

 

[ילדת החיים]

דוד,

בהפרעות אכילה,אכן,תמיד צריך להיות עם האצבע על הדופק כפי שאליסה ציינה,נכונה,הפרעות אכילה הן מכלול של דכאון,OCD,חרדות,וכן-רצון אובדני. אבל!!,הפרעות אכילה הן הרבה יותר זעקה לעזרה(אני מכלילה,אבל בזהירות רבה,כי תמיד יש יוצאים מהכלל).אני אעז ואומ משפט קשה,אך נכון.מי שירצה למות-יעשה את הצעד.מי שירצה עזרה,תשומת לב.מי שירצה לצעוק,מי שירצה לומר "אני כאן!!"-יכנס לרוב למצב שבו הוא בבעיה,כמו הפרעת אכילה.וזה לא חייב להראות על גופו(לדוגמת בולימיה נרווזה).לרוב שומעים מפי חבר'ה עם ה"א משפטים כמו "שונאת את המשפחה,הם לא ראו את זה כל הזמן.הם לא ראו את זה כל השנים.עכשיו אתם רואים?" אז,לרוב-אם אין טריגר מספיק קשה-אין התאבדות.יש רצון אובדני,או למראה עין-דרך אובדנית(ולא תמיד האדם תופס עד כמה זה מסוכן,אגב.כי באותה הבולימיה-זה די בלתי נתפס כמה מהר הדרך מובילה לקבר) כן,האצבע צריכה להיות על הדופק,על כן.אבל בהפרעות אכילה-המיקוד הרבה יותר על צעקה,ולא על מוות

 

[SideKick]

../images/Emo45.gif ולא רק...

הפרעות אכילה יכולות להיות כתוצאה ממגוון עוד יותר גדול מזה. הן יכולות להיות נסיון לשלוט במציאות משתנה דרך שליטה על הגוף. הן יכולות להיות קושי בקבלה עצמית. הן יכולות להיות מרד במסגרת. כמו שאמרת - תמיד יש בהן זעקה לעזרה.

 

[ילדת החיים]

לא "יכולות להיות"-הן כל אלו,הן שתי

וערב,מכלול של כל אלו כל מה שציינו לא סותר אחד את השני.תודה על ההבנה

 

[דוד כפרי]

מסכים עם שתיכן, ובכל זאת

לחשוב שאני יכול לשאת משא כזה לבד, זה אגו. קריאה לעזרה או לא, אני יכול לתמוך באדם ששוקל פחות ממני, לזמן מוגבל. אני יכול לתמוך באדם ששוקל כמוני, לזמן קצר. אני יכול לתמוך במי ששוקל מעט יותר ממני, עם עזרה. אני לא יכול לתמוך במי ששוקל הרבה יותר ממני. אנורקסיה זה מצב שמחייב עזרה נוספת. גם פסיכולוגים בד"כ לא מטפלים בזה לבד, אלא נעזרים באנשי-מקצוע נוספים, משתפים את ההורים, המשפחה ועוד. למה שאני לא?

 

[ילדת החיים]

אבל הסכמתי איתך,לחלוטין