אפשר להצטרף?
תודה. לעניין אליהו: מעשי ניסים ונפלאות מצד נביאי ה' נפוצים בספר מלכים, בייחוד במחזור הסיפורים על אליהו ואלישע (בנוסף ניתן לציין את איש האלהים שבא מיהודה לבית אל, יבש את יד ירבעם וקרע את המזבח [בדבר ה' כמובן; מל"א יג], ואת חזרת הצל במעלות אחז [מל"ב כ, ח' - י"א]). על רקע זה יש לראות גם את הספור על שריפת אנשי המלך: הנביא מסוגל לחולל מעשים יוצאים מגדר הרגיל מכח סמכותו כאיש האלהים (ולא תמיד ברור האם הוא אך ורק שליח או שמא יש לו כח משלו). הטענה ששריפת החיילים היא עונש מוגזם אינה מקובלת, כנראה, על מחבר הסיפור הזה: לראיה, גם שר החמישים השני עושה בדיוק כמעשי קודמו - כנראה העונש לא היה עד כדי כך חמור. ומכל מקום, כפי שציינה שושו (נכון? זכרוני אינו מטעני?) בצדק, מטרת הסיפור היא להנגיד בין הציווי בשם המלך לסמכותו האלהית של אליהו. הדבר אינו נעשה בצורה מופשטת, כפי שנוסח כאן, אלא ע"י סיפור מעשה - שריפת שרי החמישים וחמישיהם. נראה שלמחבר הסיפור היו תפיסות שונות לגבי צדק מאשר ל(חלק מ)קוראיו. לעניין משה: הכאה בסלע היא חטא חמור ביותר, בדיוק מהסיבות שנמנו לעיל. "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני העדה" (אני מצטט מהזכרון): אתם, משה ואהרון, לא בטחתם בי (זו משמעות השורש א.מ.נ. בכל המקרא, למעט אולי "ואהי אצלו אמון") עד כדי כך שתבטחו ששמי בלבד יוציא מים מסלע, אלא השתמשתם במטה הקסמים, המטה שנהפך לנחש, כדי שבכחו יוציא הסלע מימיו; וכך לא אני נתקדשתי ונתגדלתי ונודעתי בתוך בני ישראל, אלא אתם משה ואהרון, המכשפים המומחים, עושי הלהטים, העולים בכחם אף על חרטומי מצרים. וכשם שאתם לא עמדתם במלתכם אף אני לא אעמוד במלתי ולא אזכה אתכם לראות בהשלמת מעשי ידיכם, בהבאת בני ישראל לארץ אשר נשבעתי להם, למען ידעו כי לא אתם הבאתם אותם שמה אלא אני, ה' אלהיהם המוציאם מארץ מצרים. כך, מכל מקום, אני מבין פרשיה זו. ועוד לענין משה: בדברים א, כ"ב - מ"ו מסופר שוב סיפור המרגלים. בשונה מהסיפור בבמדבר, כאן מסופר כי העם פונה אל משה בבקשה לשלוח מרגלים ומשה מסכים על ידו (כ"ב - כ"ג); וכשהעם בוכה לאהליו והקב"ה מענישו מספר משה: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם". כך העונש שקול לחטא, ואך חבל שהדבר סותר את דברי המקור הכהני.
