שאלה על אליהו הנביא

learned hand

New member
שאלה על אליהו הנביא

מלכים ב פרק א ט וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר-חֲמִשִּׁים, וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל אֵלָיו, וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל-רֹאשׁ הָהָר, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה. י וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ, וַיְדַבֵּר אֶל-שַׂר הַחֲמִשִּׁים, וְאִם-אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת-חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו. יא וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, שַׂר-חֲמִשִּׁים אַחֵר--וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה. יב וַיַּעַן אֵלִיָּה, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אִם-אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת-חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ-אֱלֹהִים מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו. יג וַיָּשָׁב, וַיִּשְׁלַח שַׂר-חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים--וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר-הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, תִּיקַר-נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ. יד הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֶת-שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים, וְאֶת-חֲמִשֵּׁיהֶם; וְעַתָּה, תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ. {ס} טו וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אֵלִיָּהוּ, רֵד אוֹתוֹ, אַל-תִּירָא מִפָּנָיו; וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ, אֶל-הַמֶּלֶךְ. האם ניתן להבין מכאן כי העובר על מצוות "דבר אליי יפה" דינו מוות? ומה אשמים החיילים המסכנים שבאו עם מפקדם בפקודת המלך?
 

shushu10

New member
מיהו אליהו הנביא?

אם נעקוב אחרי מעשיו של אליהו הנביא ונרד לחקר מחשבותיו - נמצא אדם קנאי לאל, הלוקח את החק לידיו ומנחית, בשם האל, מכות אנושות על כל צעד ושעל. זו הסיבה שאליהו נלקח בסערה השמימה, מה שנקרא בזמננו "פוטר ממשרתו".
 

learned hand

New member
אבל

במקרה הזה ה' עשה כדבריו של אליהו, ולכן ודאי המעשה היה צודק. האם נרמז כי ה' היה שפוט של אליהו, ונהר אחר גחמותיו הרצחניות, ותרם להרג חפים מפשע ושפיכות דמים בעם ישראל?
 

shushu10

New member
יש ענין בתורה "להעמיד במקום" את

הלא מאמינים ועושי דבריהם, בפרט אם הם נושאים בתפקידים רמי מעלה כמו מלך ועוזריו.. הרעיון המרכזי העובר כחוט השני הוא חינוך להכרה שהקב"ה מנהיגו הרוחני והבלעדי של עם ישראל. בתקופת המלכים חלה הקצנה ונהיו סיונות להפגין עליונות של מלך בשר ודם על מלך המלכים. התרברבותם של המלכים על עוצם ידם ויומרתם להכניע את איש האלהים ודברו "זכו" לתגובה חריפה. נתיניהם היו אמורים שלא לשתף פעולה ולכבד את דברי אליהו., אשר תפקידו להיות נושא דבריו של האל. למילותיו של הנביא אליהו היה כח אדיר אשר התבצע בו במקום ע"מ להפסיק את השימוש ביכולות אלו תוך הגדשת הסאה, היה צורך למנוע את המשך תפקידו.
 

masorti

New member
שתי הערות...

הערה ראשונה: אם אליהו פעל בצורה חריפה מידי שלכאורה הביאה לפיטוריו, מדוע האל נזקק לפיטורים? האם לא היה יותר פשוט שהאל או אחד ממלאכיו יתן הוראה לאליהו להתמתן? הרי מקובל שמעביד מזהיר את העובד לפני שהוא מפטר אותו. הערה שנייה: לא בהכרח שמלכים ושרים חונכו שלא לצפצף על נביא. ירמיהו נזרק לכלא של צדקיהו, ואלמלא מקורב שביקש עליו רחמים הוא היה מת בצינוק. (עייני בבקשה בירמיהו ל"ח.) עובדה שירמיהו לא נקט בשום צעד ניסי כדי להיחלץ מהבור ו/או חצר המטרה.
 

pembencipolisi

New member
אם איננני טועה היה עבד מלך הכושי

מי שנסה לחלץ את ירמיהו מן הכלא, ובסופו של דבר דוקא הבבלים עשו זאת... עולם כמנהגו נוהג, במצבו האומלל של ירמיהו , לא יכל האסיר אלא רק להתפלל מתוך הבור. נסים לא עזרו לו. שום נס גם לא מנע נביא אחר , זכריה , מלהרצח... ככל שאר האנשים, גם לנביאים לא עמדה הגנה כלשהי.
 

shushu10

New member
2 תגובות

א) צדקת. אכן האל עצמו שולח את אליהו לתקופת צינון לנחל כרית, אלא שאליהו לא לומד כמו שצריך ובפעם הבאה כשהוא משתמש שנית בכוחו המיוחד לחסל את נביאי הבעל - מגיע תורו לעזוב את הבמה הנבואית. ב) אחד מתפקידי המלך היה לעסוק בתורה וגם להעביר לעם את חוקותיה (חוקת המלך) - מכאן ברור שדבר האל, דרך נביאיו, מחייב הכרה בעליונות האל וכיבוד שליחיו. איפה מצאת שאליהו מבקש על נפשו או נוקט בצעד ניסי כאשר איזבל מבקשת להורגו? ההפך הוא הנכון - ראה מלכיםא יט, ד' - והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבתי. אלא שהאל מצילו ממוות ובהמשך מטיל עליו 3 משימות אחרונות וביניהן למשוח את אלישע תחתיו.
 

masorti

New member
תשובה...

א) אני לא מדבר על כך שהאל יארגן לנביא חופשה, ויצפה שהנביא יבין לבד את הרמז. (ובכלל, הטענה שהיה מדובר ב"תקופת צינון" היא פרשנות שלך) אני מדבר על בת קול שתאמר לנביא בצורה הכי ברורה שיפסיק להשתמש בכוחו בצורה מוגזמת. ב) הדוגמה שלך עם איזבל רק מוכיחה את טענתי שהנביא לא מפעיל את כוחו בכל פעם כדי לחנך את המלך ומקורביו. אליהו נמצא בסכנת חיים בגלל איזבל, וירמיהו נמצא בסכנת חיים בבור בגלל שרי צדקיהו. ובשני המקרים הנביא לא יכול לעשות שום דבר בענין. מה שאומר שהשימוש הניסי ב"תרד אש מן השמיים ותאכל אותך ואת חייליך" הוא לא כלי שהנביא אמור להשתמש בו בכל פעם שהמלך או המלכה או איזה מיניסטר חושב שמותר לצפצף על הנביא ועל נבואתו.
 

shushu10

New member
2 תשובות מתבקשות

א) תקופת צינון אינה "המצאה" שלי!! יש לך ציפיות מוזרות לגבי צורת המסר שבה אמורה להגיע לאליהו "קריאת האל". אליהו מבין היטב שהרחקתו ממקום ישוב לנחל כרית הוא לשם השתקתו הזמנית ללקיחת פסק זמן ובדיקת מעשיו, אם אינך מסכים לפרשנות זו - מה לטעמך היתה מטרת הרחקתו הזמנית של אליהו מהבמה?? ב) אליהו וירמיהו לא מבקשים דבר בשביל עצמם. זוהי גדולתם וראייתם הכוללת את כל עם ישראל. "בשני המקרים הנביא לא יכול..." זוהי פרשנות שלך. מנין אתה מגיע למסקנה שלא יכלו להשתמש בנס להצלת נפשם? לדעתי - שניהם מבינים שעונש הוא מאת האל ואל להם ל"נצל" את כוחות הנבואה והשימוש בהפעלת ניסים לענינם הפרטי. ולסיום - יש להבין כי למרות שסיפור נבואי עיקרו בנביא ופעולותיו/פעליו - אין הנביא עצמו גיבור בסיפור. כך בסיפור "כרם היה לנבות" בו הגיבור אינו אליהו כי אם אחאב וכך גם בסיפור האשה הגדולה משונם - שהיא הדמות הדומיננטית בסיפור - ולא אלישע. עצם נוכחותו של הנביא בסיפור אינה הופכת אותו לגיבור ובוודאי שלא בהכרח לגיבור חיובי. מה שחשוב בסיפורי הניסים של הנביאים אינו הנביא עצמו אלא הרעיון, תפישת מהות הנבואה
 

masorti

New member
תשובה...

א) המטרה של הרחקתו לנחל כרית ברורה... הסתרתו מפני אחאב. הוא הרי ניבא בצורת, ועומדת אכן להיות בצורת. סביר שאחאב יקרא לו וינסה לכפות עליו לפתור את הבעיה. אז הפתרון הוא שאליהו ייעלם, ואחאב יהיה תקוע עם הבעיה. שימי לב לניסוח הפקודה: "לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן." לא "וישבת בנחל כרית" לא "והלכת לנחל כרית" אלא "ונסתרת בנחל כרית". כלומר: נחל כרית מיועד להיות מקום מסתור ולא מקום צינון. ב) מענין שאלישע לא הבין את תפקידו כמו שאת חושבת שנביאים הבינו. הוא השתמש יפה מאוד בכוחו לענין פרטי, כשחבורת נערים צחקו על כך שהוא קרח. ולא מצינו בתנ"ך שהוא נענש על כך.
 

shushu10

New member
יש כאן סיפור מוסרי ולקחו בצידו.

ואין זה סיפור המדבר על בעיות הישרדות פרטיים של אליהו במצבים אלו ואחרים. אם אין כאן לקח מוסרי - לשם מה הוכנס הסיפור לתנ"ך, מכל מקום? יש פרשנויות רבות לפסוק שהבאת ואביא רק צטוט מ"כלי יקר" אשר מנמק צו האל הזה ("לך מזה...") בכך ששבועתו של אליהו נעשתה ביזמתו שלו: "אף על פי שאליהו לשם שמיים נתכוון, לכבוד ה' ועבודתו, עם כל זה היה פועל אכזריות למנוע מהם אפילו הטל שאינו נעצר ולעומת זה (וכתגובה לכך) אמר לו "לך מזה" שטרדו משם. או אפשר "לך מז ה" כלומר מזה האכזריות שנעשית במניעת הטל מהברכה".
 

masorti

New member
איזו שאלה מוזרה...

"אם אין כאן לקח מוסרי - לשם מה הוכנס הסיפור לתנ"ך, מכל מקום?" עורכי התנ"ך ליקטו את המידע שהיה בידם על אליהו, ושיבצו בתנ"ך כל מה שנראה להם מספיק אמין. הרי היה מדובר על נביא חשוב, וברור שהשאיפה היתה לתעד כל פרט על חייו שהשתמר (גם אם לא מדובר בסיפורי מוסר). אני מזכיר לך שגם לפי המסורה ספר מלכים נערך לא לפני גלות בבל, ואליהו חי כ- 300 שנה קודם. לגבי הפרשנות של "הכלי יקר"... א. נשמע לי משונה שאליהו יסתכן בחריגה מסמכותו. הרי הוא מבין יותר טוב מכולם שהקב"ה לא אוהב שמתחייבים בשמו בלי להתייעץ איתו. ב. גם אם מדובר באמירה ללא רשות, האל היה יכול להעיר לאליהו ישירות או לשלוח אותו לביתו ולא למדבר. ושוב... איזכור ההסתתרות מצביע שלא מדובר במשלוח לגלות (כלומר: בענישה) אלא במשלוח למחבוא.
 
קווים לדמותם של אליהו ואלישע!‏

‏"מקפיד על חטא חבירו - מישום שאין לו המשכה אליו, אבל יש לו המשכה אל בני גילו. מטיל אימה ‏יתירה - מישום שררה. זורק מרה - מישום קפדנותו. מצדיק הרשע - לכסות גם כן החיסרון כל עצמו, ‏מגנה חיסרון חבירו - מישום עין רעה. נוטל שררה לעצמו - שקשה לו לסבול להיות פחות מחבריו. דן ‏לכף חוב - מישום עין רעה. מתאמץ להשפיע על שומעי ליקחו כי מלמדם דרך הטוב - כדי לבקר ולפסול ‏את דרך חברו, ולהראות את עדיפות כוח ההמשכה שלו על פני זולתו. מערים להמשיך בני אדם אל התורה ‏יותר מהמידה - מפני שרוצה להרחיקם מדרך חבירו. רודף ביתר שאת להביא תועלת לרבים - מישום ‏אהבת השררה" (מיתוך מדרגת האדם)‏ למרות שלא דיבר הסבא על אליהו ואלישע, עכ"ז כאשר יהי לנגד עינינו מקרא שכתוב "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם ‏בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ: " (מלאכי ג) או אז נהיה יותר פיקחים למצוא את ‏ההבדלים [אם ישנם] בין אסכולת אחאב לבין אסכולת אליהו ואלישע, ומי העונה ביותר להגדרות הללו?‏ ולשם כך ייעד הנביא לפני האחרון "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים ‏וּמִשְׁפָּטִים:" כך שבחינה זו אמורה להיעשות בהתאם לדברות הר חורב. ‏ מאחר שנאמר "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ ‏לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם ‏שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:" (ויקרא יז) מה מאוד תמהתי על אותו נביא אשר בלע את לשונו ‏כאשר נשאל "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:" (מל"א יט) שאם נאמר "וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה הֶהָרוּס:" (שם יח) ‏מעולם לא שמעתי שכאילו בימי אליהו הנביא נהרס "מִזְבַּח יְהֹוָה" אשר בירושלים. ואם מדובר על "מִזְבַּח ‏יְהֹוָה" אשר בהר הכרמל הלוא צדקה איזבל בשולחה "מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה ‏יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם:" שהלוא "דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת ‏הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:" ‏ רק על זאת בלבד מגיע לו למות במיתות משונות "מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה לָכֵן גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ ‏אֶת דְּרָכָיִךְ: גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה: וַתֹּאמְרִי ‏כִּי נִקֵּיתִי אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי:" (ירמיה ב) שהלוא "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם ‏וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי יְהֹוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר: וַיֹּאמֶר ‏יְהֹוָה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ:" (שם ט) ובמקום לפתוח ‏את החומש ולהתבונן באיסור שחוטי חוץ, במקום זה "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר ‏לִמְּדוּם אֲבוֹתָם:" וברוב בורותו, אינו חש אותו מקטרג שאינו אלא מקטרג על עצמו ולא על העם. "וַיֹּאמֶר ‏קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב ‏וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:" ‏ אין כל צורך לערוך ספירת מלאי במזבחות בית המקדש. שאם בדברות אוהל מועד ייעד הכתוב "אִישׁ אִישׁ ‏מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ‏לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא ‏מִקֶּרֶב עַמּוֹ:" (ויקרא יז) אל נא נתמה על החפץ שאיזבל המרשעת (?) הייתה הרשות המבצעת להרוס את ‏הבמות ולזבוח עליהם עצמות אדם, מבלי להמתין לאינקווזיציה של יאשיהו. ‏ וביותר תמהתי על קנאים הללו. הלוא "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי ‏יְרוּשָׁלָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן: וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן:" (מל"א יא) ‏ולא עוד אלא שאי אפשר להתעלם מאותו "נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי ‏יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן:" (מל"ב יח) ומדוע אין פוצה פה ומצפצף מצד שני המשטינים צוררי ‏ישראל הללו על עבודה זרה ממש הממומנת בחסות הממשלה בתוך בית המקדש?‏ מעניין מה הייתה תגובת הקוראים, אילו הייתם מביאים את בנכם להתברך אצל מקובל מטורף כי לעולם ‏חסדו, המתיימר לרפאות את בנכם ללא מגע יד. אולם לפשתם אותו על חם נועל את הדלת וגוהר על ‏בנכם. האם לא הייתם מפקפקים לסיפורי סבתא המסופרים עליו שכאילו ידע לתפעל את יהוה בשלט ‏רחוק, והוריד מטר מבלי לגעת בשמים, וכמו כן והניף ידו אל המקום ואסף המצורע, ושכחתי שמחר סאה ‏סולת בשקל, וכל זה כמובן ללא מגע יד ואף מבלי להתבונן בפני המתרפא. ואם שניהם הוצרכו לגהור על ‏קורבנות האונס שלהם אחר שדרגו לנעול את הדלת אחריהם, איזה משני הסיפורים מפוברק?‏
 

יוסי ר1

Active member
פעמים שאתה כותב דברי טעם,

ופעמים מלהג לשווא. הפעם ליהגת לשווא. ואם אינך מאמין שנביא עושה נס, בין אם במגע יד ובין אם בדרך אחרת, אין זה אומר שכל העם סביב אליהו ואלישע לא האמינו, וכן המביא את הדברים בכתב.
 
ואילו נוכחת שהנביא המתיימר לעשות

ניסים ללא מגע יד, כהורדת אש מהשמים, האם לא היית מזמין עבורו משטרה כאשר נעל את הדלת וגהר על בנך? אולי אינך יודע איך עושים ניסים ללא מגע יד, או כיצד מבצעים החיאה? ומה שתתרץ את אליהו ואלישע, אתרץ את שבתאי צבי הנחשד על הזכור.
 

יוסי ר1

Active member
אכן, נביא נבחן על סופו.

אליהו עלה בסערה השמימה ברכב אש, אלישע ברא בהבל פיו יער עם דובים שביקעו את מחרפיו, ואילו שבתאי צבי, שבתחילה האמינו בו מחצית מגדולי ישראל, סופו שהמיר את דתו. אילו חלילה הייתי נזקק לנס, ויודע שאיש אלוהים לפני, לא הייתי מהסס לתת לו לנעול את הדלת אחרי בהיותו עם ילדי, רפי שאיני מהסס לעשות זאת היום עם רופאי בתי חולים למיניהם. אגב, האשמה שאתה מאשים אותם, גם בפדופיליה וגם בנקרופיליה, היא האשמה כה מתועבת ומרוחקת מהדעת. כמה אנשים אתה מכיר שיחשקו לקיים יחסים עם גווית ילד? נראה לך שגם המורה וגם תלמידו הגיעו במקרה לאותה שפלות מדרגה שאין למטה ממנה?!
 
לשם מה גהרו על הנער?

אם כדבריך עשו את כל ניסיהם ללא מגע יד? מדוע אלישע לא גהר על נעמן, ומבלי להביט אל מראיהו ציוהו רחץ וטהר! הכי ללא מעשה חידודין כמו הורדוס אלהים אינו מסוגל להחיות מתים? תתבייש לך אם היית עובר בשתיקה כאשר רופא היה גוהר על בנך פיו על פיו..???
 

יוסי ר1

Active member
לצערי הרב אין אני יודע איך עושים

ניסים, רק לספר על ניסים שאחרים עושים. לא אני טענתי שעשו כל ניסיהם ללא מגע יד, להפך, אני כתבתי "בין אם במגע יד ובין אם בדרך אחרת". ניסים הם עניין שבין מחולל הנס ובין הקב"ה שמעניק לו את הכח לחולל את הנס, וכל נס הוא עניין בפני עצמו - גם משה שמוציא מים פעם מדבר ופעם מכה, ופעם זה כיאות ופעם לא. הנביא, להבנתי, עושה את הנס באותו רגע על פי דבר השם, ולא הוא עצמו מחליט מדעתו (וכן, ראיתי את השירשור על אליהו, האם פועל מדעתו או בצווי ד', אין צורך לקפוץ עם זה). וכשאני מביא את ילדי לרופא מומחה, אין לי במה להתבייש, ואני לא אמור להכיר ולהבין כל הליך שהם מבצעים. אם יש לי חשש שהרופא אינו פועל ממניעים כשרים, אשתדל להגיע לרופא אחר. אבל כל עוד יש לי אמון בו כרופא, איעתר לדרישותיו, כולל להתפשט, או אם יבקש ממי מבני משפחתי הנבדקים לעשות כן. סתם כדי לסבר את אזנך, סיפר לי רופא ידיד כשדננו בדיוק בנושא זה, כיצד התרעמה עליו אחת החולות כשהוא ביקש ממנה להתפשט, כשלדעתה הסימפטומים שהיא הגיע איתם לא הצדיקו זאת. לאחר שהוא הבהיר לה כי את דרכי בדיקתו הוא קובע ולא הפציאנטים, והיא יכולה ללכת לרופא אחר אם אינה מוכנה שיבדוק אותה, היא נעתרה והתפשתה. ומזלה שנענתה, משום שמה שהוא גילה היה הרבה יותר חמור ממה שהיא סברה, ובבדיקה חיצונית שטחית, כפי שהיא סברה שמספיק, הוא לא יכול היה לאבחן את מחלתה. אז שנזכה לרוב בריאות, אבל במקרה הצורך, יש לתת את הקרדיט לאיש המקצוע, או לחלופין ללכת למי שכן נותנים בו אמון.
 
כולל השתטחות על החולה כשיטת ריפוי?

שכחתי שמילכתחילה התיימר לרפואתו על ידי מטהו בלבד! ולדעת הרמבם שבן השונמית לא מת, אף אם לא הייתה חדירה, לא יצא מכלל המשחקים בתינוקות דבני מבול הם! (אי שם בנידה)
 

איקו

New member
תשובתו של רבי לוי בן גרשום (רלב"ג)

וישלח אליו שר חמשים וחמשיו - ר"ל ששלח לאליהו לכבודו לקרוא לו שר גדול שהיו חמשי' איש הולכים לפניו והלכו עמו החמשי' איש ההם: איש האלהים המלך דבר רדה - ידמה מדבריהם שהם היו רוצים להביאו עמהם בהכרח מצד מצות המלך ולזה אמרו לו שיבא במצות המלך והרגיש אליהו מענינ' שאם לא יסכים ללכת מעצמו יקחוהו בכח למלאת מצות המלך ואז אמר להם כי מאחר שהם קוראים אותו איש אלהים הנה מזה הצד אינו תחת המלך ולא יועילו בחזקם עמו ולזה אמר ואם איש אלהים אני תצא אש מן השמי' ותאכל אותך ואת חמשיך, ולפי שהשר השני דבר אליו גם כן באופן שדבר אליו הראשון עשה אליהו שירדה אש גם כן ואכלה אותו ואת חמשיו אמנם השר השלישי לא הראה שיבא אליו בכח אבל בא אליו בתחנוני' ולזה לא עשה אליהו דבר כנגדו וגם לא היה מסכים לבא עם השר ההוא אל המלך ליראתו מהמלך ההו' ומאיזבל אמו:
 
למעלה