אחד לאחד.. ארוך ולא משעשע...
-ידע להעשרה: זה סבבה לגמרי, כיף וחשוב - לא בטוח שצריך ל*חייב* אותי לשלם בסביבות ה6000 ש"ח ולהקדיש חודשיים שלושה מהחיים בשביל לרכוש אותו... במיוחד שזו הגרסא הקצרה והזולה (קורס מדריכים, לא מאמנים), ובמיוחד אם ביליתי מספר דו-ספרתי של שנים בלרכוש ידע בתחום הספציפי שלי.
- ידע לשימוש מעשי: בשביל מה ביליתי עשור ביפן צמוד למורה שלי?
את הידע המעשי בשיטה ספציפית לומדים מהמורה שלך, בשנים של אימון יומיומי, לא בסדרה של 5 הרצאות (גם אם מעניינות ומעשירות) מפסיכולוגית ספורט בווינגייט
- תפיסת תנועה: לכל שיטה יש דרך תנועה אופיינית ודרך אופיינית להפקת כוח (שוב, חפש בפורום דיונים על סוגי אגרופים, ואני לא מדבר על כאלו שמגיעים מזוויות שונות, אלא על אינספור דרכים לייצר כוח באגרוף ספציפי אחד, בזווית אחת שעשוי להראות בדיוק אותו דבר למשקיף חיצוני שלא מצוי ברזים הספציפיים של אותה שיטה), כל אופי תנועה כזה נרכש באלפי שעות של אימונים ספציפיים, שהעקרונות שלהם שונים משיטה לשיטה..
מה יש למרצה לתורת האימון, (נושא חשוב, מעניין אך לא רלוונטי לרוב השיטות) שלא שמע אפילו על השיטה שאני מתאמן בה להוסיף לי על זה?
- ריפוי או פיתוי: עם כל הכבוד לסיימון סינג (ויש, בעיקר בגלל ספרים אחרים שלו, ומשעשע לראות אותו מתפתל בקטעים בהם הוא בכל זאת נאלץ להודות שיש משהו בשיטת ריפוי שהוא לא אוהב), חלק ע-צ-ו-ם ברפואה המערבית מבוסס גם הוא על קירובים, ניחושים, אינטואיצייה ופלציבואים.. כך או כך, זה לא קשור לדיון: אם בשיטה מסויימת משתמשים בדימוי "לנשום מהגב", "לזוז מהדאן-טיין" או "לדמיין שהרגליים מכות שורשים באדמה" בהצלחה, אז את מי זה מעניין שאין ריאות בגב, שורשים ברגליים או שהמדע המערבי עדיין לא הצליח למצוא את הדאן-טיין (נחש מה, הוא גם לא הצליח למצוא איפה בדיוק יושבים הזכרונות שלנו..)
-תזונה: לא רלוונטי לכלום, מי שחשוב לו שיצא וילמד - יש מורים מ-ע-ו-ל-י-ם ביפן (כולל בקנדו, שהוא ספורט תובעני ואינטנסיבי) שחיים על דיאטה של סאקה, בירה, סיגריות וסויה מותססת... אז מה..?!
לעומתם יש את החבר'ה של קרוס-פיט שממליצים בכל פה על תזונת פליאו (הטרנד התזונתי הגדל ביותר בשנים האחרונות, שכנראה גורם שבץ להרבה תזונאים מסורתיים), את מעמיסי החלבון והפחמימות ואת הצמחונים והנמנעים מלקטוז וגלוטן... מעשיר ומעניין, אין ספק, אבל זה רלוונטי לקוטה-גאשי, למאוושי גרי או לחיתוך שלי בחרב איך בדיוק...?!
לא מספיק שאתה רוצה שיגידו לי מה ללמד, אז שיגידו לי גם מה לאכול, או מה להגיד לתלמידים שלי לאכול?!
שיאכלו מה שהם רוצים, ואם הם רוצים יעוץ תזונאי - שילכו לתזונאי ספורט.. (מה הלאה, שיבואו אלי כשהולך להם ראש מנוע...?)
-חימום: שוב, לכל שיטה יש חימום אינטגרלי שלה, שבד"כ פותח ושוייך לאורך שנים לתת את התשובה הכי טובה לצרכים הספציפיים שלה..
אז חוץ מזה שיש חילוקי דיעות על חשיבות והצורך בחימום (וזה אגב לא מתביישים להגיד גם בקורסים של ווינגייט), המילה האחרונה בו היא ה11+ של פיפ"א שנחשב כיום על-ידי כמעט כולם כפרוטוקול היעיל ביותר למניעת פציעות לפני אימון, ונחש מה - לא למדתי עליו בווינגייט..
(את נושא פיתוח הכוח והפקתו כבר כיסינו למעלה)
-תוכניות עבודה: בכל שיטה, יש את הקוריקולום שלה, שמפרט בדיוק מה מלמדים את התלמיד בכל שלב ושלב, הן לא שנתיות אמנם - כי מלמדים את התלמיד לפי רמת ההתפתחות והשליטה שלו בחומר ולא לפי החודש הקלנדרי בו נמצאים, אבל נראה לי שזו בדיוק הנקודה...
-אני לא בטוח שיש לי אימון גדול בשיטה הנוכחית, אבל שרלטנים תמיד יהיו, גם אם יאריכו את קורס המאמנים פי 3, ייקרו אותו פי שבע ויכריחו קפוריאסטים ללמוד טאי-צ'י ולהיפך...
המדינה צריכה להתערב במינימום ההכרחי (בטיחות, מינימום הכשרה, עזרה ראשונה), אחרי זה שכל אחד יעשה ויבחר מה שטוב לו..