וואלה...
המומחים עדיין יושבים על המדוכה בקשר להגדרה הרשמית של ספורט, אז בוא נבדוק, שוב - אחד לאחד את הנושאים שציינת:
- הרוח התחרותית: ברוב אמניות הלחימה אין תחרויות, גם באלו שיש - יש באופן גורף הפרדה בין מתאמנים תחרותיים לכאלו שלא ומתנהלים אימונים באותה השיטה במקביל
- גמישות: רבות מאד (יתכן אפילו הרוב) אמנויות הלחימה שמתהדרות בכך שהן לא מצריכות גמישות, ומה אתה יודע - יש בזה היגיון, לחימתית עדיף להתבסס על תנועות שלא מצריכות חימום של חצי שעה וכאלו שלא ניתן להשתמש בהם בביגוד מסויים, באקלים מסויים או מעל גיל מסויים
אותו היגיון מנחה כמובן תופס גם לגבי כושר..
- הרוח הספורטיבית: ראה תחרויות למעלה...
בנוסף, גם כאן ישנן שיטות רבות עם מטרות שונות - כאלו שדוגלות בהרמוניה ושום סוג של תחרות או עימות מצד אחד, וכאלו שמטרתן המוצהרת היא גרימת נזק מירבי ליריב במינימום זמן ובצורה המלוכלכת ביותר האפשרית (קרי - לא ספורטיביות)
- שימוש בשרירים, ענו לך כאן לפני ואני כתבתי בעצמי קודם, דרך השימוש בשרירים עצמם משתנה משיטה לשיטה, בנוסף - שימוש בשרירים ורוח ספורטיבית יש גם בשופינג (שהוא לא ספורט) ואין בשחמט (שהוא כן ספורט)
נראה לי, שכפי שרמזו לך כאן פעמים מספר - שההיכרות שלך עם עולם (ומלואו) אמנויות הלחימה היא (עדיין) קצת שטחית, ואני אוסיף ואומר שאתה כנראה שופט את הכל מהפינה והמשקפיים שלך (שנתיים קיק-בוקסינג אמרת איפשהו?), וזה בסדר גמור...
יותר מזה אפילו - אתה כנראה צודק בכל מה שאתה אומר כל-עוד הדיון נסוב סביב אגרוף לסוגיו (מכניס כאן כמובן גם מואי-תאי, סגנונות קראטה תחרותיים וכיו"ב) והאבקות לסוגיה (ג'ודו, בג'ג', יוונית רומית וכיו"ב) - אבל עולם אמניות הלחימה הוא הרבה הרבה יותר מגוון...
וזו הסיבה שרבים כאן אלו החושבים שאין סיכוי לכסות את כולו בקורס אחיד וזה מיותר לנסות: יש לשמור על פיקוח מינימלי ולהשאיר את שאר הנושאים וההשתלמויות לבחירת המאמנים והמתאמנים, לא כתנאי להכשרת מורים שזו להם הפעם הראשונה והאחרונה בהם הם יתקלו בחומר שקורס המאמנים אמור ללמד..