השאלה היא מה המטרה
בוא נעשה סדר בעניינים. אם המטרה של אותו הסטודנט בלימוד "שני קורסים בפילוסופיה סינית" היא כבוד או פוזה, אכן- אדם כזה מעורר רחמים. אבל אם מישהו לוקח "שני קורסים בפילוסופיה סינית או הודית" כדי להשכיל או לפתוח לעצמו ממד חדש מעבר למקצוע שלו- זה יפה ואפילו מבורך (בדיוק כמו אדם שלוקח שני קורסים במקרא, או בהיסטוריה, או בפסיכולוגיה או בספרות). מלבד זאת אין כל רע בלנסוע להודו- שוב, השאלה מה המטרה ומה אתה עושה עם זה. באשר לאשראמים, תלוי איפה, תלוי איך ותלוי מתי. בדרך כלל זה לא חיובי, ואני נגד התנתקות מהעולם באופן עקרוני. מי שרוצה דרך רוחנית אמיתית (ולא משנה איזו) צריך קודם להבין שנדרשת ממנו השקעה אמיתית, ולא קורס אינסטנט למען הפוזה. בנוסף לכך, עליו לוודא היטב לאן הוא נכנס, כדי לא ליפול ברשתן של כתות למיניהן (סיינטולוגיה, מכוני הקבלה, אושו והרשימה עוד ארוכה). דרך רוחנית היא עניין רציני, רק למי שרציני בהליכה בה ולא לוקח קורס בשביל הפוזה. בכל מקרה, האוניברסיטה אינה המקום המתאים לעשות זאת.