בתקופת הצמחונות המוקדמת שלי
טענתי שאני לא נגד הרג אלא נגד התעללות וסבל.
בשלב מסוים דעתי השתנתה. מתי זה קרה? כשהסתכלתי לחיות בעיניים ממש ולמדתי להכיר אותן יותר לעומק. כשראיתי סרטונים של פרות משוחררות לראשונה לחופשי ומשתוללות כמו גורים. כשראיתי חזרזיר מתכרבל במיטה עם בעליו ומשחק בחבל. כשראיתי את פרוחי הולכת אחרי "אמא" אנושית ומקרקרת לקבל צומי. כשראיתי ינשוף עוצם עיניים בהנאה כשמלטפים לו את הראש. כשראיתי פר ענקי מניח ראש על בנאדם ומתלטף כמו חתלתול.
ברגע הזה, החיות קיבלו מעמד אנושי, במובן הרגשי.
ואני לא מסוגלת לאכול יצורים שהם lovable.
גם אם הם חיו כל החיים בספא 5 כוכבים ומתו בשיבה טובה.
בדיוק כמו שלא ארצה לאכול את הכלב שלי אחרי שהוא מת, ובדיוק כמו שלא אוכל לאכול בני אדם שמתו, גם אם לא הכרתי אותם, וגם אם הבשר שלהם ממש טעים עם שום ועשבי תיבול.
