בהרבה מקרים
עבדתי בחברות שרצינו מועמד (או לפחות שקלנו בחיוב) ושינינו את דעתנו לאחר שיחה עם הממליצים. בדרך כלל זה היה כשההמלצות היו מסוייגות: "הוא טוב, אבל...". למשל, "אבל הוא לא עצמאי וצריך ניהול צמוד". היה פעם שהתקשרתי לממליץ, ואחרי שהצגתי את עצמי שסיפרתי שאני מחפש המלצות על X, היה שקט מהצד השני והתשובה היתה "תראה... זה תלוי מה בדיוק אתה מחפש... לאיזה תפקיד בדיוק אתה מייעד אותו...", מזה אפשר היה להבין שהממליץ מאוד מסויג.
והיו פעמים שאני עצמי הייתי הממליץ הגרוע ששרף למישהו מקום עבודה. לא בכוונה או בזדון, אבל כשחוקרים אותך טלפונים חקירת שתי-וערב, דברים מתגלים ויוצאים, ואני גרוע בלשקר בתשובה לשאלות ישירות. אני יכול להגיד שהמועמד טוב ומקצועי, אבל כששואלים אותך למה הוא עבד על פינה שולית במערכת או מה היו נסיבות העזיבה שלו, או איך הוא היה בעבודה עם לקוחות בחו"ל, רק ההיסוס כשאני עוצר ומנסה לבנות תשובה שתישמע אמינה, גורם לבעיות. וכל זה כי לא היה נעים לי לסרב לבקשת ההמלצה, וחשבתי שאני אצליח להסתדר ולתת חוות דעת סבירה (לא היה מדובר על קטסטרופה אלא על עובד סביר שהיו לו נקודות חיוביות ושליליות, וחשבתי שאני אצליח להדגיש את הפלוסים ולהתחמק מהמינוסים), ובסוף יצא שגרמתי יותר נזק מתועלת.
רק פעם אחת קרה לי, כשבא מישהו וביקש המלצה, שהסתכלתי לו בעיניים ואמרתי שאני מתנצל, אבל אני לא יכול להמליץ עליו. אבל זה באמת היה במקרה קיצוני.