../images/Emo79.gif מחשבות על שירים ועל עבר ועל הווה
לא פעם ולא פעמיים כשאני שומעת שירים של אביב, אני נזכרת בתקופות, מביטה לאחור ורואה את עצמי. גנרל זה שיר שעושה לי צמרמורת כ"כ הרבה פעמים.. חבר טוב שמת כשהיה בצבא פשוט מחזיר אותי כל פעם אחורנית כששומעת אותו. סוף העולם, אותו שיר שמזכיר לי את החבר הכי טוב, השיר הזה.. לפעמים כששרה אותו, ובהופעות במיוחד, יכולה לדמיין את עצמי שרה אותו לחבר הכי טוב הזה.. שהיה וכבר איננו. גן החטאים היה השיר שהעלה לי את השאלה הזו מלכתחילה. והסיבה כ"כ מורכבת, מלאה. נחשפתי לתחום עניין בחיי לפני תקופה מסויימת, תחום ששינה אותי, ביגר אותי, עשה אותי לעמוקה ורצונית יותר, גרם לי להתמודד עם מצבים מביכים, מעניינים ושונים. התחום הזה שם אותי במקום אחר ושונה, ועיניים של אנשים מסתכלות בצורה בוחנת וקצת מתנשאת לפעמים (לא שיש על מה). הכתיבה שלי מושפעת מזה, הדמיון והמבט על העולם. כניעה אל תוך תחום שמושך אותי, סוחף אותי ומכניס לי ריגושים מסוג קצת "אחר". שמעתי את השיר גם החטאים, שהתקשר לי כ"כ לשוני הזה, אמנם לא בדיוק אותו האחד כמו המוכר בשירים האלו, אבל לא רחוק או מנותק לגמרי. השיר הזה גרם לי לחשוב, ולמה העולם רואה בי כשונה? והיו כאלה שדוחקים אותי לפינה, עושים עליי "לינץ'" חברתי ומשנים דעתם עליי בכלל התחום שעושה לי טוב, אך קצת חריג עבורם, אולי אפילו מרחיק לכת לחלקם. והשיר הזה מזכיר לי אותי, כי לפעמים הנפש בודדה, ומפחדת לדבר ולשתף. מתחבאת מאחוריי מסיכה אחרת לעיתים, ומתגוננת מאנשים שישרפו, שיחגגו על רכילויות ועל הכאב שלי..
