ואם התקבצו כאן מאמיני אלוהים.....
אז גם לי יש משהו להגיד. מה שאני אומרת עכשיו נאמר בלי שום שנאה או כעס או רצון להעליב מישהו, זה פשוט מה שאני חושבת, ותתקנו אותי אם אני טועה. אני קוראת בתנ"ך ומנסה לחשוב על סיבה אחת טובה למה לי להאמין באלוהים, למה לי להגביל את האוכל שלי בשבילו, לחתוך את עורלת בניי בשבילו, למה לי להתפלל לו? התחלתי לחשוב על זה אחרי שקראתי את ´מר אל, כאן אנה´. ספר מקסים, דרך אגב! אנה אומרת, שאלוהים כל כך גדול, ואנחנו כל כך קטנים.... בשבילו אנחנו כמו נמלים, לא אכפת לו מאתנו. משהו כזה. ואז חשבתי על זה. והגעתי למסקנה, שהאמת, אלוהים הוא די - איך להגיד - די מניאק. הוא בא, ובורא אותנו. סתם, בלי סיבה, כי משעמם לו. הוא ברא אותנו סתם כדי לבדר את עצמו, סתם כדי שיהיה מי שיסגוד לו ויעריץ אותו. ואז, ברגע שאנחנו לא מלקקים לו את הרגליים, הוא מביא מבול ומוחק אותנו. כן, אני יודעת, המבול בא מסיבות אחרות, אבל זה רק דימוי. לא ממש אכפת לו מאיתנו, כל כך הרבה אנשים סובלים כל יום, כל כך הרבה אנשים מתים בטרם זמנם, ואיפה אלוהים? נעלם. לא אכפת לו בכלל מה קורה לנו, הוא בורח דווקא כשצריך אותו (ע"ע היטלר ושות´). אבל ברגע שאנחנו לא סוגדים לו יום ולילה - אז הוא שם לב. דקה לפני זה זעקנו בסבל וייסורים, ולא שם לב. ואני יודעת שזה לא אמור להיות ככה, אז תגידו לי איפה הבנתי לא נכון? Nagini Potter