וואי, הגענו לדיון ממש פלוסופי..
אז ככה: אכן צודקת בדבריך (אהבתי את הקטע של ההתכנסות
) רק ש: בניגוד למה שכתב, אם הייתי יודעת שאני אתחתן בגיל 22 עם גבר בן 37 נהיה נשואים 8 שנים נלד שתי בנות ואז אני אתגרש... לא בהכרח הייתי משנה את זה. מה שהייתי משנה, זה את הנסיון הנואש והמתסכל שלי, במשך כל השנים האחרונות לנישואינו, לתקן אותם. כי גם היום, אני לא מסתכלת על הנשואים שלי כ'טעות'. אני מסתכלת על חוסר הידיעה שלי שאני א-מינית כמשהו שגרם לי לסבל רב ומיותר.. אם הייתי יודעת שאני א-מינית (ושיש דבר כזה בכלל..) הייתי פשוט משלימה עם זה מזמן וחיה עם זה בשלום מזמן ולא מנסה בכוח להכריח את עצמי לעשות דברים שגורמים לי לחוש סוג מסויים של אונס שוב ושוב. ראיתי פעם סרט שבו מדען מפתח מכונה לחזור בזמן (ואני לא מדברת על חזרה לעתיד, למרות שגם הוא דוגמא טובה). הוא פיתח את המכונה כי חברה שלו נהרגה רגע אחרי שהוא הציע לה נשואים ע"י שודד שרצה את הטבעת (והיא סרבה לתת) נראה לי אגב, זה מבוסס על ספר של אסימוב. הוא חזר בזמן וכל פעם ניסה לשנות את העובדה שהיא מתה. אבל היא מתה בכל מקרה. כל פעם בדרך אחרת. עד שהוא הבין שיש דברים שאי אפשר לשנות. אני לא רוצה לחזור בזמן. אני כן רוצה לדעת שאם אני אוהבת מישהו, כמה זמן נהיה ביחד. הידיעה עוזרת לי להשלמה. זה לא אומר שיהיה פחות כואב, רק יותר קל להכלה. למשל, החברה הראשונה בהייטק שעבדתי בה, נסגרה חצי שנה אחרי שהתחלתי לעבוד בה (התפוצצה יחד עם כל בועת ההיטק..) וידענו שזה הולך לבוא (פתאום כבר לא היה אוכל כמו פעם במטבח וכאלה..). כשהודיעו לי רשמית על הפיטורין, חזרתי מבואסת הביתה. בן-זוגי דאז אמר לי: אבל ידעת שזה הולך לבוא. ואני עניתי: זה עדיין כואב... מה שאני מנסה לומר, זה שמה שמפריע לי בחוסר הידיעה, זה הנסיון לשנות / לעשות דברים חסרי עתיד מראש. להיות במתח / לחץ וכד' בגלל משהו שאין לו משמעות. יכול להיות שאני אקרא ספר עם סוף רע. עדיין הייתי רוצה לדעת שזה הסוף. כי התקווה שהיתה מלווה אותי לאורך הקריאה של הספר, היתה גורמת לאכזבה קשה בסוף.. אבל אם אני יודעת שזה הסוף, אני אקרא את הספר, ארגיש את העצב נוכח הסוף, אבל לא תהיי לי התקווה הזו שלוקחת ממני כ"כ הרבה אנרגיות ומפילה אותי כ"כ חזק, כשקורה ההיפך. קיצר, מה שכתבתי לגבי בן-זוג. אם הייתי יודעת שיותר אני לא אחיה עם בן-זוג, הייתי פשוט משלימה עם המצב ולומדת להפיק ממנו את המירב ולא מעסיקה את עצמי יותר בתקווה וחלומות על מה שהייתי רוצה אם.. לא הייתי נכנסת לקשרים ומשקיע אנרגיה לא מבוטלת, כדי לגלות בסוף שהכל היה מיותר במקרה הטוב, או פגע בי מאוד במקרה הפחות טוב..