מספרת הסיפורים 22
New member
שאלה לי...
בני החמוד בן ה-9 וחצי נוטה לשתף אנשים בהמון פרטים וסיפורים אישיים.לרוב נמנע מלשתף בפרטים אישיים מדי, אבל יחד עם זאת משתף בהמון סיפורים מחיי היומיום שלו שמעבר להיותם משעממים (או כמו שבני הבכור טוען"ללא פואנטה") הם גם לרוב מופנים לאנשים שאינם מעוניינים לשמוע(אדם שיושב לידינו בגינת הכלבים, ונוצרת ביני לבינו שיחת חולין קלה בנושא הכלבים שלנו, שפתאום נאמר לו ש:"אבא שלי אמר לאחי שהוא צריך לשתף אותי במשחק אז אחי התעצבן...", "אני לא אוהב לאכול חביתה"וכו'). זוהי סיטואציה שיוצרת המון מבוכה, כיוון שכפי שקורה בד"כ הנמען לא מבין מה עליו לענות בתגובה, ומדוע הילד הזה מדבר כ"כ מוזר למרות שנראה "רגיל" לחלוטין(אלו התחושות שאני מקבלת כשאני נוכחת בסיטואציות הללו). בעיה נוספת היא שהוא נוטה להשתלט על השיחה ולהעלות עוד ועוד פרטים לא רלוונטיים בהם רוצה לשתף. אתמול קרה לנו מקרה כזה, ניסיתי להרגיע את השטף ולאמר תוך כדי שיחה:"עכשיו אנחנו מדברים, תמתין לתורך" .בערב שוחחתי איתו על "כללי שיח" ואמרתי לו שיש כלל שלא לומדים אותו בביה"ס, ולפיו כשמדברים עם אנשים זרים, מדברים על נושאים משותפים(למשל בגינה הוא יכול לשוחח עם בעל כלב על הכלב שלו, וכשהשני יספר משהו על הכלב שלךו בהקשר לשיחה הוא יכול לשאול אותו שאלה או לספר על משהו דומה או שונה אצל כלבו שלו), ובכל מקרה פרטים אישיים על חייו לא ממש מעניינים זרים, אך יכולים לעניין למשל את סבתא, אותי, את הדודות שלו וכו', ונתתי לו דוגמא:"אם נניח האיש הזה היה אומר לך שהוא אכל פשטה לארוחת הצהריים, ובבוקר הוא נעל את הנעליים החומות ולא את הנעליים השחורות שלו, זה היה מעניין אותך?" והוא ענה שלא, ואז הוא אמר:"אמא את יודעת שאני לא יודע לתקשר כמו ילדים אחרים"
אני מבינה שקשה לו לשמוע שדבריו יכולים להיות משעממים או לא רלוונטיים, אבל אני מרגישה שהשיחה הזו היתה חשובה מאוד. מה שמטריד אותי עכשיו הוא המינון, כיוון שהוא נוטה לשתף ולדבר המון, אני חוששת להעיר לו יותר מדי ולפגוע בבטחונו העצמי, מצד שני ההתנהלות הזו מאוד לא נעימה ואפילו מעצבנת אנשים, והוא חייב ללמוד להימנע ממנה.
בקיצור- אשמח לרעיונות וההארות מחכמי השבט
בני החמוד בן ה-9 וחצי נוטה לשתף אנשים בהמון פרטים וסיפורים אישיים.לרוב נמנע מלשתף בפרטים אישיים מדי, אבל יחד עם זאת משתף בהמון סיפורים מחיי היומיום שלו שמעבר להיותם משעממים (או כמו שבני הבכור טוען"ללא פואנטה") הם גם לרוב מופנים לאנשים שאינם מעוניינים לשמוע(אדם שיושב לידינו בגינת הכלבים, ונוצרת ביני לבינו שיחת חולין קלה בנושא הכלבים שלנו, שפתאום נאמר לו ש:"אבא שלי אמר לאחי שהוא צריך לשתף אותי במשחק אז אחי התעצבן...", "אני לא אוהב לאכול חביתה"וכו'). זוהי סיטואציה שיוצרת המון מבוכה, כיוון שכפי שקורה בד"כ הנמען לא מבין מה עליו לענות בתגובה, ומדוע הילד הזה מדבר כ"כ מוזר למרות שנראה "רגיל" לחלוטין(אלו התחושות שאני מקבלת כשאני נוכחת בסיטואציות הללו). בעיה נוספת היא שהוא נוטה להשתלט על השיחה ולהעלות עוד ועוד פרטים לא רלוונטיים בהם רוצה לשתף. אתמול קרה לנו מקרה כזה, ניסיתי להרגיע את השטף ולאמר תוך כדי שיחה:"עכשיו אנחנו מדברים, תמתין לתורך" .בערב שוחחתי איתו על "כללי שיח" ואמרתי לו שיש כלל שלא לומדים אותו בביה"ס, ולפיו כשמדברים עם אנשים זרים, מדברים על נושאים משותפים(למשל בגינה הוא יכול לשוחח עם בעל כלב על הכלב שלו, וכשהשני יספר משהו על הכלב שלךו בהקשר לשיחה הוא יכול לשאול אותו שאלה או לספר על משהו דומה או שונה אצל כלבו שלו), ובכל מקרה פרטים אישיים על חייו לא ממש מעניינים זרים, אך יכולים לעניין למשל את סבתא, אותי, את הדודות שלו וכו', ונתתי לו דוגמא:"אם נניח האיש הזה היה אומר לך שהוא אכל פשטה לארוחת הצהריים, ובבוקר הוא נעל את הנעליים החומות ולא את הנעליים השחורות שלו, זה היה מעניין אותך?" והוא ענה שלא, ואז הוא אמר:"אמא את יודעת שאני לא יודע לתקשר כמו ילדים אחרים"
אני מבינה שקשה לו לשמוע שדבריו יכולים להיות משעממים או לא רלוונטיים, אבל אני מרגישה שהשיחה הזו היתה חשובה מאוד. מה שמטריד אותי עכשיו הוא המינון, כיוון שהוא נוטה לשתף ולדבר המון, אני חוששת להעיר לו יותר מדי ולפגוע בבטחונו העצמי, מצד שני ההתנהלות הזו מאוד לא נעימה ואפילו מעצבנת אנשים, והוא חייב ללמוד להימנע ממנה.
בקיצור- אשמח לרעיונות וההארות מחכמי השבט
