זה ישמע מוזר. וגם קצת ארוך.
אני נסעתי בגיל 4 לוושינגטון (המדינה, לא הבירה) ושם הכרתי יהודי מדהים ששמו היה דיוויד הוא נתן לי קלטת שחורה בה היו קטעים של ג´אז פאנקי כזה... ואני שמעתי אותה לאוכה ולרוחבה של אמריקה, וכשחזרתי המשכתי לשמוע את זה, ואחרי נידנודים בלתי פוסקים מצידי, החלו לקנות לי גם כל מיני אמניי ראגיי שאין לי מושג מי הם, או מאיפה הביאו לי אותם (ומצטערת על כל רגע שהם נעלמו לי) ואני הייתי מאושרת. אני חושבת שעד גיל 7 כל מה ששמעתי היה ראגיי ג´אז והרבה הרבה רוק... (ישראלי, וזר) רק שהקלטות שהיו שלי, היו שחורות, והרוק היה של אחיי, קלטת הרוק הראשונה שהייתה לי הייתה של משינה, ואחריה הגיעה אלונה דניאל ונוער שוליים, עד שבגיל 10 גיליתי את הביטלס ונטשתי את כל סוגי המוסיקה שאי פעם שמעי לה, לטובת התמכרות ארוכה ארוכה, כך שאבדו לי כל קלטות הג´אז והראגיי שלי, ונעלמו לאין חזור... הסיבוב השני שלי עם המוסיקה השחורה היה כשהפוג´יז קמו, שהוביל אותי לכל מיני סוגים של ראפ היפ הופ וFאנק אבל אחרי שהפוג´´יז התפרקו אני החלטתי שאני לא רוצה יותר לשמוע מוסיקה שחורה. וחזרתי לי אל שורשי הרוקיסטית, התחלתי לשמוע מוסיקה אלקטרונית וכ"ו עד שלפני שנתיים חזרתי לסיבוב השלישי (ואני מקווה שהאחרון שלי, כדי שאשאיר לתמיד) במוסיקה השחורה שהוא העשיר ביותר, שכולל ראפ היפ-הופ ראגיי ראגא ראגא-מאפין, סול R&B, קצת גאנסטה SHIT ג´אזועוד ועוד ועוד... אבל אני מצידי עדיין שומעת הרבה רוק, על כל גווניו, ומכל ארצות עולם, כי בדיוק כמו מוסיקה שחורה, זה השורשים שלי... אוהבת Mיקי