לא הבנת אותי
או כמו שלימדו אותי פעם להגיד בקורס לשירות לקוחות..... : אולי לא הבהרתי את עצמי נכון.. אני לא מדברת על לרוץ לראות אם זה הוא. אני מדברת על *לדעת* שזה הוא כשהטלפון רק נותן את הצלצול הראשון. ואני ממש לא מסכימה אתך לגבי עניין הזמן. היה לי חבר שלוש שנים וחצי שלא הרגשתי אליו עשירית ואפילו מאית ממה שהרגשתי לחבר האחרון שלי אחרי שבוע. זה שזה נגמר זה לא בגלל שהסתבר שזו לא באמת אהבה. כי אני עדיין אוהבת אותו - ויודעת מה - תמיד אוהב אותו. כי אלא אם כן הבנאדם הוריד מסכת בטון מהפרצוף, וגיליתי שהאישיות שלו זה בעצם תפקיד בהצגה מעוותת (כמו שהיה עם הקודם לו שהוא שקרן פתולוגי אבל במובן קליני - תורשתי - או חיברותי ווטאבר - אמא שלו אותו דבר וככה גם אחיו - ממציאים סיפורים על כל דבר. החל מעניינים שקשורים בעבודה דרך בריאות דרך כסף, לימודים וכו´. שריטה עמוקה...) אין סיבה שאפסיק לאהוב אותו לעולם. נכון. ההתאהבות אולי תעבור לי ביום מן הימים. אבל האהבה לעולם לא. היא תדחק לה הצידה ותפנה מקום לעוד אהבה. הסיפור ביננו נגמר למרות האהבה הגדולה ולא בגלל שלא היתה. מה לעשות. יש דברים שחזקים מכולנו. ולפעמים אהבה לא מספיקה. ובואי תסבירי לי איך זה שאנשים שהיו במערכות יחסים של 4, 5 ו-6 שנים, ולפעמים יותר אפילו, יצאו ממערכת היחסים הזו, ואחרי חודשיים או חצי שנה, הכירו מישהו והתחתנו אתו אחרי חודשיים, כשאחרי יומיים הם עברו לגור יחד והחליטו שזה זה? אם לטענתך את בחיר לבך את יכולה להגדיר רק אחרי חודשים של מגורים משותפים יחד? בואי אני אגיד לך מה דעתי. כשאת מרגישה שזה זה - זה זה. אם יש דברים מהותיים לך בקשר את יכולה לברר אותם בשיחה הראשונה שנמשכת עד הבוקר. אם את אוהבת את הבנאדם - למרות ולא בגלל התכונות שהוא מכיל את תאהבי אותו גם כשהוא יהיה מרוח על הרצפה אחרי שתייה מאסיבית, או עם קלקול קיבה, או עם חום 40 מעלות. כי את תאהבי את מה שבפנים. ואת לא צריכה לגור אתו שנתיים כדי לבדוק אם התור לשירותים ישבור או יחזק את מערכת היחסים ביניכם. את פשוט צריכה בגרות נפשית ואופי סתגלני. ויודעת מה - עוד רעיון. תשכרי דירה עם שותף או שותפה זרים לחלוטין. לא עם חברה שאת חייבת להיות נחמדה ולא נעים ושאר החארטות. לא עם ההורים שמכירים את השגעונות שלך למעלה מעשרים שנה. זר מוחלט. אחרי שאת ה"סטאז´" עשית על זר מוחלט וצלחת אותו וחישלת את האישיות המפונקת שלך שרגילה לקבל הכל כשהיא רוצה - כי ככה חינכו אותה מהבית (ולא, אני לא מתכוונת אלייך באופן אישי). אחרי כל זה - כשיבוא הבנאדם שבשניה הראשונה שתסתכלי לו בעיניים תדעי שזה זה, ואחרי שבוע של דיונים ארוכים לתוך הלילה על כל דבר שבעולם, תוכלי לברר בצורה ישירה או עקיפה שהוא עומד בסטנדרטים הראשיים של מי שיהיה או לא יהיה האבא של הילדים שלך, גם אם הוא יתקע שעתיים בשירותים זה לא יגרום לך לעזוב את הבית. גם אם הוא שונא לרחוץ כלים לא זה מה שיגרום לך לעזוב אותו. בטוחה לריב אתו? זה כבר עניין של בטחון והערכה עצמית , כי אם משהו מאוד משמעותי - תעמדי עליו, אם לא - אין סיבה לריב, אפשר פשוט להעלות נושא לדיון. אם את אדם בוגר - הקשר יחזיק מעמד. אם גם הוא - עדיין. אם אחד מכם אינו בוגר כדי לשמור על קשר אמיתי בגלל מריבה מטופשת, או הרגלי שירותים או ווטאבר - זה לא קשור לאהבה. זה קשור לבגרות. ואולי פשוט הכרת את בחיר לבך בטיימינג משובש שלך או שלו. אולי פשוט הייתם צריכים להכיר עוד שנתיים או שלוש. ואז - כמו שאמרתי ממשיכים הלאה כי אין בחיר לב אחד! זה לא גורע לשניה מהעובדה שהיתה פה אהבה גדולה. לא התאהבות. התאהבות אגב היא משיכה. אני יכולה להעיד, אגב, באופן אישי, שהיו לי מערכות יחסים עם פוטנציאל אדיר - ופשוט לא הייתי עדיין בוגרת מספיק לקשר מחייב. לא הייתי מבושלת חתונה. הייתי צריכה לעבור (עם עצמי!) דברים בחיים כדי שאגיע לאן דהגעתי היום. יכולתי להתחתן לפני שנים. היו הצעות שדחיתי. לא כי לא אהבתי. כי לא הייתי עדיין מוכנה לזה. אני חושבת שכל אחד צריך לעבור תהליך עם עצמו שמבשל אותו מבפנים. לברר מה הוא באמת רוצה. מי הוא באמת. ורק אחרי זה הוא יכול לצאת החוצה ולהציג את עצמו המגובש לעולם. כי אתה לא יכול לעמוד על עקרונות שעוד לא גיבשת. אתה לא יכול להתעקש על דברים שעוד לא ברור לך אם הם עקרוניים עבורך. ויש מי שהגדיר את זה ככה, על ההבדל בין אהבה להתאהבות: את מתאהבת במישהו בגלל התכונות שמוצאות חן בעינייך. את אוהבת מישהו למרות התכונות שלא... וואו. יצא לי ארוך.. חייבת קפה.
