איכפתיות
שלו´ לך, קראתי את שאלתך והייתי רוצה להציג בפניך את עמדתה של היהדות בעניין הַחזרה בתשובה. חשוב לי מאוד שתבין כי הציבור הדתי אורתודוקסי הינו קשת רחבה בעלת גוונים שונים ורבים וכל אחד עושה את הנראה בעיניו במסגרת אמונתו. מה שאביא עוד רגע בפניך הוא העמדה הכללית. אקדים ואומר כי יתכן והמושגים בהם חונכתי להכיר ולדבר כל חיי יהיו זרים ואולי אף מקוממים בעיניך. אך זה חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו עושים פה, הלא כן? - להכיר, להבין ולקבל את האחר. ראשית כל, הנחת היסוד היא שהיהדות איננה דת מיסיונרית. לאורך כל ההיסטוריה ניתן לשמוע סיפורים על גויים (מושג ראשון שאולי לא ימצא חן בעיניך. כל שאני מבקשת לעשות הוא לשים דגש רגעי על סקטור בחברה שלנו. אל דאגה, אני אוהבת כל גוי שלא מנסה לפגוע באחים שלי. דרך אגב, זהו ציווי היוצא היישר מן הגמרא: "חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם." - כולנו יצירי כפיו של הקב"ה (אופס ?) ועל כן יש לרחוש כבוד לכל אדם באשר הוא) המגיעים אל גדולי הדור פשוטי העם בבקשה להתגייר. כמעט תמיד, התשובה הראשונית והאינסטינקטיבית היא - למה לך? היהדות מעדיפה כי אומות העולם יקיימו את שבע מצוות בני נוח (לא לאכול אבר מבע"ח שעדיין חי, לא לקלל את מי שנפח בך נשמה (במילים אחרות - להימנע מאפיקורסיות), גזל, לעשות משפט צדק, גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה) ותו לא. על-כן, גוי שהחליט להתגייר יצטרך לעבור תהליכים ארוכים עד שייקבע כיהודי (לא. מקור עניין זה הוא לא גזעני. הדיון מדוע הוא ארוך. רק על-מנת להמחיש את העניין אומר כי הנביא ישעיה מביא בשם ה´ את הפסוק: "כי ביתי בית תפילה ייקרא ל כ ל ה ע מ י ם.") זאת לגבי אומות העולם. עכשיו נעבור אלינו. אליך, אליי ואל כל עם ישראל היושב בארץ ובתפוצות. אך לשם כך הנחת היסוד שלנו חייבת להיות (אילולא כן, לא יוכל דיון הגון להתקיים בינינו) כי ישנה מציאות אלוקית בעולם הדואגת לסדר מסוים ומשגיחה באופן פרטי וכללי על כל תולעת, פיל ואדם בעולמה. אני לא מבקשת ממך להתחיל להאמין בזה, אך על-מנת להציג את דבריי אין לך ברירה אלא לקבל זאת לרגעים מספר. ודאי יצא לך להתוודע עם מושגים כמו "גן-עדן" ו"גיהנום", "כף הקלע" וכיוצא באלו. אני לא הרב אמנון יצחק ועל כן אספר לך כי המושגים עליהם הוא מדבר שונים בתכלית מאלו שאני למדתי. בגיהנום שאני למדתי עליו אין אש ואין תמרות עשן ובגן העדן שעליו דיברו אתי אין 70 עלמות יופי ואין תענוגות חומריים כלל. אנחנו מדברים על פאזה אחרת לגמרי העסוקה ברוחניות נטו. בעיקרון, מקיימי המצוות זוכים לחיים בגן עדן ואילו האחרים - בגיהנום. כך שכאשר אתה אוכל חזיר, סביר להניח שאני לא אשלח לגיהנום בגללך. אז למה למען השם (סליחה, בשנית) אתם נוברים בחיי? אתה בטח שואל את עצמך. ובכן, היהדות האהובה שלי (רציתי לומר "ושלך", כי שנינו יהודים, אבל אתה בטח תתעצבן עליי אם אדביק עליך תוויות שאתה לא חפץ בהם.) ציוותה אותי במצוות רבות מספור העוסקות ביחסים שבין אדם לחברו ועד כמה צריכה אני ליזהר בם. חלק נכבד מן התורה מוקדש לענייני דאגה לגר, יתום, עני ואלמנה, עד כמה חשוב להיות אובייקטיביים במשפט, למה כשמתווכחים יש לנהוג ביראת כבוד כלפי הצד השני, כמה צריך לאהוב את האחר וכולי. כאשר אני רואה אותך, אח יקר שלי, אוכל חזיר ונוסע בשבת, אני יודעת שרוב הסיכויים שזה לא יגרום לי להתעכב בכניסה לגן עדן(לא שאני אומרת שכניסתי לשם ודאית כעת, אך אתה ודאי וודאי מבין את כוונתי) ועם זאת, זה עושה לי צביטה בלב. למה? כי איכפת לי ממך. כי התורה חינכה אותי לאהוב אותך ואם אתה רוצח (הכול סמלי ובא לשמש מטרה מסוימת...) - אז חובה עליי לגשת אליך ולומר לך: "תשמע, זה לא בסדר! זה לא הוגן כלפי האיש שרצחת! זה לא הוגן כלפיך!" (ו...כן, זה קצת גורם לי לחיות בתוך חברה פחות מוסרית). זוהי הסיבה שאנחנו לפעמים נראים לך מאוד חפצים בנוכחות שלך לידנו ביום שבת בבית הכנסת. לא כי בא לנו שתפסיד את משחק השבת. אלא כי אנחנו מאמינים באמת ובתמים כי זה מה שטוב לך. זה לא אומר, כמובן, שעכשיו אתה צריך לפתח חשש מכל חובש כיפה המתהלך ברחוב. למען האמת, הרוב המוחלט שלנו לא יפתח שיחה דתית באופן יזום אלא יעדיף לענות על שאלה המגיעה מגורם חיצוני. נכון שיש מחזירים בתשובה רבים אך הם מעוט קטן שעושה הרבה רעש (ואם לומר לך את האמת, אני מאוד מעריכה אותם ואוהבת אותם כי אני באמת מאמינה כי מלאכתם מלאכת קודש היא. הם עושים את מה שאני מתעצלת לעשות...) ביי בנתיים.