שאלה לחברי הפורום.

[במבה סבמבה]

לפני הכל בהצלחה/tapuzforum/images/emo13.gif. ושוב תודה

על התשובות. אממ.... גם אני חושב שאם מישהו באמת רוצה לעסוק בזה, עם מאמץ הוא גם יצליח , אומנם פה שוק העבודה בתחום הוא מאוד קטן, אבל אפשר להגיד זאת כמעט על כול מקצוע פה בארצנו. אני מקווה שאני ילך בדרך הנכונה , עם מה שאני אוהב, ואני גם יגיע להישיגים בתחום. יום טוב /tapuzforum/images/emo13.gif.

 

[Clementine Kruczynsk]

תודה ובהצלחה גם לך

 

[The Walrus]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gifתגובה מאוד יפה

אני ארחיב עוד בנושא הלמידה

. בתור מוזיקאי (גיטריסט) בעצמי אני לא ממש מאמין בכישרון מולד. ז"א, ברור שיש אנשים שבגלל מבנה פיזי יהיה להם יותר קל\קשה לנגן (אצבעות ארוכות או קצרות וכו'), ואנשים יצירתיים באופן טבעי, אבל אין אף אחד שמרים גיטרה וישר יודע לנגן, ואין אף אחד שמנסה מספיק ולא מצליח. במילים אחרות, אין דבר כזה מישהו ש"יש לו את זה" או "אין לו את זה" בטבעיות, אלא משיגים את זה על ידי אימונים בלתי פוסקים, התמדה, השקעה ואהבה טהורה למוזיקה. אם מישהו משקיע מספיק ולומד מספיק, הוא יצליח. השאלה זה האם הוא מתחבר לזה או לא. אותו דבר פועל גם בקולנוע. אם מישהו באמת אוהב את האומנות הזאת, משקיע וביקורתי כלפי עצמו, הוא יצליח להגיע לרמה מאוד טובה. אני לא יודע אם הוא יצליח מסחרית וכו' כי בזה גם יש מזל ונסיבות בלתי תלויות, אבל מבחינה אומנותית הוא יגיע לרמה מאוד גבוהה. אין דבר כזה "במידה שיש כישרון" - יש כאלה שיהיה להם קל יותר באופן טבעי, אבל הסוד האמיתי הוא השקעה ואהבה למקצוע. בקשר לטוקבק, אני לא מסכים איתו אבל אני מבין את הכיוון שהוא בא ממנו. לא סתם אומרים ש"החוקים נועדו כדי שישברו אותם", זה משפט מאוד חכם, בעיקר באומנויות שונות. שוב, אדבר על מוזיקה - יש את כל החוקים הרגילים (המבנה ה"נכון" לשיר, סולמות וכו'), אבל מי שהולך לגמרי לפי החוקים רוב הסיכויים שהשיר שלו יצא מאוד מכונתי, לא מקורי ולא יצירתי. הרי האמנים הגדולים באמת שוברי מוסכמות, לא מצייטים להם. ברגע שמישהו מסתמך יותר מדי על החוקים, רוב הסיכויים שיצא לו שיר מאוד מסחרי ולא מקורי. זה לא צירוף מקרים שהרבה מהגדולים (לנון ומקרטני, רוג'ר ווטרס, חברי לד זפלין ועוד) מעולם לא למדו מוזיקה באופן ממשי; הם פשוט עשו מה שנשמע להם טוב. ולמרות זאת, מאוד חשוב ללמוד בשביל להבין את המדיום, כמו שאמרת, להבין לעומק יותר את כלי העבודה שלך כדי שתוכל להפיק מהם את העבודה הטובה ביותר

.

 

[Clementine Kruczynsk]

מסכימה ולא מסכימה

אני כן חושבת שיש משהו מולד. מישהו יכול ללמוד וללמוד וללמוד ולהתנסות ולהתאמן במשך שנים ועדיין יהיה לו משהו חסר. פתאום נזכרתי בסרט אמדאוס בהקשר הזה, אמדאוס מול סליירי, סליירי אכל את עצמו בגלל שלא היה לו את מה שהיה למוצארט. יש אנשים שפשוט יש להם את זה, זה מעצבן, זה מרתיח, אבל זה נכון. ויש הרבה אנשים שעשו דברים מדהימים בלי ללמוד רשמית אבל אני לא מאמינה שהם באמת לא למדו בכלל. טרנטינו הוא תמיד הדוגמא הקלאסית כאן, הבנאדם לא למד קולנוע בצורה מסודרת יום אחד אבל הידע הקולנועי שיש לו הוא הרבה יותר רחב משל הסטודנט לקולנוע הממוצע. לנון ומקארטני, אולי למדו מוזיקה בצורה מסודרת, אבל כשהם מקשיבים למוזיקה הם מקשיבים לה, והם יודעים איך להקשיב לה. בין אם יודעים את זה או לא, הם יודעים להקשיב למה שמסביבם. לא יכול להיות שהיצירות שהם יצרו הגיעו מהאוויר, הם הגיעו כי הם ידעו מה הם עושים. גם כדי שזה ישמע להם נכון, הם צריכים לדעת מה נשמע נכון. ובין אם מודעים לזה או לא, כשהם מקשיבים למוזיקה הם לומדים כל הזמן. אני כבר לא זוכרת מה היה הכיוון שלי כאן. אבל כן יש משהו מולד. ות'כלס הוכחת את זה דרך לנון ומקרטני, הם לא למדו והם עדיין עשו משהו די מדהים. פשוט "יש להם את זה". כמו האנשים שיש להם את זה בלי ללמוד היא פצפונת, רב האנשים צריכים ללמוד כדי לפתח את מה שיש בהם עוד קודם.

 

[The Walrus]

מה שאני אומר זה ש

יש אנשים שיהיה להם קל יותר באופן טבעי ויש כאלה שקשה יותר. אבל הגישה שזה או שאין לך את זה או שיש לך את זה פשוט שגויה בעיניי. ההצלחה של כל האמנים ששומעים הם תוצאה מעבודה קשה, השקעה, שיפור עצמי וכו', ולנון ומקרטני הם דוגמה מושלמת לכך. הקשבה לכל אלבומי הביטלס ברצף מראה בדיוק את מה שאני אומר. רואים באלבומים שלהם את ההתפתחות הטבעית, השיפור בכתיבה וההתבגרות. מה שבאמת קידם אותם הוא האהבה למוזיקה. ההתפתחות מ"פליז פליז מי" החלש ל"אייבי רוד" המופתי פשוט מדהימה; ממש ניתן לראות איך הם לומדים טכניקות חדשות, מנסים סגנונות חדשים, משפרים את הישן (תשווי את love me do המשעמם עם i've got a feeling שהוא פשוט רוק משובח). עם כל הכבוד לאלבומים הראשונים, אני בספק אם הם היו כל כך מפורסמים אם הם היו מתפרקים אחרי help, שלא לדבר על ההקלטות הראשונות (עוד לפני פליז פליז מי) שנשמעות באנתלוגיה, שהם מאוד בוסריות וחלשות. זה לא שמהתחלה הם כתבו דברים גאוניים, זה לא שהשיר הראשון שמקרטני כתב היה blackbird או משהו ברמה כזאת. זוהי תוצאה של תהליך ארוך של למידה, השתפרות ופיתוח סגנון עצמי.

 

[Clementine Kruczynsk]

מסכימה לחלוטין

שזה עניין של עבודה קשה, ואצל כל אחד, גם במאים וגם בכל אמנות אחרת, רואים התפתחות לאורך זמן, כי ככה זה צריך להיות. אבל כן יש את המשהו אקסטרה הזה. את ה -x factor. בנאדם יכול ללמוד וללמוד ולהבין מאוד איך דברים מסויימים עובדים אבל לא תהיה לו את היצירתיות לעשות משהו בצורה מסויימת בעוד שלמישהו אחר כן. אתה יכול ללמוד וללמוד אבל אם לא יהיה לך את המשהו הזה, אתה לא תוכל ליצור באותה רמה של מישהו שכן. כל עניין השבירת חוקים זה בדיוק זה לדעתי, יש אנשים שילמדו וילמדו את החוקים אבל לא ידעו איך לשבור אותם, לא יוכלו לחשוב בצורה הזאת, בעוד שיש אנשים שכן, שזה בא להם יותר בטבעיות ויותר בקלות.

 

[gabrielr]

קודם כל זה כישרון, אח"כ עבודה, ולא להיפך

אין ספק שצריך לעבוד כדי ללטש את הכישרון, אבל בתור מוסיקאי חובב אני יכול להבטיח לך שאנשים שאין בהם את הכישרון הטבעי ההוא לא יוכלו להשיג אותו בעזרת מוטיבציה. לא שאני מזלזל ברימון ובבתי ספר למוסיקה ברחבי העולם (הרי מה היינו עושים ללא קרן פלס ואריק ברמן...), אבל כמה זמרים/להקות שאנחנו מכירים ברחבי העולם למדו בבתי-ספר למוסיקה? אני בטוח שרוב מי שלמד נזרק/עזב מהלימודים לפני סיומם. מה שכן, כשאומן יוצר הרבה הוא לומד מהטעויות שלו (אחרת הוא לא אמן טוב) ומשתכלל, ולכן לדעתי ניסיון נותן לך לימודים טובים מאוד. כל זה בעצם הוא השלב של העבודה הקשה, שאותו אני מאוד מעריך. בכל מקרה, מוסיקה וקולנוע זה דומה ושונה בו-זמנית, כאשר תמיד יש מקום ללמוד היסטוריה ושכלולים של אחרים, אבל זה לעולם לא יחליף כישרון מולד. (ראו דוגמא של במאי כמו מייקל ביי שגם אחרי ניסיון של מיליון סרטים לא מצליח ליצור סרט ראוי, לעומת P.T. אנדרסון וטרנטינו שבסרטים הגדולים הראשונים שלהם הצליחו ליצור עולמות מרתקים)