אמת מידה לכפיה
שלום לכולם, אינני "חבר" בפורום והגעתי לכאן משער תפוז. להלן דעתי הלא מלומדת. לדעתי, קל מאוד להחליט האם עיגון נורמה מכל סוג כחוק הינה כפיה או לא. אמת המידה הפשוטה היא: האם איסור על אותה נורמה בחוק הינה כפיה? דוגמאות: האם עיגון אי-מכירת חמץ בפסח בחקיקה הינה כפיה? אמת המידה: האם להכריח בתי עסק בחקיקה למכור חמץ בפסח הינה כפיה? תשובה שלי: כן. האם איסור נסיעה ביום כיפור הינו כפיה? אמת המידה: האם כפיית נסיעה ביום כיפור הינה כפיה? תשובה שלי: כן. הערה לסדר היום: לדעתי, ניתן לראות שכל נורמה בין חילונים לדתיים המעוגנת בחקיקה (בצורת כפייה על החילוניים של ההתנהגות הרצויה על ידי הדתיים), סופה ליצירת כעס ואנטגוניזם מצד החילוניים. דוגמאות לכך: חמץ, קבורה, נישואין, ועוד. לעומת זאת, כשהנורמה נשארת כנורמה, כלומר כשמתירים לחילוניים לעשות כרצונם, הם בוחרים פעמים רבות בדרך ההתחשבות (דוגמא: יום כיפור, בו עפ"י החוק מותר לנסוע כבכל יום אחר בשנה). אבקש לציין מספר דברים לגבי טקס הנישואין הדתי, ובכלל לגבי דעתי: - מכל הדברים שהרבנות דורשת שיהיו בטקס, יש אחד שאף הלכה אינה דורשת. על פי ההלכה, אין כל הכרח שיהיה רב בחתונה. - לפני הטקס, מתבצע הליך מכירה בין אבי הכלה לבין החתן. מדובר בעסקה כלכלית לכל דבר, המתנהלת על פי נהלי העסקים של לפני 2000 שנה. יש מוכר, יש קונה, ויש סחורה. - באמצעות המונופול על נישואין, הרבנות מנסה להנציח את המונופול שלה גם בנושא הכשרות. - לדעתי החיבור בין דת, חוק, ורבנות, משניא על הציבור החילוני בארץ את כל השלושה. השאלה אם זו מדינה יהודית או מדינת היהודים גדולה עלי, אך אין לדתיים מונופול על הדת - כל אחד והיהדות שלו. טל.