שאלה לגולשים

אייני

New member
הבנתי.

אבל שוב - בורות זה סכנה - מסיבה דיי ברורה. אתה בעצם אומר ש"אולי יש סיכוי שבורות זה דווקא ברכה". להשוות סיכוי לסיבה ריאלית הגיונית?...
 
לדעתי זה לא נכון שהחברה מתחלקת ל-2 קבוצות

לקבוצת ה"ידענים" ולקבוצת ה"עמך". תקראו לזה קלישאה, אבל אני מאמין שבכל אדם נכללים כל התכונות, וכל היכולות. השאלה היא: מה בוחר להתפתח ולצאת החוצה, מה החברה שלנו מעודדת לפתח? אני יודע על עצמי, שעד גיל מסויים אני הייתי לא סתם "עמך" אלא - עמך מסוכן לציבור. היה לי כזה חוסר עיניין בלימודים ונושאים מעמיקים, שזה כבר היה בגדר תופעת טבע. הייתי הולך לבי"ס בשביל לריב עם המורים וללכת מכות עם הילדים. עד שקרה מה שקרה, ומצא אותי מישהו שידע איך לדרבן אותי ללמוד ולהראות לי כמה שזה דבר חיובי וכו' , בקיצור ידע איך להגיש לי את כל נושא הלימודים, ומאז אני לומד נון-סטופ 24/7 וכל מה שמעניין אותי זה איך להתפתח עוד ועוד באקדמיה. מה היה קורה אם אותו אדם לא היה גורם לי לתפוס את עצמי בידיים??? לא צריך להיות גאון גדול בשביל לנחש... העיניין הוא שהחברה שלנו מתחלקת לאינטלקטואלים מצד אחד ולמפגרים מצד שני בגלל הרקע שממנו הם באים, ולא בגלל "שורש גנטי" של פיגור או חכמה. חבורת ה"נינט" יכולה להתהפך 180 מעלות ולהיות גאונים, וכן להיפך. תלוי איך מגישים להם את זה. הם באים ממקום שההשקפת עולם טוענת , שהדבר הכי רחוק שבן אדם יכול להגיע אליו זה... - לכותל !, אז ברור שלא תיהיה להם אמביציה להתקדם. לעומת אנשים שבאים מבית משכיל שדוחק בהם להתקדם עוד ועוד. - זה לא דפקה אצלהם, זה דפקה בחברה. וזה מה שעצוב, שהחברה שלנו כיום מעודדת כסילות ובערות, למעט כמה קבוצות בודדות של יחידי סגולה. ואז אתה פותח ת'עיתון ומגלה ש-50% מהתלמידים לא עושים בגרות, ושישראל, במקום 40 בעולם בקריאה, ו-39 במדעים ובמתמטיקה, [מתוך מחקר של 57 (!!!) מדינות], ועוד כל מיני דברים שהשתיקה יפה להם. ולגבי ה"מוות" - למיטב ידיעתי - אין דת/חברה בעולם שמעודדת מוות (של הפרט). אבל רוב הדתות כן טוענות שיש חיים לאחר המוות, אבל לא מעודדות להתאבד בשביל זה. (לגבי האיסלם - אין לי מושג, לא נראה לי סביר שבקוראן עצמו יש "מצווה" להתאבד באמצע אוטובוס מלא נוסעים, נראה לי יותר הגיוני שזה פירוש של כל מיני אחמדים למיניהם , שנורא קל להם לשכנע את הציבור המטומטם שאפילו לא טורח לקרוא אם זה באמת כתוב שם או לא, אלא מקבל את דבריהם כמובן מאליו). אדברא - היהדות לדוגמא, טוענת שהעיקר הוא העולם הבא, ושהעולם הזה הוא רק "פרוזדור" שבו אוספים מצוות לקראת העולם הבא. ובגלל זה העיקר, יוצא, הוא - העולם הזה! כי איך יהיה לך מצוות בשפע בעולם הבא, אם לא אספת אותם בעולם הזה?! ז"א שהעולם הבא תלוי בלעדית על העולם הזה, ולכן העולם הזה הוא החשוב מבין השניים. בדומה - כך גם בנצרות. בבודהיזם מאמינים שבשנייה שהאדם מת, ישר הוא חוזר בגילגול בגוף אחר ,(ולכן אין סיבה כלל להתאבל עליו), וכן הם טוענים שצריך להגיע בעולם הזה לדרגה גבוהה של "זיכוך רוחני" בתוך הגוף הגשמי, וכו' = גם כאן , העיקר הוא העולם הזה. איך שלא תסתכל על זה, גם אם (לפי הדת) העיקר זה העולם הזה, או העיקר זה העולם הבא, זה לא משנה. כי החברה הישראלית היא חברה חילונית. (לרבות שומרי המסורת - שגם הם, בסוף חשבון - חילונים! כי הם לא מקדישים את חייהם לעקרונות הדת) ובחברה חילונית , העיקר הוא העולם הזה, ורוב האנשים כן פוחדים מהמוות.
 

yaakii

New member
לא משנה אם הרוב מאמינים כי מוות זה

רע/הרוב מאמינים כי זה טוב: כל עוד יש הסוברים שזה דבר חיובי (גם אם זה ``כמה אחמדים``), אין לקבוע כי מוות זה ``סכנה``. כי יש החולקים בדבר.
 
זה לא משנה שיש כמה אחמדים

שמאמינים שלמות זה טוב. החברה המערבית - שבכללה אנחנו - לא רוצים למות. והחכמה והמחקר הם אלו שמצילים אותנו במקרים רבים מהמוות. אבל עדיין , בחברה הישראלית של היום - שמודעת לכך שהחכמה מצילה אותנו ממוות וכן מקדמת את חיינו בכל תחומי החיים - עדיין לא מתעניינים בה.. חיים לפי הפתגם הידוע "את אף אחד לא מעניין איך זה עובד, כל זמן שזה עובד". אבסורד? - תלוי בעיני המתבונן..
 

yaakii

New member
פילוסופיה זה לא תחום שמתעסק בעולם

המערבי *בלבד*, או בכל אזור אחר *בלבד*. -הפילוסופיה רוצה להגיע למסקנות על-פי השכל וע``פ עובדות. אם יש מי שמקבל את המוות כדבר חיובי, אנחנו לא רשאים להתעלם מכך ולהגיד שמוות זה סכנה (-ועקב כך שבורות זה סכנה-זה היה הנושא המרכזי). כיוון שזה לא כך באופן חד-משמעי.
 
פילוסופייה

היא תפישת עולם "point of view" , ולכל אחד - נקודת השקפה שונה. מחוייב המציאות הוא שיהיו חילוקי דעות, וסתירות בין אנשים. אף פעם לא תיהיה הוכחה/עובדה חותכת שהשקפת העולם של אריסטו עולה על השקפת העולם של אפלטון. הפילוסופייה היא לא מדע! היא תאורייה! השאלה היא באיזה השקפה אנחנו בוחרים להחזיק? בפילוסופיה של האסלם (של היום) שמעודד מוות? או בפילוסופייה של המערב , שהוא בעד החיים?
 

מנגוM

New member
מילים כדורבנות../images/Emo45.gif מסכים ביותר,

אגב, זה בהחלט נכון שיש כמה "אחמדים" שחושבים שמוות זה טוב, וזה נקרא אסלאם קיצוני שמכיל 5% מתוך כלל האסלאם, ובדיוק כמו שתיארת - פרשנויות של הקוראן שאנשים מקבלים כמובן מאליו. וגם עברתי שיעור על זה בבית ספר (עד כמה שזה מפתיע
) זה אותם אנשים שנמצאים היום בעזה ומקבלים את החינוך מהארגונים ששולטים שם, שמחנכים אותם לכך שמוות (אגב, זה נחשב רק כשהם נמצאים בקרבת האויבים, לפי התפיסה שלהם) יביא אותם לעולם טוב יותר. וזאת החברה! ואותה בורות שאנחנו מדברים עליה, ופה לדעתי זה רק מחזק את הטענה שבורות היא סכנה.
 

ליטליקSD

New member
אני חושבת שבורות היא סכנה בלי הרבה קשר למוות.

זאת איכות חיים ושלמות עצמית נמוכה מאוד בעיניי. וטיפשי להקדיש חיים שלמים למפורסמים ומסנג'ר כשאפשר להשכיל, להחכים וכו' במקביל לחברות בפורומים של מפורסמות לצ'וטטות בתוכנות מסרים ושמיעת מוסיקה.
 

ליטליקSD

New member
הממות הוא חיובי

למרבה האירוניה הוא חלק מהחיים. איך היה מקום לכולם בלי המוות? לי אישית, נראה די אומלל לחיות לנצח. זה נכון שעדיף ורצוי לחיות עד הסוף (עד זקנה) ולמצות את החיים, אבל למה לפחד ממוות? לא מזמן שאלו אותי באיזה סבב חברתי ממה אני מפחדת ולא מצאתי תשובה. קרה הרבה פעמים שהייתי באוטובוס או נקלעתי למצב שבו הייתה תחושה שהכל מתפוצץ, תחושה בהחלט מלחיצה, אך לא מפחידה. אני אישית מאמינה כי מי שחי את חייו במלואם, מנצל כל רגע לחיוב (אם זה לאחר מאמץ ואם זה מתוך בילוי כלשהו), לא צריך לפחד מהמוות. אני חושבת שאנשים שמפחדים ממוות יודעים בתוך תוכם שהם לא מנצלים את חייהם במלואם ומפחדים שבשלב מסויים הכל ייגמר. אני מאוד שלמה עם כל רגע ב21 שנות קיומי, גם אם לעיתים זה לא נראה כך. האמת היא שרציתי להגיב בהרבה מקומות בשרשור הזה, שאני קוראת כרגע בשקיקה, אבל הייתה לי מן הרגשה שהוא כבר נכתב ואני סתם נדחפת מה גם שאני עונה קצת לוולקנו ובסוג של דילמה האם אני נחשבת כ"נוער" בגילי מצד אחד אני מספיק בוגרת, אינטליגנטית וכו' לגילי ומצד שני אני מאוד ילדותית ואפילו ביוולדת 21 הלא רחוק שהיה לי הרבה חשבו שאני בת 15. גם כן דילמה רצינית. ובלי קשר, בעניין הסכנה הקיומית למדינת ישראל, הדעות שלי מחולקות לשני הצדדים שהובאו כאן.. אני מוצאת דברים נכונים בכל מה שנאמר.. זה כנראה נובע גם מכך שאני בת מזל תאומים.
 

asmati

New member
דעתי

כיום החיפוש אחר ידע נובע מהעצם העובדה שידע שנרכש במוסדות להשכלה גבוהה משמש ככלי להשגת נוחות בחיים, כסף. לפי דעתי אם לרוב האנשים הייתה ניתנת הבחירה בין האפשרות להעמיק את הידע של האדם או לקבל סכום כסף כלשהו אז רובם היו בוחרים באופציה השניה. בני נוער נמצאים בגיל שבו לא מבינים את חשיבות ההשכלה, אז מזלזלים ומפנים תשומת לב לנושאים נחותים..
 
אף אחד לא מצפה מילדים

או מבני נוער שיבינו משהו. ההגדרה האישית שלי לילד היא ''אוסף של רקמות"/"ערימה של חלבונים" - קרי - הם ילדים! זה עתה "בקעו מקליפת הביצה", מה הם יודעים?! כל דבר שהם רואים הוא חדש להם, וברור שהם יימשכו אחרי מה שקל ונוח (כוכב נולד, מייקל לואיס) מאשר אחרי משהו מתיש ומייגע (לרכוש השכלה, להתקדם בחיים, וכו') - זה התפקיד של החברה ושל ההורים לחנך אותם ולהראות להם את דרך המלך. אבל משום מה הם שמים פס
 

asmati

New member
ההורים או הילדים? או שניהם?

הבאת פה השערה כוללנית, תמיד יש יוצאים מהכלל, ובמקרה הזה יש הרבה תודה לאל, אומנם פחות מהלא הרצוי...
 
לא הבנתי את השאלה

אמרתי שזה תפקיד החברה לחנך את הילדים ובני הנוער. החברה= ההורים, המורים, מערכת החינוך, וכו' וכו' ברור שילד לא יחנך את עצמו לבד. ובטח שהוא לא יחנך את עצמו לערכים חיוביים אם כל החברה אומרת , פה אחד "נינט! נינט! נינט!"
 
ההורים שמים פס, וכן כל החברה שאנחנו חיים בה.

כמובן שלא התכוונתי שהילדים שמים פס על החינוך, מצחיק קצת, לא?
 
למעלה