מבחינה הלכתית - לא אכפת לי
בעיניי יש כאן שאלה בין הדאגה לאלוהים לבין הדאגה לאנשים. את יכולה לנחש איזה מהן אני מעדיפה. נו באמת, לקבל את הגברים (כמו שקראת להם) בחיוך מעוות ולהגיד: שבת שלום! אין אוכל כי ידה ידה ידה. והם יגידו תוך כדי בליעה מאומצת: לא נורא, האוכל ממש טעים שהוא קר??? לגבי העברה - רק על חטא בפועל נענשים, מדוע שאנשי יענשו על חטא שהם לא עשו והם אפילו לא יודעים עליו? (שאלה רטורית, אני מכירה את התשובות לסוגייה. זה מעניין לי ת'תחת) כמו שכבר אמרתי, אנשים שמגדירים את עצמם דתיים הם דתיים, גם אם הם אוכלים פיצה עם פפרוני (על צלחות חד פעמיות), גם אם הם בוגדים בבן זוגם, גם אם הם הולכים רכיל, ובטח ובטח אם הם מתלמידו של אהרון. לגבי משהו 'שכולם עושים' אני די בטוחה שהמצב שתארת הוא לא משהו שכולם עושים, אבל
כולם מעגלים פינות. עכשיו אם יבואו אנשי המוסר יפי הנפש (כדוגמת דפי) ויקבעו לך מה בסדר ומה לא - תשימי עליהם זין.
כזה גדול. >ספל חמאה לא סובלת סוגיות דתיות<