סליחה שאיני מביא דברים בשם אומרם
אמר מי שאמר ששירה היא כל מה שלא עובר בתרגום
כנגד זה ענו לו - שירה היא כל מה שכן עובר בתרגום.
ועל זה עשו פרפרזה ואמרו ( ברצינות גמורה) ששירה זה כל מה שמנוקד
ומנגד פרפרזו ואמרו- שירה היא כל מה שאינו מנוקד.
עכשיו, מאחורי כל אמירה כזאת יש פילוסופיה שלמה. למשל כשמדברים על מבחן התרגום- יש מי שתופסים את השירה כתלויה בקשר בל יינתק בשפה ובתרבות ממנה היא יוצאת ובתוכה היא פועלת. ומכאן שלא ניתן לתרגם ניואנסים שקיימים בשפה אחת או הקשרים אסוציאטיביים שקיימים בין מלים דומות באותה שפה בלבד, ובוודאי שהמצלול לא ניתן להעתקה מלאה - ובכל זאת כל אלו הם רק ממאפייני הטקסט השירי, ישנה גם המהות התוכנית, ישנה האמירה וכל השאר הוא תפאורה. עד כאן לגבי 'מבחן התרגום'.
לגבי הניקוד - הניקוד מתייחס לאופן ההגייה היחיד בו ניתן להגות מילה. כלומר הוא מדייק אותה אל המשמעות הספציפית. ואולם המלים ( אפילו הגויות כהלכה) הן רק הפלטפורמה עליה מוגש השיר ואילו החווייה השירית, זאת שמעוררות המילים היא היא מעשה השירה עצמו והוא מתחולל בנפש הקורא בלבד.
אם כן נסכם- ניקוד הוא לדייקנים. מי שגורסים וחושבים ששירה צריכה להיקרא כפי שהמשורר רצה שתיקרא. משורר שמנקד את שיריו או מגישם מנוקדים בעצם אומר לקורא: כך ולא אחרת. שמתי כאן לפניך, ידידי הקורא, טקסט טעון במשמעות עד קצה גבול היכולת, חשוב לי שתקרא אותו כפי שכתבתיו.
משורר שמגיש את שיריו לא מנוקדים אומר לקורא- חביבי, אני והשיר שחקני משנה כאן- אתה הקורא בקדמת הבמה, מעשה השירה הוא בעצם מה שאתה בוחר לעשות עם הטקסט ולכן אני פותח לפניך את האפשרות להבינו כפי שתרצה. אני סומך עליך שתבנה מתוך ההקשר את ההוראה הנכונה של המילים שלפניך, אבל גם אם תעשה עם המילים האלה משהו שאני לא חשבתי עליו- זה ממש אחלה מבחינתי
כאמור, פילוסופיה שלמה מאחורי כל בחירה, מודעת או לא. אני כלשעצמי מצדד כמובן בניקוד כי כשאני כותב ומגיש שירה לקוראים חשוב לי לדייק, אני מדייק עד כמה שאני יוכל בכתיבה ובקריאה- כבר איני שולט בכלל, אבל מובטח למי שיצמדו לטקסט כפי שאני כתבתיו וניקדתיו לפחות משמעות ספציפית אחת קיימת ומובחנת.
ובל נשכח שיש גם סיבה נוספת להעדר ניקוד- זו מלאכה, שלא לומר עמל, לא פשוטים בכלל. ולפעמים אל מול הקושי מתפתחת עצלות. נודה על האמת- משוררים לעתים קרובות מתעצלים לנקד. לכן כשאני קורא טקסט מנוקד אני מרגיש שהשקיעו בי וכשלא מנקדים ( לא כאן, בכתבי עת למשל, או בספר) אני מרגיש שמישהו חסך עליי ( מאמץ או כסף) ושהוגשה לי יצירה מרושלת שבוודאי הרישול הזה דבק בה גם מבחינה תוכנית ולא רק צורנית ומראש אני ניגש לחוויית הקריאה עם חשד מטרפד.
לגבי ההבדל בין שירה לפרוזה - לפעמים קשה למתוח את הגבול, בכל זאת מדובר באמנות העושה שימוש במלים. חביב עליי ההבדל שניסח קולרידג': שפרוזה היא המלים במיטב סדרן ואילו שירה היא מיטב המלים במיטב סדרן. ואם נסגור לרגע מעגל עם שאלת הניקוד- בעברית המילה במיטבה כשהיא מנוקדת. כשהיא חסרת ניקוד היא חסרה.
איציק.
