תודה על תגובתך הרצינית
בעצם אפשר לומר שאני מסכים עם כל מה שכתבת ובכל זאת העליתי את הנושא, לא כדי לנגח את ידידתי, ולא כדי סתם להתפלסף, אלא כדי לנסות לבדוק את גבולות הזכות לפרטיות גם במסגרת ציבורית שבה לכאורה הציפיה לפרטיות היא לא ברורה מאליה. ובכל זאת יש מספר דברים שאדם שמכבד את פרטיותו של הזולת ישתדל לא לעשות גם בציבור. אם אישה יושבת למשל מולי ליד שולחן בחצאית, כך שמפשעתה גלויה לעיני, אולי אגניב מבט אחד, אח"כ אשתדל להימנע ממבט נוסף, וודאי אשתדל להימנע ממצב שהיא תבחין במבטי, כדי לא להביך אותה ואת עצמי. יש משהו שאפשר לקרוא לו "התנהגות ידידותית" בציבור, אנשים בדרך כלל יסבו את מבטם מאדם שלמשל איבד פריט לבוש בציבור, כדי לא להביך אותו. יש הבדל בין הסתכלות על זוג הרב בציבור, שבו הפרת הפרטיות נעשית ע"י האדם עצמו, לבין מצב שבו אתה בוחר ביודעין ללמוד על בן אדם מעבר למה שהוא מצפה שתלמד עליו. אני חושב שזו נקודת המפתח מבחינתי, אם אדם מניח הנחה סבירה שפרט מסוים אצלו אינו חשוף, הרי שפעולה מכוונת (להבדיל מפעולה אקראית) שנועדה לחשוף את הפרט הזה דורשת את הסכמתו, זאת אם אנחנו רוצים להיות בחברה שמכבדת זה את זה. בעבר חטאתי בפעולה מסוג זה, כשקיבלתי מספר טלפון מאישה לצורך הכרות, השתמשתי באתר הנותן את הכתובת לפי המספר. כמובן שהמטרה שלי לא היתה לפגוע בפרטיותה, אלא לבדוק את מסלול הנסיעה אליה, כדי לאסוף אותה לבילוי משותף. ופעם אחת נתקלתי בתגובה של הלם וכעס כשסיפרתי שיש דרך לגלות כתובת לפי מספר הטלפון. ייתכן, אולי בסיכוי לא גדול, שזו היתה גם תגובתה של המלצרית אילו נודע לה השימוש שנעשה בדף החשבון שנכתב בכתב ידה. ומבחינתי זו סיבה מספקת כדי לבקש את רשותה, וזאת גם אם לא נגרם לה שום נזק אמיתי. וקצת על עניין המדרון החלקלק, אני מעריך שאלמלא הדיון הזה, יש סיכוי סביר שכתב היד היה מגיע לניתוח באינטרנט, אולי גם זה לא סוף העולם, אבל זה כבר יכול לגרום לכך שהמלצרית תגלה את עצמה מנותחת במקום ציבורי, נתוח רציני או לא, לא סיטואציה ידידותית מבחינתה.