רשלנות מקצועית?

[amir_aikido]

לאט לאט את משנה לי את הרושם ../images/Emo4.gif

 

[d y s]

אכן האחריות חלה על כל הנוגעים בדבר.

איני מדבר במובן משפטי אלא ערכי(הראשון אמור לנבוע מהשני). את מכירה את מגבלותיך טוב מכולם. וכלוחמת ותיקה את חייבת לדעת לעצור התדרדרות בזמן. אפילו במחיר כישלון וכ"ו. אין את יכולה להרשות לעצמך שמישהו בכיר ככל שיהיה ילחיץ אותך אל מעבר לגבול אותו את קובעת. אי אחריות של מאמנים נובעת לעיתים מחוסר רגישות ואטימות המובילה לפזיזות ורשלנות. בצה"ל אומרים כאשר דגל אדום מתנוסס מעל פקודה לא חוקית אסור לבצעה. עליך להציג את גירסתך במלואה בפני עו"ד אולי הדבר יעזור להבהיר בדרך הפוכה מ"ס דברים במישור הערכי. לעניין בחינות הן אומנם מייצגות איזשהו קצה או פיסגה אך הן בסכ"ה פתרונות ליצור סדר ולרוב לא מהות כך גם דרגות. אני מאחל לך החלמה מלאה.ושביעות רצון מכל מעשיך.

 

[רן גוגיטסו]

נכון תמיד

 

[Pyongwon]

תודה רבה!

אני אבדוק עם ההתאחדות מה הם רוצים לעשות. בהחלט להתנצל לא היה מזיק! אני אמרתי להם את מגבלותיי בפעם הראשונה, וגם השניה. אמרו לי חד וחלק - את לא יכולה לעשות את המבחן - תישארי בבית. זה היה הלשון (חושבת שגם על זה אני צריכה עדיין להגיב). אני רוצה את הדרגה - היא עוזרת לי להתקדם, ובטורקיה כולם בגילי בדרגה כזו ואני רוצה להיות בדרגה שלהם (גם מה שאני טובה יותר מהן! ) לכן זה חשוב לי - אחרת למה בכלל היה אכפת לי? והיה להתאחדות 8 חודשים לחשוב על פתרון - הם לא עשו דבר. חבל. התחלתי להזיז עניינים, ואז זה עובד. אבל יו"ר ההתאחדות מתחיל לשים לב שאני קיימת, אז זה טוב. רק חבל שאני צריכה להיפצע קודם... המממ...

 

[d y s]

נראה לי שזה שאמרו לך

שאינך יכולה לעשות את הבחינה. וניגשת בכל זאת יחליש לך מעט את הקייס.

 

[Pyongwon]

זהו. זה בדיוק העניין.

אני אמרתי להם פעם ראשונה שיהיה בעיה שאני אעשה את המבחן. אמרתי 5 דקות והפסקה - אולי. ממש אולי. לא בטוח, תלוי בסוכר. אמרתי - תעדכנו אותי אם יהיה אפשרי לעשות בהפסקות של פרקי זמן קצרים יותר. אמרו - אוקי - נקבל אישור. הגיע יום המבחן. לא היה אישור לא היה כלום. לכן נכנסתי ויצאתי מבמבן כל הזמן. מבחן ראשון - הגעתי לסוכר של 50 וראו את זה. אחד המאמנים נבהל ונעשה לבן לגמרי. במבחן הראשון עוד היה לי כוח, ויכולתי לעבוד מעט עם כוח וריכוז. אמרו לי מבחן ראשון את לא עברת כי מה שעשית היה בסדר גמור, אבל מה שלא עשית - היה הרוב. אמרתי אוקי - אז תגידו לי מה להשלים. אמרו לי (אמר לי) לא - את חייבת הכל מהתחלה. אמרתי אוקי - אבל דעו שאם אני בכלל אהיה על הרגליים כל הזמן זה יהיה נפלא - ואני לא רוצה בלגנים אם אני צריכה לצאת. אמרו שלא יעשו בלגנים. 2 מאמנים מתוך האנשים שם אמרו שבכלל לא צריכה להיות לי מבחן כזה. היה אמור להיות מבחן אחר - אישי, משהו. מהמבחן הראשון עד לשני - היו 8 חודשים. שום דבר לא נסגר. הצעות? ג'ס.

 

[רן גוגיטסו]

../images/Emo207.gif מה רמת הסוכר התקינה שצריכה להיות בדם?

אני שואל כדי שתהיה לי אמת מידה לדעת מה אומרים המספרים שציינת (50, 30, 70...). תודה, רן.

 

[Pyongwon]

שעור ביולוגיה..

אוקי. סליחה אם לא הייתי ברורה. אצל אדם נורמאלי - סוכר בדם נע בין 80-120 לפני שהוא מתאמן - כמות האינסולין יורדת ל-50%. אצל חולי סכרת, נורמאלי זה בין 80-180 אם יש להם משאבה, אומרים להם להוריד כמות אינסולין - אבל לא להוריד את המשאבה כי הגוף צריך אינסולין כדי להפוך אוכל לאנרגיה. אינסולין עושה את זה. אבל לגבי כמות האינסולין שהוא צריך - זה אישי. תלוי בגיל, מין, קיץ / חורף, יממבה דברים. וזה כל הזמן משתנה אצל מי שעושה ספורט - זה עוד יותר משתנה. לפני אימון, אני אוכלת, ומורידה כמות אינסולין ל-5% (למדתי בטורקיה, וזה הכי טוב בשלב זה עבורי - אבל זה עדיין בעיה כי זה לא מבטיח כלום ) עבור זמן האימון (3 שעות). עכשיו... אני מתפקדת נפלא כאשר סוכר בין 100-130. אבל במהלך המבחן הזה הייתי על 40, 300, והבעיה היא העליה ו/או הירידה. כאשר הייתי על 120 במהלך המבחן בשביל איזה 4 דקות - הכל הלך כמו שצריך - עמידות, בעיטות, חדות - הכל היה. ואז זה עלה יותר מידי או ירד יותר מידי. במהלך הקרב שנפגע המשאבה - לפני זה הייתי על 60. לכן אמרתי לעשות? והוא אמר לי כן. ואח"כ היה בעיה עם המשאבה, והכל הלך פייפל. גם לפני זה היה בעיה - כי הייתי על גבוה והירידה הפילה אותי. קיצר. מעט קשה... אבל - כאשר הסוכר נורמאלי - כמו שהיה בתחרויות האחרונות, זה כיף. הכל מעולה. הכל מרוכז, הכל טוב. גם מאמן הנבחרת כבר יודע לשאול אותי - מה הסוכר. אבל אין - זה רק לאחרונה, ממש לאחרונה, שעושים את זה. שדואגים לי. כי זה בעיה. זה לא בעיה סתם לעשות צרות - זה בעיה שקיים 24 / 7, עד שאמות. אין שבתות או חגים כאן. זה כל הזמן. ולפעמים את זה שוכחים. ג'ס.

 

[amir_aikido]

את צריכה מבחן אישי

אל תעשי מבחן אחר, אלא תלחמי איתם עד שהם יגדירו מבחן כזה שתדעי שהוא מספיק בטוח עבורך. אולי תתעכבי יותר בקידום, אבל ההישג של הגדרת מבחן אישי חשוב יותר. ואני מודה שלפחות בינתיים, אצלנו זו לא חכמה, מהבחינה המעשית הגורם המאשר הוא המורה הישיר, ושלמה תמיד בוחן כל מתאמן לגופו ומכניס בבחינה המון שיקולים שאינם רק איכות הביצוע אלא אישיות, בגרות, גיל, מאמץ וכשרון (הצ'ופר הוא דווקא לחסרים כשרון שמכסים על כך בהרבה עבודה קשה). אמיר

 

[Pyongwon]

Great idea

Hehehhe... working on it right now. I have a kstudent with diabetes, another with a hand, and I know of two more with Dawn Syndrome. Jess.

 

[amir_aikido]

כמו שכתבתי - בשיטות קטנות זה מובן מאליו

אחת התכונות של שיטה קטנה היא שניתן לסמוך על מעט המורים שיש ולתת להם את מלוא הסמכות להחליט ביחס לדרגות על סמך שיקולים נרחבים, בלי להגדיר מבחן אחיד. אפשר להתווכה האם זה יתרון או חסרון, אבל כך זה אצלנו, והייתי חושב שכשמדובר בדרגות גבוהות שיש מהם עשרות אנשים בודדות, וקבוצת בוחנים עוד יותר מצומצמת שמעמדה ביחס לנבחנים איננו ניתן לערעור, כל שיטה יכולה לנהוג כך. אמיר

 

[Pyongwon]

Great idea - I'll see what can be done.

 

[d y s]

אני לא רוצה להיות נודניק

אבל מבחנים ודרגות לא צריכים לקבוע את ערכך כלוחמת או מורה. יש פרמטרים חשובים יותר. אולי יש קצת אטימות של מנהלי השיטה . אני מכיר אנשים שערכו להם בחינות מיוחדות. אני מכיר אנשים שקיבלו דרגה ללא בחינה. אני מכיר אנשים שמעולם לא ביקשו בחינה הם ניגשו כי אמרו להם . והדרגה לא חשובה להם כל כך.כמה מהם הם אומני לחימה מהטובים שפגשתי. אסור לתת לביורוקרטיה לשרת את עצמה . הצעות- עזבי אותך מבחינות ודרגות אלו המצאות ביורקרטיות ואגואיסטיות של העת החדשה באו"ל (אינני מדבר על דרגות פיקוד).

 

[Pyongwon]

אני קונה מה שאתה אומר - אבל....

פעם הייתי בסמינר, ואמרו אוקי - מדרגה כך וכך ניתן להיכנס. (והיה לי את הדרגה, אז לא היה בעיה) פעם הייתי בסמינר, ואמרו אוקי - ההתחלה מדרגה כך וכך וההמשך מדרגה כך וכך (ולא היה לי את הדרגה). אח"כ אמרו, לא משנה, נכניס אותך, אבל אני לא רוצה להגיע למצב כזה שוב. אני רוצה להתקדם כמה שאני יכולה. גם - בדרגות הגבוהות, הרבה יותר מעניין - אין - הייתי בבלגיה, ונתנו לי לבדוק את החגורות השחורות, אך לחברה שלי שלא היה לה את הדרגה שרצו - לא נתנו לה לבחון. אח"כ יצאתי מזה עם מכתב מאוד נחמד, שאומר ששפטתי, וכו', והיה מה זה כיף!!! (גם האוכל טעים יותר... ) קיצר, יש די הרבה סיבות למה אני רוצה להמשיך להתקדם. גם בטורקיה, שואלים דרגה. אולי אני טועה, אבל בשבילי זה כיף להתחרות, לראות אנשים מעניינים (שנותנים לי הרבה מידע שאף פעם לא ידעתי על קיומה, ואח"כ אני מעבירה לתלמידים שלי, אז בכלל כיף) ומקומות מעניינים. קיצר - בשלב זה, מקווה שיהיה שווה את כל ההשקעה והאנרגיה שאני מוציאה - כמה שאני אוכל! ג'ס.

 

[d y s]

ובכן כמו שאמר אמיר

את שייכת לאירגון גדול עם אוריאנטציה ספורטיבית היישגית. אם טוב לך עם זה הילחמי באירגון שיכיר במגבלותיך ולא יעצור את קידומך בשל מוגבלות פיזית. ולא ידרוש ממך דבר שעשוי לסכן את בריאותך. אינך טועה כי זו דרכך. דרכי שונה אבל אין זה חשוב.

 

[amir_aikido]

תלחמי על פתרון ראוי

למרות שאני מאוד לא מזדהה עם הצורך בדרגה, אני כן חושב שתהליך החינוך ביחס לאנשים מוגבלים, שאת עורכת לארגונך, הוא תהליך מאוד חשוב. אמיר

 

[Pyongwon]

אתה מתוק!!!

אני רוצה לכתוב הנחיות לדרגות - מה צריכים לכל דרגה וחלוקה לקבוצות טכני קרבי אחר מאמן המלצות? כי אני בעד שאנשים יתקדמו, זה נותן עוד יותר מוטיבציה, הישגיות, וכדאי. המלצות? ג'ס.

 

[d y s]

קידום אישי זה דבר אחד.

דרגות זה הכרה סביבתית וחברתית .סמל סטטוס. סמלים זה נחמד לתמרון המונים. האמת האישית לא נזקקת לסמלים. חלק מהפיכתנו לשלמים עם עצמנו זה קבלת העצמי הבסיסי שלנו. כשזה קורה אנו מצפים מסביבתינו לקבל אותנו כמו שאנו בבסיסנו . מי שלא רוצה לא צריך. התקדמות והשגיות הופכת להיות בשלב זה אני של עכשיו לעומת זה של אתמול ולא לעומת שכני זו לדעתי הדרך לשלמות הלוחם. אם בקרב אמת למשל יכנס שיקול זר של תדמית הנזק עלול להיות גדול. כתבתי פעם על חבר שהותקף אך הרגיש בושה בהתחלה להכנס לעמידת קרב כי זה היה במקום הומה למזלו הוא התעשת בזמן ונכנס לעמידת קרב .שלושת המאיימים עזבו עקב כך ללא קרב. למעט זריקת בקבוק שלא פגעה. אם ההתקפה שלהם היתה תכליתית יותר רגע הבושה היה יכול להיות סופו.

 

[Pyongwon]

אני מדברת רק על קידום אישי.

לגבי קרבות וללמד אחרים לנצח - אין לי בעיה. אבל לי - אישית - אני לא בטאקוונדו בשביל זה. בשבילי זה פומסה בלבד. לא קרבי, לא שום דבר אחר. לא כי העדר רצון - אלא העדר יכולת. אין לי מצב ל"אדרנלין לפני קרב". מישהוא תוקף - אני אזוז. אבל לגבי המשך היכולת שלי בעניין - לא יכולה להבטיח כלום. השאלה שלי - האמיתית - היא האם אני אוכל לזוז. וזה קשור לסוכר. אז אין לי תשובה. אם אני על נמוך - אז הייתי. יש מצב אחר. לכן אני גם לא נוהגת - אני לא בטוחה שאספיק לראות משהו בזמן. לא בטוחה אם אוכל להגיב בזמן. הכל קשור. ג'ס.

 

[רן גוגיטסו]

../images/Emo45.gif