רשלנות מקצועית?

[Pyongwon]

רשלנות מקצועית?

מה זה ואיך מוכיחים את זה? קיבלתי מכה בקטטר כאשר האחראי ידע שיש לי סכרת (ראה אותי מתעלפת) וכן שיש לי משאבה עליי. שילמתי 10,000 כדי להחליף. כמו כן, רצו לתת לי 3 תפרים באותו המקום, אך סירבתי. המלצות מה לעשות כעת?

 

[ganbarimasu]

../images/Emo178.gif אאוץ'!!!

אני לא יודע מה לייעץ, אבל מקווה שאת בסדר!!!

 

[רן גוגיטסו]

צרי קשר עם עו"ד שמתמחה בתביעות נזיקין

קודם כל אני לא עו"ד אז קחי את מה שכתבתי כאן בעירבון מוגבל: רשלנות מקצועית זה כשמי שאמור להיות אחראי שלא יקרו תקלות (המאמן באימון לצורך העניין) מתרשל בתפקידו זה, למשל כי הוא לא נתן דגשים לבטיחות בעבודה (באופן כללי ואיתך בפרט), כשהוא לא שם לב לאיך אנשים עובדים, כשהוא לימד משהו מסוכן שלא מתאים לרמת התלמידים וכדומה. יכול להיות מצב שהמאמן היה בסדר או לפחות לא היחיד שהתרשל, ושמי שעבדת איתו היה לא בסדר ושיש לו אחריות למצב גם כן (זה נקרא רשלנות תומכת או משהו כזה), ולכן גם הוא יכול להיות צד בתביעה (המאמן נתן את כל הדגשים הבטיחותיים לתירגול, אבל בן הזוג שלך התפרע). המלצה? צרי קשר עם עו"ד שמתמחה בתביעות נזיקין. תרגישי טוב ושלא נדע מצרות (חניכים כמאמנים), רן.

 

[יובל נחמקין]

../images/Emo91.gif תתקדמי בשלבים

ראשית גשי אל מי שפגע בך: הציגי לו העתק של ההוצאה שנכפתה עלייך (10,000 ש.ח הם הרבה כסף) ובקשי ממנו לקחת אחריות -קרי להחזיר לך את הכסף. רק במידה והנ"ל ינפנף אותך - קחי את העניין שלב נוסף קדימה וגשי לעו"ד. כל עוד לא פנית אל הפוגע בטוב, אינני מוצא סיבה לדלג שלבים ולהסלים את המצב (הלא גם עו"ד ומשפט יעלו לך כסף).

 

[רן גוגיטסו]

נכון...

 

[d y s]

הרבה בריאות

 

[Raffael]

להיות זהירה יותר בעתיד

את מתאמנת כשעל הגוף יש לך ציוד יקר ורגיש שעלול להפגע ושפגיעה בו עלולה לפגוע בבריאותך. בזמן אימון, האדם שיודע טוב מכולם מה בדיוק יש עליך ומה עלול להגרם כתוצאה מפגיעה בך או בציוד, זו את עצמך והאחריות שלך בנושא הזה היא הגדולה ביותר. יותר מזו של בן הזוג לאימון ויותר משל המאמן. אי אפשר להתאמן באמנות לחימה או בענפי ספורט פיזיים אחרים ולצפות לאפס תקלות. למה את מצפה מהשותפים שלך לאימון? לעבוד איתך בעדינות וזהירות מירבית, גם אם איכות האימון שלך ושלהם נפגעת? לבחור בני זוג אחרים? לסרב לפעילות פיזית איתך? את לא תלמידה מתחילה ולא ילדה. את מתאמנת ותיקה ובכירה ומחובתך לדאוג לנושא שכזה. האם את חושבת שמישהו ירצה לתרגל איתך בזוג, אחרי שהוא קורה שהאחרון שעשה את זה ראה אותך מתעלפת, פגע לך בציוד ונחשף לתביעה? השותפים שלך לאימון לא בקיאים כמוך. אם משהו עלול להיות מסוכן עבורך - מחובתך להודיע לבן הזוג שלך, לבקש סליחה ולא לבצע את התירגול. אם את בוחרת לבצע משהו ולקחת סיכון מחושב, עלייך לדעת שעלולות להיות לכך תוצאות לא נעימות - כלכלית ובריאותית. גם חוסר תשומת לב ופזיזות ואפילו רשלנות, של בן זוג או מאמן, זה סיכון מחושב שכולנו לוקחים כל הזמן. כמובן, אני לא מתיחס למקרים של רשלנות פושעת, פגיעה מכוונת ומקרים דומים שבהם גם אדם זהיר ובריא עלול להפגע.

 

[Pyongwon]

מתה עליך!!!

זה היה מבחן לדאן 5. במבחן הראשון, לא יכולתי לעשות כלום כי הסוכר היה או גבוה מידי או נמוך מידי. במבחן הזה, אמרו לי שאני חייבת לעשות הכל. היות ואני מודעת מאוד לעניין של הסכרת, הייתי בכלל מופתעת שיכולתי לעמוד שם את ה-90 דקות שזה בכלל בשבילי הישג. כאשר בוחנים אותי, וגם אלו שהיו איתי - החברים שלי לאימונים - כולם יודעים שיש לי סכרת, ושיש עלי משאבה. ההוראה היתה בכל המבחן לשמור אחד על השני. מה קרה כאן? אני כבר אמרתי לאותו מאמן שאני לא אוכל לתפקד מאה אחוז או אפילו עשרים אחוז - לא יהיה ריכוז, לא יהיה מספיק סוכר שיוכל להניע אותי, כלום. הם ידעו את הכל עוד מההתחלה. זה היה, לפי דעתי, "בואו נבדוק כמה אפשר להלחיץ אותה" הבעיה היא שאני נפצעתי ונפגעתי בגלל ה"לחץ" של מאמן אחד במיוחד, ושל האחרים בכלל. המלצות?

 

[amir_aikido]

אני לא מומחה משפטי

אבל להבנתי המוגבלת זה נושא מאוד בעייתי מהבחינה המשפטית, משום שעקרונית יש אלמנט שנקרה "אחריות תורמת" ו"סיכון מרצון". עד כמה שאני מבין את הבחינה הזו, עצם ההשתתפות שלך בפעילות היא בחירה שלך, וגם ההחלטה בכל רגע להמשיך ולא להפסיק. ככלל, אמנויות לחימה נתפסות כעיסוק מסוכן שסכנת-הפציעה המוצהרת בו גבוהה (למרות שמעשית, כתוצאה מהמודעות אני חושב שנפצעים יותר בכדורגל/כדורסל) וצפוי לך יחס לא אוהד. מבחינה מוסרית, אני לא בטוח האם יש טעם לפנות אליהם. זה מאוד תלוי במידה שהם היו מודעים לפוטנציאל הנזק הצפוי, ולסבירות שלו ביחס לסבירות של נזק לאדם רגיל. גם בזה, יש לך חלק מהותי - עד כמה הסברת להם את המצב ודאגת שהם יהיו מודעים לאלמנטים הללו. הנזק שאת מתארת הוא מאוד מצער וכואב (בפרט בכיס), וזה בהחלט מעצבן ומלחיץ. ועוד יותר

היחס של אותו מאמן שמתעקש להלחיץ אותך בהתעלמות מרמות הסוכר ומהבעיות הבריאותיות. אבל לפחות בעיני, בתחום שכזה, זה מעיד יותר על יחס מאשר על רשלנות ישירה. יש כאן אלמנט מסויים של חוסר מקצועיות, אבל המדובר בחוסר מקצועיות ביחס לתחום אחר - רפואה, שלא ניתן לצפות מכל מאמן שיבין בו טוב מספיק לצורך הבחנה ברמה אליה את מתייחסת, לא עזרה ראשונה אלא הבנה של המשמעות בחיי היום-יום).

ו-

אמיר

 

[רן גוגיטסו]

כמה מילים לגבי ה"סיכון מרצון"

זה נכון שעצם ההשתתפות באימוני אמנויות לחימה יש בהן "סיכון מרצון", אבל מצד שני אף אחד לא מוכן שאם הוא ייפצע באימון הוא מוכן מראש לא להיות מפוצה. לעניין הפיצויים במקרה של פציעה הנושא של "סיכון מרצון" לא תופס, ולכן למעשה ריק מתוכן. לא מסכים גם בעניין הגישה המקלה למאמן שאינו איש רפואה שמתעקש להלחיץ למרות שהוא יודע שהחניך חולה סוכרת (או סובל מבעיות גב או שיש לו דלקת בציפורן של הזרת). מדובר באיש מקצוע ותיק, בוגר קורסי הכשרה למינהם והשתלמויות (מדריכים, מאמנים, השתלמויות מקצועיות), בעל ניסיון (ראה לא מעט חניכים, לכל אחד יש את הבעיות שלו), ובכל זאת דרש מה שדרש. נכון שמדובר במבחן ולא באימון רגיל, כלומר שמקובל להלחיץ במבחן, אבל גם את זה צריך לעשות בהגיון, ואם אתה לא מבין בתחום כלשהו כמו סוכרת, אז לך על הגישה המקלה. אני חושב שכדאי שהיא תאסוף נתונים על המצב הרפואי שלה עד שיתייצב, תאסוף קבלות על ההוצאות הישירות שנגרמו לה בעקבות האירוע, תתייעץ עם הרופא שלה, תתייעץ עם עורך דין שמכיר את התחום, ואז תחליט. היא יכולה להסתפק בפיצוי על ההוצאות הישירות שנגרמו לה (כמו קניית משאבה חדשה והוצ' רפואיות אחרות), ואם הם לא מוכנים לשמוע, אז כן לגשת לבית משפט. אני לא חושב שהיא צריכה לשאת בנטל הזה לבד, גם אם בסופו של דבר היא יכלה לעמוד על שלה לא לעשות קרבות. בהקשר לזה צריך לזכור את המצב בו היא היתה נתונה. היא היתה במעמד מלחיץ של מבחן דרגה, מקובל בתחום א"ל שאתה עושה מה שדרגות בכירות מורים לך לעשות ולא מתווכח, ושהיא הפנתה את תשומת הלב לבעיה שלה שהיתה מוכרת לבוחנים עוד קודם.

 

[amir_aikido]

"סיכון מרצון" מאוד רלבנטי לנושא הפיצוי

רן, אני לא משפטן, אבל עד כמה שנאי מבין, הנושא של "סיכון מרצון" מאוד מאוד רלבנטי לנושא של פיצוי והיקף האחריות של אותם מורים. כעקרון - ככל שהזכות להפסיק בכל רגע נמצאת יותר בידיים שלך, כך גם האחריות הכוללת למתרחש נמצאת יותר בידייך. אם אני מבין נכון, המאמן שם לא מבין באמת את המשמעות של סכרת. אישית, אני חייב להודות שגם אני מכיר את המונח בעיקר מרחוק ולא מתיימר להיות מודה למגבלות האמיתיות שיש לחולה סכרת באימון (וזה אחרי קורס מד"א שנגע רק בטיפול במתעלפים כתוצאה מסכרת). אז נכון, אני לא מאמן, וג'סיקה נמצאת תחת אותו המאמן כבר מעל 25 שנים כדבריה ולכן הוא אמור היה להכיר אותה (מצד שני, היא לא כתבה כלום על התדירות של המפגשים ואופיים). מהסיפור, התחושה שקיבלתי היא שאותו המאמן לא עיכל את המשמעות של הסכרת, ואולי כחלק מפעילות תיקון, היה רצוי שג'סיקה תסביר לאותם מורים מה המשמעות של סכרת מבחינת הפעילות שלה. אני גם לא יודע האם ג'סיקה יידעה את המתאמן שמולה על האיזורים הפגיעים רגע לפני הפעילות, או שהיא ציפתה ממנו שיזכור מפעמים קודמות. אצלנו זו צפייה בסיסית ממתאמן שיעדכן את בן-זוגו בכל פגיעה ספציפית לפני שהתרגיל התחיל, כי אח"כ עלול להיות מאוחר וקשה לעצור את התנועה. ושוב, שנינו כותבים על סמך ההתרשמות שלנו מהסיפור של ג'סיקה. מאוד ייתכן שאילו הייתי שם והייתי רואה אופן התנהגות מסויים - מזלזל, מסרב להקשיב ולא נותן לה הזדמנות להסביר בכלל, הייתי מביע דעות מאוד משמעיות לצד השני. אני גם יוצא מנקודת מוצא של תקשורת פתוחה כפי שיש ביני כמתאמן ותיק ובין המורה שלי, כך שאני מרגיש בטוח להתאמן גם כשאני פצוע ומוגבל. אם התרבות הבסיסית היא אחרת, והמורה מסרב להקשיב, זהו מצב אחר. אמיר

 

[רן גוגיטסו]

התגובה שלי לגבי הסיכון מרצון מסתמכת בין השאר

גם על שיחה בנושא עם עו"ד שמתמחה בדיני נזיקין ועוסק בעצמו באמנות לחימה. למיטב ידיעתי גם אם מישהו מסתכן מרצון בכך שהוא מתאמן באמנות לחימה תוך שהוא מודע לסכנות, עדיין זה לא אומר שבמקרה שהוא נפצע הוא מסכים לא להיות מפוצה. יש הבדל בין לקחת על עצמך סיכון להיפצע, לבין הסכמה לא להיות מפוצה אם נפצעת. נושא הפיצויים הוא זה שמעקר את נושא הסיכון מרצון. למיטב זכרוני והבנתי נאמר לי שבגלל הנק' הזו בית המשפט לא מקבל טיעונים של סיכון מרצון כשזה מגיע לפיצויי עקב פציעה. יתרה מזאת: גם כשאתה חותם מראש על טופס שבו אתה מסיר מעל מארגני תחרות (או סמינר מיוחד או אפילו סתם אימונים סדירים) את האחריות במקרה שתיפצע, הנייר הזה לא יהיה שווה שום דבר במקרה שתחליט לתבוע את האחראים על האירוע (כל אירוע, יחיד או מתמשך) במקרה שנפצעת. אני לא משפטן, וכל האמור לעיל נכתב על סמך זכרוני מאותה שיחה (שלא היתה מזמן, אגב) ולמיטב ידיעתי הדלה. רן.

 

[amir_aikido]

משיחותי עם ה../images/Emo68.gif

ה

היא עו"ד (וכל הכבוד לה) אם כי לא בדיוק בתחום הזה. משיחותי איתה בנושאים שכאלה, הבנתי שברגע שאתה מגיש תביעה, אף אחד איננו יכול לצפות מה יחליט השופט (כולל כל האפשרויות הבלתי סבירות). אבל, בהחלט יש "סיכון מרצון" ועלולה להיות לו השפעה גם על נושא הפיצוי ועל התפיסה של מידת הרשלנות של האחר. זה לא בהכרח אומר שלא יהיה פיצוי, אלא סביר שישפיע על גובהו. אמיר

 

[amir_aikido]

שאלתי אותה - והיא הדגישה את ה"סיכון מרצון"

הרושם שאני קיבלתי מה

אחרי שהקראתי לה חלק גדול מהפוסטים של ג'סיקה הוא שמאוד מומלץ לא להגיע לתחום המשפטי, בשל נושא ה"סיכון מרצון" שבאמצעותו העו"ד הנגדי יוכל לקעקע כמעט לחלוטין כל תביעה. אמיר

 

[רן גוגיטסו]

אם הייתי עו"ד של הצד השני, אין לי ספק

שזה הקלף שעליו הייתי משחק. במקרה הזה יש בו גם המון הגיון.

 

[Pyongwon]

לא הבנתי.

טוב, גם אין לי ראש שלהיכנס במישהו. סורי... הסבר? עברית לאנשים קטנים... בבקשה.. ג'ס.

 

[רן גוגיטסו]

הסבר

כשתבואי אליהם ותגידי להם שיש להם אחריות על מה שקרה, הם יגידו לך שהשתתפת במבחן מרצונך החופשי, שאף אחד לא הכריח אותך, שבכל שלב יכולת לעצור, ומאחר שכך יש לך הרבה אחריות על מה שקרה. זו תהיה נק' המוצא שלהם, ומשם תצטרכי להתמודד (אישית או משפטית).

 

[Pyongwon]

אוקי - אז לא, וכן, ולא, הסבר.

אוקי. אז לא, השתתפתי במבחן מרצוני החופשי (רציתי שיעשו לי מבחן אישי והם לא עשו כלום בעניין אחרי 8 חודשים), וכן, הכריחו אותי (אמרתי להם שאני אנסה לעמוד, אבל המבחן עצמו יהיה זבל כי המצב לא יכול להשתפר כחלק ביולוגי המצב רק יחמיר עם הזמן ולכן אני על זמן שאול) בכל שלב יכול לעצור - כן. אמרתי לבוחן שאני עם משאבה, והוא אמר זה יהיה ללא מגע, ורק אחרי שהמשאבה הפסיקה לעבוד הפסקתי את המבחן - אחרי הפגיעה. אז לא, כן ולא. המלצות? ותודה!!! ג'ס.

 

[Pyongwon]

לקעקע? עברית??

מקווה שלא להגיע לתחום המשפטי. מאוד לא רוצה להגיע לזה. מכירה את האנשים האלו 25 שנה - ובאמת שהם אנשים טובים. אין לצורך להרוג בן אדם בגלל טעות. רק שיודה, שטעה, ונמשיך הלאה. רוצה להגיע ולהמשיך להתאמן - ורק אלו יוכלו - בשלב זה - לעשות את זה... בודקת אפשרויות - אין פה בעיה של זמן.. ואתה חמוד שאתה דואג!!! ג'ס.

 

[Pyongwon]

כל המאמנים דרשו ממני לכתוב עבודה

בהיקף של 30 עמודים לפחות על העניין. בחרתי סכרת. הם היו צריכים לקרוא. הבנתי שהם קראו. מה שהם לא עשו (וזה אפילו אחרי שראו אותי מתעלפת פעמיים) זה להפנים את העניין. כולם יודעים מה זה סכרת. כולם יודעים שצריך סוכר להעביר מידע של התאים בתוך הורידים והנימים. העניין זה שאותו מאמן חושב רק קרבי, קרבי, קרבי - ואיננו יכול להבין שיש דבר אחר מזה. אותו הדבר עם זה שהתאמן מולי - אמרתי לפני זה - יש לי משאבה, לא לגעת! אז כמובן נגע. זה בדיוק הבעיה... גם אותו מאמן היה איתי בחו"ל - הוא ראה אותי מתעלפת במטוס. הוא ראה שמכניסים לי וריד ליד במטוס. אין הרבה מה להבין פה. המאמן - שצריכים לכבד אותו, כי הוא מאמן, כנראה לא יודע להקשיב או לראות את העניין. או אולי הוא בתהליך הכחשה. לא יודעת. וגם טרם התנצל...