אינני מחפש לא כבוד ולא כיבודים
אני התייחסתי לרמת התגובות למכתבו של אורי 39, במקרה הנדון והרבה מאד תגובות מבזקיות שאינן במקומן. לא טענתי אף פעם על משהו שאיבד את סבלנותו אלי - אני יכול "לחיות" עם זאת טוב מאד. אני בדרך כלל משתדל להתייחס ענינית לכל מכתב גם אם אני חושב שמובעת בו דעה, שאינה ראויה בעיני. מכתב המגובה ע"י הנמקות - בקיצור מכתב כפי שצריך להיות, לדעתי, בפורום נכבד זה המהווה במה להשמעת דעות ולויכוחים עניניים. אני שמח שמכתבי הביא כמה מהכותבים להביע את דעתם, אפילו שאני חלוק עליה לחלוטין, בצורה מסודרת ובצורה המאפשרת תגובה. 1. העובדה היא שברק לא החזיר כל שטח. בתקופתו של ברק, כמו בדרך כלל בתקופת שלטונו של השמאל ההתנחלויות גדלו ותפחו (לא תמיד במספרן אבל במספר תושביהן), ההשקעות בתשתיות לשרותן, על חשבון הפקעת אדמות ערבים גדלו, הרבה מעבר למה שעשו בדרך כלל ממשלות הימין ועל זה אני מצר. דבורים דבורים (גם אף אחד אינו יודע על מה דברו - כל אחד מהמשתתפים גירסתו הוא) הם בגדר דבורים עד שלא נחתם ההסכם כולו המהווה יחידה שלמה אחת. אי אפשר לקחת קטע ולנופף בו. לעומת זאת בסרט המלחמה והכיבוש היינו מספר פעמים. הבעיה היא אינה להכניע את הטרור ל"רגע" הבעיה היא מה יהיה ביום שאחרי וכיצד מונעים את הרמת ראשו שוב. מנסיון אנו יודעים שכל תקומה הייתה הרסנית מקודמתה. 2. אני אינני אחראי למוסריותם של שליטי הפלסטינאים, שהם אינם שונים כלל מכל השליטים בעולם השלישי. 90% מהסיוע הבינלאומי לארצות אפריקה ואסיה "נופל" לידי השליטים. 3. גם בנושא זה אין לי אלא להסכים איתך. הרוב הדומם של הפלסטינאים חפצים לחיות בשקט ובבטחה, להתפרנס ולגדל את ילדיהם בכבוד. אבל הוא נשאר דומם - זהו סדר השלטוני בכל המדינות המקיפות אותנו ולא נוכל לשנותו. מה שכן החשש שתקום לצידנו מדינת טרור הוא חשש מופרח בעיקרו. אם נגיע להסדר עם המנהיגים לא יהיו לנו בעיות עם ההמונים. לחכות שתהיה "מהפכה" באחת ממדינות ערב למען התקרבות אלינו זהו חלום שסכוייו להתגשם שואפים לאפס. לכן חייבים אנו להגיע להסדר עם המנהיגים - אותם אלו ש"נבחרו" ע"י העם וכל השאר "ילך מעצמו". 4. ואחרון, שאכן קשור אלי - שאתה ואחרים בדמותך אינך מתייחס כלל למה שאני כותב ומביע ומייחס לי ולעיתים לשמאל כולו התייחסויות הנובעת מהגיגי לבך. טופל האשמות ועוד מתווכח כנגדם דרכי לדוגמא: >מספר פעמים כתבתי כנגד הסרבנות וזה אינו מועיל אתה מאשים אותי בצידוד מעשי הסרבנות. אני מצהיר בזאת שאני כנגד כל סרבנות גורפת מכל צד שהיא - נקודה סימן קריאה. יחד עם זאת אני חושב שיש לכבד בקשות פרטניות לאי שרות מסיבות פצפיסטיות או מסיבות דתיות - כאשר נבדק בקפדנות, שאכן כן ואין עושים את ההצהרה כקרדום לחפור בה. כתחליף לשרות הצבאי יש להקים מסגרות מחייבות של שרות לאומי, כולל גם עבור הפלסטינאים אזרחי ישראל - אין לתת לאף אזרח אפשרות לחמוק משרות כל שהוא למענה של המדינה. >אני מתנגד נחרצות להוצאת שמה הרע של הארץ (גם אם הדבר נכון) אל מחוץ לגבולות המדינה. לא בהקשר לפעולות הצגת הדברים בצורה חד צדדית ולא בקריאה להטלת סנקציות על תוצרת ישראל מכל יצרני ישראל כל עוד הם מיצרים בשטחים (גם אלו שלדעתי חיבים לפנותם במהרה) בהיתרה ובעידודה של ממשלת ישראל. יחד עם זאת אני תומך בכל קריאה למעצמות ה"ידידותיות" (אם ישנן כאלו), שתבואנה ותשפענה ואפילו תחצוצנה בין הכוחות היריבים במטרה למתן את ההרג וההרס ההדדי ולהרגיע את האזור לקראת אפשרות חזרה לשולחן הדיונים. > למיעוט יש את מלוא הזכות, במשטר דמוקרטי, להשמיע את דעותיו בתוך הבית ולנסות להשפיע עד כמה שהוא יכול. מטרת המיעוט במשטר דמוקרטי היא להפוך לרוב או לפחות ללשון מאזניים בה הוא מסוגל להשפיע. > באשר לערבוב הצבא בפוליטיקה - לדעתי זה דבר פסול ביסודו ואני חושב שחייבת להיות תקופת צינון של לפחות 3 שנים בין השחרור מצה"ל לבין הכניסה לפעילות פוליטית, פרלמנטרית או שלטונית. כפי הניראה אצלך זה תלוי בטיב הדיבור. כשמופז מדבר אלו דברי אלוהים חיים והאחרים.... אצלנו בצבא נהוגה עדין הסיסמא אחרי. אני מקווה שנמשיך בהצגת עמדותינו בצורה הפתוחה הגלויה והרצינית, תוך כדי חיפוש מתמיד אחרי הנושאים המקרבים ולא את אלו המרחיקים.