רק רוצה לשתף...

[פּוֹנְג]

אני קודם כל חושבת שהודעות בעילום שם

הן מכוערות. כל אחת ואחד יכולים להביע את דעתן בשמם הרגיל, אם הם מתביישים בדעה הזו, אז שלא יביעו אותה. לכן היידי תתיחסי להודעה הזו בפרופוציות האלו. ולעצם העניין - אישית אני לא מרגישה שהחתימה שלך שמזכירה את ביתך, או חתימה של כל אחת אחרת כאן שזכתה כבר להיות הורה, פוגעת בי או במאמצים ובהצלחה שלי להיות הורה. מצד שני, אני יכולה להבין בנות שזה מכאיב להן, כמו שאני רואה שמכאיב לי (לפעמים) כשאני נמצאת בנכוחות של הורים לילדים, ולכן קורה שאני נמנעת מלהגיע למצבים האלו שיכאיבו לי. אני חושבת שהפיתרון שהוצע כאן - לעשות הרבה אנטרים - יכול להתאים. מעבר לזה, מכיוון שכבר שמתי לב שאת מחליפה חתימות כל כמה זמן - אני בטוחה שתמשיכי לעשות כך ואולי הפעם הבאה לא תהיה "כזו" 'פוגעת'. ואם כבר חתימה שמזכירה את הילדים אז שלך דווקא מאד מאד סולידית וחביבה.

 

[נועם@בת]

איחולי, זכית לביקורה של האלמונית

הנבזית בתיבת המסרים שלך. רק שתדעי שבפורום לא כל אחת זוכה לזה, רק יחידות סגולה. מי זאת האלמונית הנבזית? כשמה כן היא, אלמונית שפותחת כרטיס רק לצורך הודעה מסויימת או מסר. ונבזית על שום סגנון הכתיבה שלה. אילו היתה צריכה לכתוב תחת שמה הרגיל היתה נאלצת לנסח אחרת לגמרי את המסר. היתה נאלצת להתנצל תחילה על שהיא עלולה להכאיב. היתה מסבירה שקשה לה לראות חתימה עם ילדים והמממ... היתה צריכה להסביר למה את נפלת לה מתחת למקלדת ולא הרבה אמהות אחרות שמוסיפות את שם ילדם בגאוה גדולה בחתימה (אקט שכולנו פרט לעינבלית מייחלות לו

). כולנו חותרות כאן מול הזרם, ולפעמים החתירה מעייפת, הזרם חזק והסירה מיטלטלת עד כדי כך שמקבלים בחילה. מי שמצליחה לשלוט על עצמה מתכופפת מעבר לדופן הסירה ומחזירה את ארוחת הערב שלה למים הגועשים. אבל יש כאלה שלא שולטות בזה והן פשוט מתכופפות למרכז הסירה ומקיאות שם. את הכאב, התסכול הקנאה יחד עם ארוחת הצהרים. נכון, לפעמים זה צובט לראות שאחרים הצליחו. לפעמים הכאב גדול עד שיש כאלה שלוקחים להן מונופול על הכאב ושוללים את זכותו של האחר להרגיש או להביע כאב. כשלאנשים האלה כואב, אין להם שום בעיה להכאיב לאחרים. כלומר יש להם בעיה, הם יודעים שזה לא יפה ולא מקובל, אז הם בוחרים בזהות אנונימית כדי לעשות את זה. ככה הם גם לא צריכים לחשוב פעמיים על כל מילה. הם לא כפופים להגינות ולצורת התקשרות מקובלת. הם פשוט קמים ומקיאים וזה משחרר אותם. פעם היה לנו כלל בפורום- לא מתייחסים לאלמונית. כבר הרבה זמן לא שינַנו אותו כי האלמונית נעלמה. אל תטעי, זה לא מישהי מסויימת אבל זאת קונספציה. זאת האלמונית הקולקטיבית. אז אמרי מהיום- לא עונים לאלמונית

, נגבי את דמעות העלבון, ותחזרי לחתור בסירה שלנו. על מקיאה אחת יש כאן עשרות נשים חברות למסע. אני חושבת ששוה להמשיך איתנו.

נועם

 

[bapi]

כל מילה בסלע ../images/Emo45.gif

 

[avivit18]

צודקת - ויותר מכך - אנחנו לא יכולות

להשתבלל בתוך בועה ולהנציח את המצוקה והכאב

מה השלב הבא - חסל סדר מסיבטאות

לא נזכה ל"בעיטה" המיוחלת - ולקולולו המפורסם שלך בכדי לא להכאיב לאלו שעדיין חותרות

גם אני עדיין לא במצליחות - וגם אני כואבת את האכזבות בדיוק כמו כל אחת בפורום - אבל דווקא החתימות האלה של "אמא של" ודומיהן - עוזרות לי להתאפס בכל פעם מחדש ולזכור שלרוב הבעיות יש פתרונות - ואי שם מחכה גם לי האור....

 

[אמאשלהם]

הייתי שם...

החברה הכי טובה שלי שהתחילה בנסיונות הרבה אחריי ילדה תינוקת לפני כחודש...למרות שאני אוהבת אותה אהבת אמת - צבט לי וכאב לי וכעסתי על עצמי יותר בגלל זה...

 

[ענבלית טל]

האם יש לך כבר ילד???

 

[neta2]

את מי את שואלת?

 

[ענבלית טל]

את מירב של עדן לא הבנתי את החתימה

 

[kasa]

כן. יש לה את יהב המהמם...../images/Emo99.gif

ויהא "מרב של ערן", לא עדן...

 

[אמאשלהם]

הכוונה אליי...

וכן יש לי ילדה ועדיין הכאב שמלווה את ההשתוקקות והכמיהה לעוד ילד הוא כאב שמלווה אותי כל יום כל שעה וכל רגע, וכן הייתי שם גם בפעם הראשונה כשכולם סביבי ילדו ואני הייתי בלי - והכאב הזה הוא מה שגרם לי לחכות כל כך הרבה זמן עד שהתחלתי שוב בנסיונות, אז נכון תמונות זה לא במקום, וגם קיטורים על כמה קשה לשלב ילדים וטיפולים לזה יש פורום ייעודי, אבל מעבר לזה - ואני מאחלת לכל אלה שאין להם ילדים שגם לא יגיעו למקום הזה ( ז.א. או שילדו תאומים או שבמהירות ייכנסו שוב להריון) שלא יגיעו למקום האפל הזה - כי בפעם השנייה הוא לא יותר קל.

 

[Galit29]

היידי ../images/Emo24.gif

 

[ריננית היחידה]

אין שליטה על הרגשות...../images/Emo24.gif|

מתוקה, אני כל כך מבינה מה שאת מרגישה לי זה היה ברור שברגע שאפסיק את הגלולות אכנס ישר להריון, בינתיים אחי הביא תינוקת לעולם, ואח"כ עוד אחד אחרי שנה והשיא הגדול-שאחותי הקטנה חודשיים אחר החתונה (לפני שנה וחצי) נכנסה להריון ואני לא הפסקתי לבכות ולקנא ובא זמנית גם לפרגן ולעזור לפני שבועיים נולדה לה עוד תינוקת מקסימה הכי קשה היה לי באירועים שכולם מסתכלים עליי ואומרים לי בקרוב אצלך!, נו אתם לא נדבקים כבר? בהתחלה ברחתי מהרגשות האלו, ואחר כך למדתי להתמודד איתם בכך שהייתי חיובית,התחברתי עם כל האחיינים שלי, עזרתי ולא התביישתי להודות שכן אני מקנאה ,אבל גם לי זה יבוא אל תכעסי על עצמך בקשר לחברה שלך, אין שליטה על רגשות ואני מאחלת לך כמו כל הדודות המעצבנות שלי- בקרוב אצלך ואצלכן... אמן

 

[einav8]

אני לא מבינה על מה ההמולה

אני מכירה משהי, שלה יש ילדה בת 13, ומאז שהיא נולדה היא מנסה להביא לה אח או אחות. ראיתי את המאבק הסבל הכאב והרצון למשפחה מורחבת, את 30 הטיפולים שהיא עברה,30 טיפולים את שומעות??, את הבכי האין סופי, את זה שהיא היתה מאושפזת לתקופה ארוכה וחשש לחייה בגלל טיפולים אינסופיים, את הרצון לזכות בשנית בנס הזה. תחשבו לרגע - לראות את כל החברים והמשפחה מביאים יותר מילד אחד,לראות אהבת אחים, ואתן תקועות. השאיפה למשפחה מורחבת (לפחות יותר מילד אחד) היא הרי תקוותינו תקוות כל אחת מאיתנו כאן שאין לה ילד, וזה נכון שכרגע רוצים לזכות ולו באחד. אני בטוחה שלכל אחת כאן יכאב אם היא תאלץ לעבור את הסיוט הזה בשנית, אם אתן חושבות שאז יהיה יותר קל, אתן לדעתי טועות. המאבק - הטיפולים - האכזבות - שם, תמיד יהיו שם, גם בילד ה - 10. תחשבו גם על הרצון של הילדה לאח או אחות - הרי לכולם יש אחים ולה אין... זה נכון שהיום רובנו נאבקות על הילד הראשון,לחוות את חווית ההריון, חווית ההורות, ונכון, לצערי, שאולי שלחלק מאיתנו יהיה רק ילד אחד... וזה גם עלול להיות בספק.. הרצון למשפחה מורחבת קיים אצל כולנו,ועד שהוא לא יתממש יכאב לנו בלב.

 

[נרי כ]

האין-ילד שלי הוא שכואב. לא הילדים

של אחרים. קצת התעצבנתי מחלקו של השירשור הזה, תסלחו לי. זה שליבנו יכול להצבט ורחמנו להתכווץ עוד יותר מלראות ילד מתוק בעגלה או בטן הריונית, בעיני לא נותן לנו לגיטימציה או צורך לברוא עולם נטול ילדים (או אפילו פורום, שהופך בשבילנו לחלק מהזמן למין תמונת עולם) . אני שמחה שיש כאן מקום לחלוק את הקנאה, שזה אחד הרגשות שיש להם הכי פחות לגיטימציה בעולם סביבנו, אבל מכאן ועד ללהפוך את זה לאידיאולוגיה, המרחק גדול. אני רוצה ילדים. אני רוצה שגם לאחרים יהיו ילדים. ולא הייתי רוצה שמי שכאן עם אמהות לילדים יסתירו את זה כי "לא נעים". זה נעים מאוד, ובקרוב אצלנו. ואמנם זה קשור לשרשור הקודם - אבל הלוואי שלכולנו תהיה שנה מקסימה וטובה, ורכה ועגולה, ובריאה ופוריה ומשמחת מאוד מאוד מאוד.

 

[orname]

נרי - כל הכבוד!

לפני זמן לא רב מישהי כתבה כאן שדרך ההסתכלות שלה היא שלידה של מישהי אחרת לא לוקחת ממנה את התור (ויסלחו לי הבנות על חוסר הדיוק). בעיני כל סיפור הצלחה שהתפרסם פה הוא עוד אור בקצה המנהרה. עצוב שיש מי שיכולה למצוא נחמה רק אצל מי שמצבה רע "יותר" ומי בכלל יכול לכמת את הסבל? מי יכול להגיד מה כואב יותר ממה? ושוב - גילוי נאות למי שעדיין לא יודעת, אני אמא לילדה שנולדה אחרי הריון ספונטני. אתן רק יכולות לנחש מה גדול היה המשבר שהריון שני לא הושג. ואני דווקא מאלו שכן חושבות שמצבן של האמהות הוא טוב יותר, אך אין בכך מלהפחית את ההבנה לכל קושי נפשי שיש גם לקבוצה שלנו. נכון שגם אני מסכימה שאת נושא הילדה לא נכון להדגיש כאן, בשביל זה יש לי את הבית בפורום הורים בטיפולים, אבל דווקא כאן מצאתי המון הבנה להלם הראשוני, דווקא בפורום השכן יש רוב מכריע למי שזה הסבב השני שלהן. אז מה לעשות, לא פעם "מתחלקת" גם אמירה שזה לא ממש מקומה (גם לי זה קרה, נעם@ העירה, אמרתי לה את דעתי ועדיין כיבדתי. בנגוד לכאן הדברים נאמרו בעדינות והיו מנומקים. והיום אני נזהרת יותר וגם היידי התנצלה שוב ושוב על התמונה). ונכון, אני טיפוס מפרגן ולא מתחברת לרגשות קנאה. כך היה גם שכל חברותי היו במערכות יחסים זוגיות ואני לא, אבל אני יכולה להבין את מי שכן. אם חשבתם שיש לחץ סביבתי כשאין ילד כלל אז הרשו לי לגלות לכן שלפחות בסביבה שלי כולם היו מאוד רגישים לבת משפחה שאין לה ילדים (ניחשו שיש בעיה) אבל האמירות שנזרקו לעברי...כי מי יכול היה לתאר. כל החברות כבר ילדו את השלישי - ואני עדיין מנסה. כמו שכתבתי - באופו אישי לגמרי גם אני חושבת שבהיבטים מסויימים המצב של האמהות קל יותר, אבל יש גם הבטים אחרים. אני לא אפרט כדי "לא לדרך על יבלות" אבל אפילו קחו לדוגמא את הנושא הזה של קיצוצי התקציב... אישית היה לי ברור שמהקיצוץ לילד ראשון ירדו מהר. היום הבעיה היא דווקא של הקבוצה שלי... והתמיכה בנו קטנה הרבה יותר. הנה אותה כותבת אלמונית היא הדוגמא החיה...(ועוד גילוי נאות - אני בהריון. ועדיין נאבקת יחד עם המטה ,בדרכי הצנועה, בקיצוצים כי למרות שאת ההר הזה אני עברתי, אני בהחלט כאן גם עבור חברותי) אז סילחו לי על ניסוח אם הוא לא ברור, וסילחו לי אם קצת קפצתי מעניין לעניין - אבל אני ממש נסערת מהשרשור הזה כבר מהבוקר היתרון הכי גדול בפורום הוא שממש לא חייבים לקרוא מה שלא נוח ושום דבר לא מצדיק העלבה ודברים קשים וחסרי טקט. לא אישית ולא פומבית.

 

[נועה 35]

orname - כתבת גם בשבילי

 

[היידי אור]

תודה לתומכות

ולכל מי שהזדהתה עם ההתקפה עליי, אל תדאגו, לאור העובדה שחצי יום בכיתי בגללכן החלטתי לא לחזור לפורום.

 

[bapi]

אני חושבת ../images/Emo4.gif

שאת לא צריכה לתת לרשעות לנצח

כמובן שאף פעם לא תהיה פה הסכמה בנושא

אך מכאן ועד למסרים מרושעים - זה כבר לא מתאים

במיוחד כשזה בעילום שם

עצוב שאנשים לא מעיזים לעמוד מאחורי דבריהם

אני לא חושבת שלאף אחד יש את הזכות לשפוט מי מאיתנו יותר מסכנה וגם לי האופציה של "אנטר" נראית לי מצויינת אם החתימה שלך נראית למישהי פוגעת. שלא הדברים האלו יגרמו לך לעזוב את ה

אלא רק בשורות טובות של מעבר לשכנים

 

[Yosepha]

בלי לנקוט צד בעניין, יש לי הצעה:

מכיוון שלכל צד יש טיעונים שאפשר להזדהות איתם, ומכיוון שאני בטוחה שאף אחת לא התכוונה בזדון לפגוע באף אחת מאיתנו. אז מה דעתכן פשוט לשים בצד את הויכוח, להחליט שחבל להשקיע שם יותר אנרגיות, שעדיף לסלוח, ולקבל את השנה האזרחית החדשה בקצת פחות בעסה? מאחלת לכולנו הרבה הצלחה! יוספה

 

[תמר27]

אוי היידי ../images/Emo24.gif

אני מבינה כ"כ עד כמה יכולים להעלב מענין כזה. מאמינה לך שבכית ושכאבת. הרי הפורום הוא בית - הוא התמיכה, הוא המקום שבו אתה רוצה להיות הכי בטוח ורגוע, אז לחטוף "בפרצוף" זה קשה מאד. אני שולחת לך המון המון

חיבוק| ואני מבקשת שתשארי איתנו. הרי לא כדאי שתתני לאלמונית מרושעת לנצח ! וגם אחרי שתקבלי בטא חיובית (בקרוב !) תישארי איתנו, ותעודדי ותעזרי כמה שאת יכולה.

תמר.