רק קצת תמיכה נפשית...
איך חיים עם הבדידות הזו. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בודדה, הייתי לבד, זאת בלי החברים, וזה ממשיך וממשיך, תמיד ממשיך, זה אף פעם לא עוצר, לא לרגע, סה רודף אותי, אני לא ישנה, אני לא מפסיקה לחשוב על זה, שאני דפוקה, שמשהו חסר בי, שאני לא כמו כולם, ואני מצטערת שאני מתבטאת בשפה של ילדים בכיתה א', אני כותבת עכשיו מהלב, בלי לראות מה אני כותבת, בלי לראות למי, פשוט לכתוב, איך משלימים עם זה? איך משלימים עם זה? איך מושכים עוד יום ועוד אחד? ועוד שבוע? וחודש? ושנה? אני לא חושבת שאני יכולה למשוך יותר, אני לא חושבת שאני רוצה..
איך חיים עם הבדידות הזו. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בודדה, הייתי לבד, זאת בלי החברים, וזה ממשיך וממשיך, תמיד ממשיך, זה אף פעם לא עוצר, לא לרגע, סה רודף אותי, אני לא ישנה, אני לא מפסיקה לחשוב על זה, שאני דפוקה, שמשהו חסר בי, שאני לא כמו כולם, ואני מצטערת שאני מתבטאת בשפה של ילדים בכיתה א', אני כותבת עכשיו מהלב, בלי לראות מה אני כותבת, בלי לראות למי, פשוט לכתוב, איך משלימים עם זה? איך משלימים עם זה? איך מושכים עוד יום ועוד אחד? ועוד שבוע? וחודש? ושנה? אני לא חושבת שאני יכולה למשוך יותר, אני לא חושבת שאני רוצה..