קודם כל זה היה מוקה, דבר שני,
דבר שני ניתן להשליך את אותה שקית אומללה על הצד השני אם פשוט ניקרא לזה שקם וצועק החרדי החרדי קם וזועק: למה אתה לא נותן לי לשתות יותר מהשוקו שלך? מה אני לא חבר שלך יותר אנחנו לא אחים אחי? בשקט בשקט עונה החבר: כן בטח שאנחנו אחים, אבל עזוב את השוקו עכשיו הוא רותח ניזרוק אותו על הגנב ואז ניקשור אותו. החרדי ממשיך בזעקותיו: אבל אם לא יהיה לי שוקו לשתות איך אני אלמד תורה? אני לא אהיה עירני. החבר לוחש לחרדי הזועק: אנחנו צריכים את השוקו הזה בשביל לשמור על החיים שלנו אם אתה חייב תכין לעצמך חדש אבל את השוקו הזה תן תשאיר בשביל לטפל בגנב. החרדי מתחיל לאבד את עשתונותיו: שאני אכין את הקפה על חשבון זמן של לימוד תורה בע"ה לא ניראה אם אתה לא נותן לי את השוקו מיד אני עוזב את הדירה ל א ל ת ר!!!!!!!!! מפה תוכלו להמשיך לבד, אבל נישאלת השאלה מה עדיף? החבר בבית בלי שום רהיט בלי שוקו ויכול מאוד להיות בלי חיים או בלי חבר בבית אבל עם כל הרהיטים בלי שוקו שגם ככה הולך פארש ועם החיים ? ועכשיו הערה אישית לסטודנט המישפטים בעל דיעות שלאמניות, אם מאז הסכם הסטאטוס קוו לפני כ50 שנה עדיין לא מצאו זמן מתאים לטפל בבעיה למה ניראה לך שאי פעם ימצאו זמן נוח וסביר ? (דרך אגב זה מה שחלק מהחרדים אמרו על קום המדינה עד שהקמנו אותה ואז פתאום השתנו דבריהם) כי על זה אמרו אם לא עכשיו אז אי-מתי.