רק אותי זה מעצבן???
כבר פעם שלישית שאני רואה את הטקסט הזה: אבא הוא זה שאמא דורשת ממנו לתת דוגמא לילדים אבא הוא זה שגר אצלנו, קם מוקדם וחוזר מאוחר הוא בביתנו דייר משנה, אבל הוא בהחלט שווה כל גרוש שהוא משלם אבא אוהב את אמא, אותנו והכי הרבה לישון אבא זה אחד שאוכל כל מה שאמא הכינה ובסוף עוד אוכל ציפורניים אבא הוא זה שחזק יותר אפילו משוטר אבא הכי מתרגז כשלא נותנים לו לשמוע חדשות ועוד יותר מתרגז אחרי ששמע אותן אבא אומר -שאם אמא לא היתה מתחתנת איתו הוא בטח כבר היה היום חתיך,עשיר ורווק אבל אבא כל כך נחמד שלא אכפת לנו שיתחתן אפילו עם אמא שלנו אמא אמא זה השם שאפילו אבא צועק כשקורה לו משהו אמא היא הראשונה שפורצת בבכי והראשונה שמנסה להרגיע אמא זו אחת שמעולם ועד עולם לא יהיה לה מה ללבוש אפילו אם הארון יהיה מלא עד מעבר לראש אמא היא זו שכואב לה יותר ממני כשאני מקבל מכה אמא היא זו שאבא פוחד לנסוע איתה כשהיא נוהגת למרות שהוא יודע שהיא נוהגת יותר טוב ממנו אמא היא זו שבטלפון אומרת "נו אז בואי נקצר" ואחרי זה עוד שעה לא מפסיקה לדבר אמא היא היחידה שיכולה-להלביש אותי, לדבר בטלפון, לאפות עוגה, לדבר אלי והכל באותו זמן ומבלי להתבלבל ואני חייבת להבין - רק אני רואה את העיוות? רק אותי זה מעצבן? רק אני חושבת שאם צוחקים ממשהו - זה אומר שמקטינים מחשיבותו, הקטנה שעלולה אח"כ לגרום רק נזק? האם לא מתאים להתנגד לטקסט הזה, כמו שמתנגדים לבדיחה גזענית? בנתיים עושה רושם שאמהות רבות מתגלגלות מצחוק, ורק אצלי מתהפכת הבטן.
כבר פעם שלישית שאני רואה את הטקסט הזה: אבא הוא זה שאמא דורשת ממנו לתת דוגמא לילדים אבא הוא זה שגר אצלנו, קם מוקדם וחוזר מאוחר הוא בביתנו דייר משנה, אבל הוא בהחלט שווה כל גרוש שהוא משלם אבא אוהב את אמא, אותנו והכי הרבה לישון אבא זה אחד שאוכל כל מה שאמא הכינה ובסוף עוד אוכל ציפורניים אבא הוא זה שחזק יותר אפילו משוטר אבא הכי מתרגז כשלא נותנים לו לשמוע חדשות ועוד יותר מתרגז אחרי ששמע אותן אבא אומר -שאם אמא לא היתה מתחתנת איתו הוא בטח כבר היה היום חתיך,עשיר ורווק אבל אבא כל כך נחמד שלא אכפת לנו שיתחתן אפילו עם אמא שלנו אמא אמא זה השם שאפילו אבא צועק כשקורה לו משהו אמא היא הראשונה שפורצת בבכי והראשונה שמנסה להרגיע אמא זו אחת שמעולם ועד עולם לא יהיה לה מה ללבוש אפילו אם הארון יהיה מלא עד מעבר לראש אמא היא זו שכואב לה יותר ממני כשאני מקבל מכה אמא היא זו שאבא פוחד לנסוע איתה כשהיא נוהגת למרות שהוא יודע שהיא נוהגת יותר טוב ממנו אמא היא זו שבטלפון אומרת "נו אז בואי נקצר" ואחרי זה עוד שעה לא מפסיקה לדבר אמא היא היחידה שיכולה-להלביש אותי, לדבר בטלפון, לאפות עוגה, לדבר אלי והכל באותו זמן ומבלי להתבלבל ואני חייבת להבין - רק אני רואה את העיוות? רק אותי זה מעצבן? רק אני חושבת שאם צוחקים ממשהו - זה אומר שמקטינים מחשיבותו, הקטנה שעלולה אח"כ לגרום רק נזק? האם לא מתאים להתנגד לטקסט הזה, כמו שמתנגדים לבדיחה גזענית? בנתיים עושה רושם שאמהות רבות מתגלגלות מצחוק, ורק אצלי מתהפכת הבטן.
