פעם בכלל לא היתה ילדות
מיום שילד יכול היה לעבוד הוא עבד, אפילו 12 שנה ביממה. כך זה עד היום בהרבה מאוד מארצות העולם השלישי. אני חושבת שכל אדם צריך להיות מאושר. אני גם חושבת, שלילד יש זכות להיות מאושר. ואותו מטריד מה קורה כאשר ישנה נקודת מפגש בין אושרם של ההורים לאושרם של הילדים. האם הצורך של ההורה להיות מאושר, צריך במקרה כזה להתקפל במפאת צורכו של הילד, או שהילד צריך להתקפל מפאת צורכו של ההורה? לטעמי, יש פעמים שכך ויש פעמים שאחרת. זה בעיקר תלוי במידת עוגמת הנפש הנגרמת לצד המוותר.
מיום שילד יכול היה לעבוד הוא עבד, אפילו 12 שנה ביממה. כך זה עד היום בהרבה מאוד מארצות העולם השלישי. אני חושבת שכל אדם צריך להיות מאושר. אני גם חושבת, שלילד יש זכות להיות מאושר. ואותו מטריד מה קורה כאשר ישנה נקודת מפגש בין אושרם של ההורים לאושרם של הילדים. האם הצורך של ההורה להיות מאושר, צריך במקרה כזה להתקפל במפאת צורכו של הילד, או שהילד צריך להתקפל מפאת צורכו של ההורה? לטעמי, יש פעמים שכך ויש פעמים שאחרת. זה בעיקר תלוי במידת עוגמת הנפש הנגרמת לצד המוותר.