רציתי לשפוך את הלב...

[elingo]

רציתי לשפוך את הלב...

שלום לכן. קודם כל רציתי לומר שבכל פעם שיוצא לי לקרוא בפורום זה אני מאוד נהנית- אבל גם מאוד מאוד מקנאה !!! מקנאה בכן על סבלנותכן הרבה, על האנרגיות הרבות והמחשבה לפרטי פרטים על הילדים.מקנאה על המרץ והחיוניות בכל הקשור בילדים!!! פעם גם אני הייתי כזאת... אנחנו נמצאים בשליחות בחו"ל כבר יותר משנה- מנותקים מחברים ומשפחה, במקום בו יש מעט מאוד אטרקציות לילדים ביומיום... יש לי שני ילדים-בני 5 ושנתיים, ואני מרגישה שהסבלנות שלי אליהם הולכת ופוחתת. אין לי חשק לשחק עם הילד הגדול (והוא מצידו לא כ"כ משחק לבד, אחרי שהתרגל בעבר לשחק איתי בכל רגע פנוי שלי),כל דבר קטן גורם לי לכעוס, אני צועקת (אם בעבר הייתי שומעת אמא מרימה קול הייתי נחרדת) ומאיימת ומתנהגת בדיוק הפוך ממה שהייתי- מלאת סבלנות, משקיעה את כל כולי בילדים, מלאת רעיונות... ובדיוק הפוך ממה שכותבים בספרים ובפורום הזה... אני מלאת רגשות אשמה וכעסים באותו זמן ! מאז שאנחנו פה אני לא עובדת (למרות שבבית זה מעייף הרבה יותר,מבחינה נפשית לפחות) אבל הילדים סובלים יותר. אשמח מאוד לקבל תגובות.

 

[נדיה ומשה]

את פשוט צריכה שינוי

מה לעשות, אמא היא גם בן אדם ואם לא טוב לה היא לא יכולה להיות אמא למופת. תסתכלי מסביב ותראי מה את יכולה לשנות בחים שלך ושל ילדייך. יותר חברה? עיסוק חדש ומעניין? אין לי הרבה רעיונות אבל אם תביני את הצורך שלך בשינוי ובמציאת משהו שיגרום לך למלא את "המצברים האמהיים", אני מאמינה שתמצאי. ותרדי מהרגשות אשם, הם רק גוררים אותך לעוד כעסים וצעקות. פשוט קבלי כעובדה שאת לא במצב מדהים וצריכה שינוי ומילוי מצברים. וככזו את מתפקדת כמיטב יכולתך, אבל אם העניינים כבר לא טובים כפי שהיו- זו סיבה טובה לשפר. בהצלחה.

 

[אהוב יקר מוכר]

אם ככה..

שלום לך.. אם המצב הגיע לשלב זה עלייך לפעול.. תנסי לבנות לעצמך בזמנך החופשי הרב העומד לרשותך לפחות יום פעילות אחד שיוקדש כולו לילדים.. פעם בשבוע תעשו טיול בפארק שבוע אחרי זה- לונה פארק שבוע אחרי - סרט מצוייר שבוע אחריי- יום שוקולד וכך הלאה.. כך תוכלי להחזיר לילדים את האמון.. את האהבה.. וזה גם יעשה לך מאוד טוב כאשר הם יתחילו לזכות באמון שלך ואת בשלהם.. בהצלחה.. אהוב..

 

[zimes]

לדעתי - הפוך

הקדישי זמן לעצמך. זה לא חייב להיות לבד, זה יכול להיות עם הילדים. טיול למקום שמענין אותך, פגישה עם אנשים מבוגרים שתוכלי לדבר אתם (אמהות לילדים קטנים, למשל, זה מצוין). את לא אמורה להיות מש"קית חינוך ולארגן לילדים הפעלות כל הזמן. יכול להיות שלזה הם התרגלו, ועכשיו שאת עייפה - הם קצת אבודים ללא הכוונה. עזרי להם למצוא בעצמם מה לעשות, והיי זמינה - תוך שאת עוסקת בשלך.

 

[אהוב יקר מוכר]

לא לגמרי מדוייק

זו גם שיטה טובה אבל אסור בתכלית האיסור להפוך אותה להרגל אחרת.. ZIMES, יש לך ילדים? האם היית מתנהגת אליהם כך? אם כן, אני מרחם עליהם.. זוהי גישה איומה.. זו הייתה דעתי בהצלחה לזאת ששופכת את הלב.. יש לך כמה וכמה עצות.. תעברי עליהן ותבחרי את הטובה בענייך.. עצת מומחים מול עצת גולש בהצלחה.. אהוב..

 

[zimes]

מרחם על הילדים שלי???

תהנה. ד"א - אתה מומחה? רוצה להציג את עצמך?

 

[לאה_מ]

אהוב יקר מוכר

אודה לך מאד אם תמנע ממתיחת בקורת אישית על מי מחברי הפורום. נא להתייחס לדברים לגופם ולא לשייך אותם לילדיו של מי מהגולשים או למי מהגולשים עצמו. תודה.

 

[אפרתש]

מרחם?!?! על מי ?!?!?!

את מה אסור להפוך להרגל? את יכולת הילדים ללמוד למצוא בעצמם פעילות? להמציא פעילויות שמשעשעות אותם? אז מהו הרגל טוב בעיניך? אותם ילדים שאומרים כל עשר דקות "אמא משעמם לי... אמא, מה לעשות עכשו?". או אולי אסור להפוך להרגל את רצון האמא לעשות דברים בשביל עצמה? אשמח לשמוע מה הוא סדר היום שלך עם ילדיך.

 

[אהוב יקר מוכר]

הבהרה

דבר ראשון, הבאתי את דעתי ולא התכוונתי לפגוע.. אם הצד שלך נפגע אז אני מתנצל מראש ילדים מתקשים למצוא פעולות ומתקשים להעסיק את עצמם ברוב שעות היום.. לא קשה לראות זאת וגם מחקרים אמרו זאת לפניי.. אפשר לשלב פעילות ילדים עם פעילות הורה אך לא מומלץ כמעט בכלל להפוך את זה להרגל כי הילדים מרגישים (ואני בכוונה לא משתמש במילים- ילדים עלולים להרגיש). ילד יכול למצוא פעילויות לעצמו ובעצמו אך צריך לעקוב אחריו. יצא לי לקרוא דו"ח מחקרי על ילדים שמצאו לעצמם פעילויות- לגנוב אוכל מתיקים של אחרים. היית מעונינת שגם ילדך יתנסה בזה? אני אנסה לפרסם כאן את הדו"ח במקרה ואחד ממשתמשי המחשב יועיל בטובו לסרוק לי זאת. שוב סליחה.. אהוב..

 

[כרמית מ.]

אני לא רואה שילדים מתקשים למצוא

לעצמם פעילות. הילדים שלי (בני שלוש+) מוצאים לעצמם כל הזמן פעילויות. לפעמים הם רוצים אותי איתם, לפעמים לא. בדרך כלל אלו פעילויות חיוביות (גם אם השתוללות, לא השתוללות פוגעת בעצמם באחרים או בסביבה. מה שאני קוראת השתוללות חיובית). בפעמים שלא, או שאחד מהם כל הזמן מוצא סיבות לריב, אני מתערבת ומציעה להם פעילות (וזה בהחלט יכול להיות לעזור לי בבית, זה אפילו אחד הפתרונות הטובים, כשאני זוכרת אותו, והם עושים את זה בהנאה רבה). לא ברור לי מה רע בלשלב ילדים בפעילות הורים (באופן שמתאים להם), ולא ברור לי מה הקשר בין זה לבין חוסר השגחה. בדיוק להיפך. מה שזימס מציעה, זה שהאם תדאג לטפח את עצמה, אבל לא במחיר של ניתוק מהילדים. אני מאמינה, שילדים שבוחרים לגנוב כתחביב, הם ילדים שנמצאים בחסר תשומת לב, או במעגל קסמים של תשומת לב שלילית. זה ממש לא מה שזימס מדברת עליו. כשאני בוחרת לעשות התעמלות ליד הילדים, הם מצטרפים בשמחה (ואז יש לי התעמלות עם משקלות

, או שאני בוחרת תרגילים שמתאימים גם להם: הם מאד אוהבים להיות חתול או תנוחות יוגה אחרות). אני לא חושבת שהם נפגעים מכך כהוא זה. מבחינתם זה בהחלט "זמן איכות", ומבחינתי, זה זמן איכות כפול: גם ביליתי עם הילדים שלי, וגם השקעתי בעצמי, מה שמוביל לתחושה (פיזית ורגשית) טובה יותר. (זו כמובן דוגמא אחת מיני רבות, לפעילויות שאפשר לעשות למעני בלי להתנתק מהילדים. למעשה, כל פעילות שאינה פאסיבית אפשרית, אם כי לפעמים צריך למצוא "טריקים" ופשרות (אני מוותרת על תרגילי הנשימה של ההתעמלות, או עושה אותם כשהם משתוללים מסביב)).

 

[zimes]

ניסיוני עם ילדי מראה אחרת

ילדי בני שנה וחצי (כרגע אתה תחת מתקפה של אמהות לתאומים

). במשך רוב היום, הם בוחרים בעצמם מה לעשות. לעיתים הם מעדיפים שאהיה אתם (ממש לשחק אתם) או לידם (קוראת, מבשלת), אך לעיתים אני פנויה לעסוק בעיניני (זמן ההשתתפות שלי בפורומים הוא כזה). אני מסכימה שילדים מרגישים. הם מרגישים נהדר כשאנחנו עוסקים בענינינו, וזמינים עבורם במידה הנחוצה להם (והם בהחלט מרגישים מהי מידה זו!). אני מתערבת ביוזמתי אם הילדים רבים (מציעה עוד צעצוע, או מציעה לאכול או לינוק - לפעמים כדי לישון) או אם הם מצאו לעצמם עיסוק הרסני (לרכוש, כשאין להם כעת כלים כדי לזהות זאת בעצמם) (ואז אני מציעה עיסוק חלופי, עדיף בהשתתפותי). אני חוששת שבלימודיך (חינוך מיוחד, נכון?) אתה נתקל במחקרים רבים על ילדים עם בעיות, ופחות מכיר את היומיום של משפחות רגילות. אני לא מצליחה, אחרת, להבין מאיפה הראיה הכל-כך פסימית שאתה מציג.

 

[דסי אשר]

תינוקות נולדים עם סקרנות טבעית

עם רצון לחקור ולגדול. סקרנות טבעית זו, לפעמים מופיעה במידה רבה יותר אצל חלק מהם. סקרנות זו גוררת למידת החיים סביבם. החקירה החוזרת והנישנית, של כל פרט בסביבתם הקרובה, ועם הגיל גם היותר רחוקה - היא הנותנת את האושר שבלמידה, שבצמיחה. הייתי ילדה לפני למעלה מ50 שנה. הורי, בניגוד להורים היום- היו עסוקים בעניניהם,בעיני הבית או בחינוך שלנו. אנחנו שיחקנו(גם למדנו לימודים מסודרים). היינו עסוקים מאד, לא הייה לנו משעמם. אני למשל, ככינוי חיבה, מזוהה על ידי ילדי כילדה... אכן,ילדים היום, משום תפיסה כפי שהגולש החדש מציג, לעיתים מביאה לאותם בטויים- "אמא משעמם לי". הילד מתרגל להיות מועסק על ידי המבוגר. אצל מבוגרים רבים,דוכאה הסקרנות הטבעית - במהלך חייהם(בית הספר, שמוזכר כאן הרבה...). הם נשארים עם דברים רציניים, תכליתיים, ואז שולחים את הילדים לחוגי יצירה. פעולת החקירה של הילד, הנובעת מהסקרנות, מהרצון לגדול, ללמוד, היא המנוע הדוחף את הילד הלאה, ותוצריה מבחינתו הם יצירות רבות לאין ספור במשך היום. משחק של הורה, עם ילדיו, על פי תפישתי- בא לתת את חווית "הביחד", ולא לספק לילד מקור לתעסוקה וגריה. הילדים בהם אני מטפלת, עסוקים כל הזמן. אני נמצאת אתם כל הזמן- זו עבודתי, לפעמים אני משחקת אתם, לפעמים, שבא להם או לי, מחבקת, , שרה הרבה, רוקדת ריקודים של גדולים(רוק -אנד- רול), אבל בהחלט לא כל הזמן מובילה את העיסוקים. אני מצטרפת לעיסוקים, וגם מציעה חדשים, כאלה שאינם בטווח ידם. דסי

 

[נדיה ומשה]

ילדיי מעסיקים את עצמם

רו בהזמן כשזה שגרה (גן) וחלק גדול מהזמן כשזה חופשה. כשיש להם אחד את השני הם בכלל אלופים בלמצוא עיסוקים. הקטן שלי אגב רק בן שנה וחצי. רוב היום הם לא צריכים שאני אשב להם על הראש. הם מעדיפים לשחק לבד. לפעמים הם קוראים לי או שאני מתערבת, אבל זה פוחת עם הגיל. ילד שכל הזמן עושים לו"זמן איכות" ומעסיקים אותו באטרקציות מאבד משהו חשוב מאוד. הוא מאבד את היכולת למצוא לעצמו עיסוקים בעולם. וזו יכולת מאוד חיונית.

 

[אהוב יקר מוכר]

עוד הבהרה

אני דוקטור כבר 28 שנה..הכרטיס שייך לבני בן ה-24 שלומד חינוך מיוחד.. משמח לשמוע שאת מצליחה לתקשר כך עם ילדייך ועדיין לרכוש את אמונם.. לאחרונה יצא לי להתקל בכמה וכמה מקרים של הורים שהם פשוט חסרי סבלנות לילדהם.. זה מראה בבירור שהם לא בנויים עדיין לשמש הורים אך מגלים זאת מאוחר אחרי שהילד נולד.. הייתי מביע את דעתי בעניין הצעת צעצוע נוסף וכו´ אך אסרו עליי להגיב כאן ורק לייעץ ואני מכבד זאת.. חבל שמדבריי הבנת שראייתי פסימית על העניין יום נעים אהוב..

 

[zimes]

סליחה על הטעות

אולי בכ"ז כדאי שיהיה לך כרטיס משתמש משלך? אתה טוען שהורות מהסוג אותה כרמית ואני מציעות באה בד"כ יחד עם חוסר סבלנות לילד? לדעתי, אמא שמרגישה מחוייבת להיות כל הזמן עם ילדיה באופן רצוף, תרגיש די מהר שהיא ממוצה, ורוצה לברוח מהילדים. ברגע שאני עם הילדים רק חלק מהיום, ובחלק אחר עושה דברים שמענינים אותי - אני ניגשת למשחק עם הילדים בהרבה יותר שמחה - מתוך ידיעה שזה (משחק עם הילדים) לא משהו שלא נגמר אף פעם. משהו אחר - לאה לא ביקשה שלא תגיב. לאה בקשה שתמנע מאמירות פוגעות וחסרות תוכן כמו "אני מרחם על ילדייך" (בלי להסביר מה מדברי גורם לך לחשוב שילדי מוזנחים). אם יש לך הערה ענינית לגבי דרך חינוך - נשמח לשמוע. לא הכל כל קורא בפורום יקבל, אבל הערה עם הסבר, נימוק, פירוט - בהחלט יש לה מקום. אנחנו לא עוסקים פה בייעוץ באוויר, אלא דנים הרבה בדוגמאות מחיינו, כך ניתן להבין, להמחיש, ליצור שפה משותפת.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif בהחלט לא ביקשתי לא להגיב.

נהפוך הוא,

הרי זו כל הסיבה לקיומו של הפורום הזה, לא? ביקשתי שהתגובות תהיינה ברמה העניינית ולא ברמה האישית. נשמח להמשיך לשמוע ממך.

 

[אפרתש]

הערה (ארוכה) + בקשה לעוד הבהרות

מאד מסקרן אותי מה שכתבת, ואני סקרנית לדעת עם איזה סוג אוכלוסיה/ילדים יש לך נסיון. רקע - בתי בת שנתיים וחודשיים, עם יכולת נפלאה להעסיק את עצמה (בלי לגנוב מארנקים

). לפני כמה זמן דיברתי עם חברה על כך שאני לא מבינה את האימהות שחייבות "סידור" לכל יום. יש תורנות, כל יום כל השכנות הולכות לבית של אחת מהן. אמרתי לה שאני כלכך נהנית מסתם להיות בבית עם בתי. והיא אמרה לי לשים לב לאותן חברות, ולראות איך הרבה פעמים יש שם צירוף - אמא שלא כלכך יודעת להעסיק את עצמה (ולכן צריכה חברות לדבר איתן) וילד שלא יודע להעסיק את עצמו, ולכן יכול להיות מתיש. אז אני לא יודעת אם יש כאן קשר גנטי או חיקוי, אבל עובדה היא שיש ילדים (ומבוגרים) שיודעים להעסיק את עצמם, ויש כאלה שלא. ולכן שאלתי מתחילת התגובה - האם הנסיון שלך הוא עם ילדים או נוער בעייתי בצורה מסוימת? לגבי חוסר סבלנות - אני כלכככככך מסכימה איתך. ופה ושם תראה בפורום הזה הודעות לוהטות של מישהו מאיתנו שנתקל בהורה שכזה. ובקשה אחרונה - אנא הבא דעתך בקשר לצעצוע נוסף. עכשו כבר עוררת את סקרנותנו, ואתה לא יכול להתחמק

 

[zimes]

אני מודה, שגם אני בסקרנים ../images/Emo108.gif

 

[לאה_מ]

קודם כל, תודה ששיתפת אותנו ../images/Emo20.gif

לא קל לומר דברים כאלה לעצמך, ולא כל שכן לומר אותם בקול רם גם לאחרים. תודה על הכנות שלך. אני חושבת שהמצב שלך מובן - הקושי שבניתוק, שבחיים במקום זר, בלי משפחה, חברים, בלי הדברים המוכרים והרגילים - זה ודאי יכול להכניס את רובנו ללחץ, ואין פלא שאת מתפקדת פחות טוב בסיטואציה כזו. אני חושבת שאת צריכה לנסות למצוא, לאט לאט, את הדברים במקום הזה שגורמים לך סיפוק. אולי למצוא פעילות מעניינת, עיסוק שיהיה לך כיפי, למצוא אנשים נחמדים להפגש איתם. ככל שאת תהיי מרוצה יותר, תגדל הסבלנות שלך לילדיך. מצד שני, אני מסכימה גם עם ההצעה לעשות מדי פעם פעילויות יזומות עם הילדים - לא על חשבון מציאת הפעילויות שלך עצמך, אפילו דברים קטנים בבית (כמו יום בישול או איזו פעילות יצירה נחמדה או הכנה של משחק כלשהו) - אם את מכינה את הפעילות מראש, יש איזו התרגשות וציפיה שמתלווה לזה ועושה את הכל יותר נחמד. ואת יודעת - תמיד אפשר גם להיות כאן, וככל שאנחנו רחוקים, גם הקרבה הזו לפעמים מחממת את הלב.

 

[נעה גל]

וגם

לכולנו יש רגעים ותקופות שאין לנו סבלנות לילדים. אל תשכחי שאנחנו כותבות כאן בפורום אנחנו משתדלות למצות את מה שטוב בקשר שלנו עם הילדים, במיוחד אם אנחנו אלו שעונות לאחרים ולא מעלות את הבעיות. ביום יום - יש לנו רגעים חסרי סבלנות, יש ימים של "אני עוד רגע מתפוצצת שמישהו יוציא לי את הילדים מטווח הראיה". ואני יכולה לכתוב דפים על דפים על תקופות רעות שלי שכל הזמן, אבל כל זמן צעקתי על אורן והייתי חסרת סבלנות ועל סף התמוטטות עצבים. איך יוצאים מזה? אני מאמינה שהמפתח הוא בהשקעה בעצמך. את לא עובדת? לכי ללמוד משהו. אפילו קורס פעם בשבוע. שיהיה מקום שבו תפגשי אנשים חדשים משלך (ולא דרך העבודה של בן זוגך לדוגמא... שזה גם טוב, אבל לא מספק בדר"כ). לא הבנתי אם הילדים איתך בבית כל היום. אם הם אכן איתך, ומדובר על סידור קבוע, אני חושבת שתוכלי למצוא הרבה תמיכה באתר הקהילתי של באופן טבעי. אם במהלך היום הם לא איתך והבעיה היא שעות אחה"צ שלכם, אז אולי כדאי לחשוב על פעילות קבועה ויזומה (זה אגב, מה שעובד עבורי. אני יודעת מראש, כל יום באופן קבוע, מה אני אעשה אחה"צ עם הילדים). לדוגמא: כל יום ראשון ורביעי - מגרש משחקים. כל יום שני - בריכה, כל יום שלישי - מבשלים משהו. וכך הלאה, לפי מה שאת אוהבת לעשות.