ראשית- כתבתי *אולי*. משמע לא החלטתי בשבילך
אלא הצעתי שתקחי זאת לתשומת ליבך. אגב, גם אני לא הייתי בשלה להדריך כשסיימתי קורס מדריכים (מסיבות אחרות) והבשלתי תוך כדי עבודה. הייתי מבשילה יותר מהר אם היה איתי מישהו שהיה יכול להגיד לי מה חסר לי כדי להיות מדריכה מוצלחת.
השאלה היא לא אם תוכלי לתפעל את האירוע, אלא האם הפחד וההשגחה היתרה לא מעכבים את התקדמות התלמידים (למשל: אם לא תשאירי תלמיד על לונג' הרבה אחרי שהוא יכול לרכב לבד). האם השאלה "איך אני לא אתן לזה לקרות שוב" לא תביא אותך למסקנה שגויה שאת מקדמת את התלמידים מהר מידי.
יש לי סטאז'רית לרכיבה טיפולית שאני מאוד אוהבת וחושבת שהיא תהיה מדריכה טובה מאוד, אבל אני תמיד אומרת לה שאחד הדברים שהיא צריכה לעבוד עליהם לפני שאני אוכל להמליץ לבוס שלי להעסיק אותה, הוא החרדת יתר. מדריך צריך להיות עירני, אבל לא חרד. הוא צריך לדעת שהוא מקפיד על בטיחות ב100%, אבל לא בצורה שמעכבת את התלמידים שלו.
יש פער בין לקחת דברים ככישלון אישי, לבין לנתח מה שקרה ולהבין שעבדת בגבולות הבטיחות הראויה ובכל זאת קרתה תאונה. כמובן שאם התאונה קרתה בגלל חוסר הקפדה על בטיחות, המדריך אשם וראוי שירגיש ככה.